הדיירת לא שילמה שכר דירה במשך חמש שנים. הסיבה התגלתה רק בצוואתה

בספר "האמנתי ואספרה" מובא סיפור יוצא דופן על זוג מבני ברק, שהחליט לבחור בחסד גם כשהמחיר היה כבד במיוחד. במשך שנים הם נשאו בנטל כלכלי לא פשוט, מבלי לדעת שההחלטה שלהם עתידה לשנות את חייהם מן הקצה אל הקצה.

בני הזוג הרחיבו את דירתם, ובנו יחידת דיור חדשה כדי להשכירה. דמי השכירות, כ-3,000 שקלים בחודש, היו אמורים לשמש להחזר המשכנתא שנלקחה לצורך הרחבת הדירה.

את הדירה ביקשה לשכור אישה כבת שמונים, שסיפרה שהיא מתגוררת לבדה בתל אביב ומרגישה בודדה. היא ביקשה לעבור לבני ברק, בתקווה למצוא סביבה חמה יותר. חוזה השכירות נחתם, ותוך זמן קצר התברר כי אותה אשה ערירית ובודדה מצאה לה כאן כר נרחב לחברה. עד מהרה היא ניגשה לכל השכנים, יצרה אתם קשרים והחלה לפטפט עימם.

משכיר הדירה אמר לשכניו כי לדעתו עליהם לשמוח במצווה שהזדמנה להם, ולקרב את השוכרת החדשה. "יש אנשים שמשקיעים בלולב מהודר", אמר להם. "זה הלולב שלנו. כל אחד יעשה עבורה מה שביכולתו לעשות". והשכנים, יהודים טובים של בני ברק. כשהילדים הולכים למכולת, הם נוקשים על דלתה ומקבלים ממנה רשימת קניות עבורה. בחגים היא עולה להתארח בבתי השכנים, ובכל פעם שאחת השכנות אופה עוגה, היא אינה שוכחת לשלוח אליה חתיכה מדיפת ניחוחות…

עברו מספר חודשים, ולפתע חדלה הדיירת לשלם את שכר הדירה. תחילה הסבירה שהיא ממתינה לקצבת הביטוח הלאומי, ובהמשך אמרה שכל כספה נדרש לרכישת תרופות.

בעל הבית ואשתו נקלעו להתלבטות קשה. מצד אחד, המשכנתא המשיכה לרדת מחשבונם מדי חודש. מצד שני, כיצד אפשר להוציא מן הבית אישה מבוגרת, ערירית וחסרת אמצעים?! בני הזוג החליטו שבינתיים ישאירו את השוכרת בדירה, וינסו איכשהו להסתדר ללא ההכנסה מדמי השכירות.

בעלי הדירה לא רק השאירו את הדיירת בדירתם ללא תשלום, אלא המשיכו לדאוג לה. הם המשיכו לקנות עבורה במכולת, להזמין אותה לסעודות שבת, ולארח לה לחברה, ממש כפי שהיה קודם.

הניסיון נמשך חודש ועוד חודש, ובעלי הדירה מסרבים בכל תוקף לבקש מהדיירת לעזוב את הדירה. כך במשך חמש שנים, כאשר כל אותה עת הם מחזקים את עצמם עם הסיפור שסיפר ה'חפץ חיים', שפעם ראה שזורקים מביתה אישה לשלג בגלל אי יכולת לשלם, ובמשך 30 שנה המתין לראות מה יהיה עונשו של אותו אדם שזרק, עד אשר ראה בסופו המר. "אני לא זורק לרחוב אישה", אמר בעל הדירה בתוקף. "כנראה משמיים לא רוצים שהכסף ייכנס". 

כעבור חמש שנים נפטרה השוכרת. לאחר פטירתה נכנסו השכנים לדירתה, ושם מצאו הוראה המפנה לצוואה שהפקידה אצל עורך דין.

בצוואתה כתבה כי הייתה בעלת דירה בת שניים וחצי חדרים סמוך לחוף הים בתל אביב. היא סיפרה שבמקום מגוריה הקודם הרגישה שקופה, ואילו בבני ברק זכתה ליחס חם ואוהב מכל השכנים.

ואז חשפה את הסיבה שבגללה הפסיקה לשלם את שכר הדירה. לדבריה, היא רצתה לדעת האם היחס החם שקיבלה נובע מאהבה אמיתית, או רק משום שהיא משלמת מדי חודש. לכן החליטה להפסיק לשלם ולבחון כיצד ינהגו בה. "והנה גיליתי שהם המשיכו לכבד אותי, להזמין אותי ולהתייחס אלי כל כך יפה, על אף שלא קבלו ממני פרוטה. לכן החלטתי להוריש את הבית שלי בתל אביב לזוג היקר שדאג לי כל כך".

כך, בן לילה, זכו בני הזוג בדירה בתל אביב. "כשיהודי מוכן ללכת בדרכי הקדוש ברוך הוא במסירות נפש, גם בתנאים קשים, אומר לו הקב"ה: גם אני אתן לך ברכה גדולה, מעל למה שאתה מסוגל לדמיין!", מסתיים הסיפור המפתיע.