"כאשר נכנסים אליו, נדמה שהזמן עצר": החדר של אובר רושרו

אובר גי פייר אלפונס רושרו נולד בבלאבר, עיירה קטנה במחוז אינדר שבמרכז צרפת, ב-10 באוקטובר 1896, בן יחיד למשפחה מבוססת.

מלחמת העולם הראשונה פרצה באוגוסט 1914, כאשר רושרו היה כבן 18. הוא גויס כשהיה בן 19. מסלולו הצבאי הוביל אותו אל חיל הפרשים, אחד מהחילות המזוהים ביותר עם צרפת הישנה, אך המלחמה שאליה נכנס כבר לא הייתה מלחמת פרשים כמו בספרים. היא הייתה מלחמת תעלות, פגזים, בוץ, מכונות ירייה וגיוס המוני. תצלומו בחדר, במדי קצין צעיר, נשאר תלוי מעל מיטתו, והפך במשך שנים רבות לאחד הפריטים הבולטים בחדר שנשמר אחריו.

באביב 1918 הגיעה גרמניה למאמץ הצבאי הגדול האחרון שלה במערב. לאחר יציאת רוסיה מהמלחמה בעקבות המהפכה, ריכזה גרמניה כוחות בחזית המערבית ופתחה במתקפת האביב. אחד ממוקדי הלחימה היה אזור פלנדריה ומונט קמל שבבלגיה, אזור גבעות חשוב מבחינה צבאית. ב-25 באפריל 1918, בעת הקרב במונט קמל, היה גדודו של רושרו בקו הראשון מול ההתקפה הגרמנית. רסיס פגז פגע ברקתו השמאלית ופצע אותו אנושות. יום לאחר מכן, ב-26 באפריל 1918, אובר נפח את נשמתו באמבולנס שדה אנגלי.

לאחר מותו, הוא נקבר תחילה בבית קברות בריטי. הוריו לא ידעו היכן הוא קבור עד שנת 1922, אז אותרה גופתו והובאה לקבורה מחודשת בבית העלמין של בלאבר. חבריו לגדוד ערכו לו הלוויה מחודשת ב-28 באפריל 1922, והגנרל פורארה נשא דברים לזכרו.

לאחר שההורים קיבלו את הידיעה על מותו, הם לא נגעו בחפציו, השאירו את הכל בדיוק כמו ברגע שעזב. המיטה נשארה, הספרים נשארו, התמונות נשארו, המדים נשארו. בחדר נמצאו כ-500 חפצים שהיו שייכים לרושרו: מיטה מסודרת, כובע סן סיר על המיטה, נעליים צבאיות ליד הקיר, מדים תלויים, מקטרת, סיגריות מגולגלות בקופסה חלודה, משחת שיניים מתקופת החזית, אלבומי תמונות וחפצים רבים אחרים.

בשנת 1935 מכרו הוריו של רושרו את הבית. ההורים הוסיפו בחוזה המכירה דרישה שהחדר יישמר כפי שהוא למשך חמש מאות שנה. ההורים ניסחו את הסעיפים האלה בפני נוטריון, והם כללו גם הוראה שלא ייערכו בבית חגיגות. מבחינה משפטית, לפי החוק הצרפתי, התחייבות לחמש מאות שנה היא סעיף בלתי חוקי או חסר תוקף ממשי, אך במשך עשרות שנים כיבדו בעלי הבית את רצון ההורים.

החדר לא היה מוזיאון ציבורי. הוא עמד בתוך בית פרטי, במעלה מסדרון, מאחורי דלתות שהזמן עבד עליהן בשקט. הטפטים הצהיבו והתקלפו, האבק הצטבר, הבדים נחלשו, עכבישים טוו קורים על המדים והרהיטים התיישנו. כאשר נחשף הסיפור בעיתונות בשנת 2014, במלאת מאה שנה למלחמת העולם הראשונה, תיאר ראש העיר לורן לרוש לגרדיאן את הכניסה לחדר: "כאשר נכנסים אליו נדמה שהזמן עצר". הוא אף השווה את התחושה, בקנה מידה קטן, לפתיחת קבר עתיק שלא נגעו בו.

הפרסום ב-2014 הפך את החדר מתופעה מקומית כמעט נסתרת לסיפור צרפתי ובינלאומי. עיתונים צרפתיים ובריטיים פרסמו תמונות של המיטה, הדיוקן, הכובע, המדים והחדר הדהוי. הגרדיאן כתב אז שעד אותה שנה מעטים מחוץ לבלאבר הכירו את שמו של קצין הדרגונים הצעיר, אך גילוי החדר שנשמר כמעט מאה שנה הביא להכרה פתאומית של האירוע.

בשנת 2021 הבית נמכר שוב, והפעם הקונים החדשים (שאחד מהם נוטריון, שמכיר את החוק) הבהירו שהחדר במצב ריקבון מתקדם, ושהם מתכוונים לפנות אותו. ​כדי להציל את ההיסטוריה, הרשויות המקומיות וקרן המורשת הצרפתית נכנסו לפעולה: צוותים של אוצרים והיסטוריונים נכנסו לחדר, קטלגו וארזו בעדינות כל פריט – מהטפטים המתקלפים ועד גרגיר האדמה האחרון.

​החפצים עברו שחזור וחיטוי במעבדות מיוחדות בפריז ובלימוז'. בשנה האחרונה החלה הבנייה של מרכז זיכרון חדש בבלאבר, שבו ישוחזר החדר במדויק, וייפתח לקהל הרחב במהלך 2027.