עובדים מהבית? הנתונים החדשים חושפים את המחיר הנפשי שתשלמו

מאז מגפת הקורונה, היקף העבודה מרחוק זינק, ונראה שרבים מעדיפים את המתכונת הזו על פני פקקים ונסיעה יומיומית למשרד. מחקרים רבים הוכיחו שעבודה מהבית משפרת את שביעות הרצון המקצועית ואפילו את התפוקה, לפחות בטווח הקצר. אולם מחקר חדש שפורסם בכתב העת Science חושף תמונה עגומה יותר: ההשפעות ארוכות הטווח על הנפש עלולות להיות שליליות.

החוקרים השוו בין אנשים שעבדו במשרות שאפשר לבצע מרחוק (בעיקר מול מחשב) לבין עובדים במשרות שמחייבות נוכחות פיזית, כמו מלצרות. לאחר ניתוח של למעלה מ-500,000 נבדקים בארצות הברית, התברר שהגורם המרכזי שנפגע כתוצאה מעבודה מרחוק הוא חיי החברה.

בני אדם הם יצורים חברתיים. בעוד שלפני המגפה יציאה מהבית ושיחה עם אנשים היו עניין שבשגרה, נתונים חדשים מראים שלאחריה, עובדים מהבית מבלים בממוצע שעה אחת נוספת לבדםמדי יום בהשוואה לעובדים מהמשרד.

ככל שעבר הזמן, מצבם הנפשי של העובדים מרחוק הידרדר. נרשמה עלייה במדדי המצוקה הפסיכולוגית, לצד החמרה בתסמיני דיכאון, חרדה ובדידות, לעומת עמיתיהם שעבדו בשטח. אבל כאן בדיוק הגיעה נקודת המפנה.

הגילוי: זה תלוי מי מחכה לכם בבית

על פי מאמר שפורסם ב"פסיכולוגיה היום", המחקר גילה כי אנשים שגרים עם בני משפחה לא חוו עלייה במצוקה הנפשית או בזמן לבד כאשר עבדו מרחוק. לעומת זאת, מי שמתגורר לבד ספג פגיעה משמעותית, הן במדדי הבדידות והן במצוקה הפסיכולוגית, וזאת גם זמן רב לאחר תום המגפה.

בנוסף, עובדים שאימצו את מודל העבודה מרחוק רק לאחרונה לא הציגו מיד את אותה עלייה במצוקה או בזמן לבד, מה שמעיד על כך שלא מדובר בתופעה חולפת אלא בתוצאה מצטברת לאורך זמן.

משמעות הדבר היא שעבודה משרדית פרונטלית יכולה להציל מבחינה נפשית אנשים שגרים לבד. מנגד, בעלי משפחות דווקא מרוויחים מהעבודה מרחוק, שכן היא מעניקה לו"ז גמיש יותר ומאפשרת להם לבלות זמן יקר עם היקרים להם, במקום להיות מנותקים בבית ריק.

גורמים נוספים במשוואה: שונות נוירולוגית וזמני נסיעה

ממצא מעניין נוסף עולה מדוח שפורסם בשיתוף חברת Neurobridge, ומציג זווית שונה לחלוטין: עבור עובדים נוירו-דיברגנטיים (בעלי שונות נוירולוגית, כדוגמת אוטיזם או הפרעת קשב וריכוז - ADHD), דרישת החזרה למשרד היא מקור לחץ מרכזי. מכיוון שלקבוצות אלו עשויים להיות סגנונות תקשורת שונים, המפגש החברתי במשרד אינו בהכרח מקור לנחמה, אלא עלול להפוך למקור מתח. המשמעות היא שלא כל אוכלוסייה מפיקה את אותה התועלת מעבודה משרדית.

בנוסף, מחקר שנערך על 1,600 עובדים בסין הראה שמתכונות היברידיות וגמישות תורמות לרווחה הנפשית ולביצועים, אך בעיקר בקרב נשים ועובדים שזמני הנסיעה הארוכים שלהם לעבודה נחסכו מהם.

אז מה למדנו מהקורונה ומהבידוד?

הממצאים החדשים ממחישים כיצד מגפת הקורונה שינתה לא רק את שגרת העבודה שלנו, אלא את אורח החיים כולו. הציבור הרחב נוטה כיום לבלות יותר שעות לבד ומול מסכים בהשוואה לעבר. המחקר מזכיר לנו שמפגשים אנושיים פנים-אל-פנים חיוניים לבריאות הנפשית, ושמקום העבודה מספק מסגרת טבעית לכך.

למרות זאת, יש לקחת בחשבון שתרבות מקומית ותשתיות עירוניות משפיעות גם כן. בארצות הברית מתניידים בעיקר ברכבים פרטיים, בעוד שבערים אירופאיות כמו פריז, התחבורה הציבורית והמרחב הנגיש להולכי רגל מקלים על יצירת אינטראקציות חברתיות גם מחוץ לשעות העבודה.

מחקרים נוספים נדרשים כדי לבדוק כיצד ממצאים אלו מתאימים לקבוצות אוכלוסייה שונות ברחבי העולם. עד אז, ברור שאימוץ גישה מודעת ומכוונת יותר לקשרים אנושיים בעולם האמיתי עשוי לשפר את חוסנם הנפשי של כולנו.