חודש אב בקבלה ובאסטרולוגיה

בספר יצירה פרק ה' נאמר כי האות ט' מולכת בחודש אב, ומתוכה נוצר אריה בעולם, אב בשנה וכליה ימנית בנפש.

האות ט' מופיעה לראשונה בתורה במילה "טוב", בפסוק "וירא אלקים את האור כי טוב". הטוב צריך הבחנה. הוא טוב פנימי, טוב מכוסה, טוב שאינו נראה מיד על פני המאורעות (גם צורת האות ט' נוטה כלפי פנים, סוגרת בתוכה את התוכן). חודש אב, הנושא בתוכו את זיכרון החורבן, קיבל בספרות הקבלה והחסידות קריאה נוספת דרך אות זו. מנהג ישראל לקרוא לחודש בשם "מנחם אב" שייך לאותו קו: חודש של חורבן, אך בתוך שמו נכנסת המילה המביאה גם נחמה.

מזל אריה, שעליו מדבר ספר יצירה ביחס לחודש אב, מתאים גם לעונת השנה. אב חל בימי הקיץ החזקים, כשהחום תקיף מאוד והשמש שולטת בשמיים. אריה הוא מזל של כוח, מלכות, חום ותקיפות. בתנ"ך האריה מופיע כסמל גבורה וממשלה: יהודה נמשל לגור אריה בברכת יעקב, ובמרכבת יחזקאל מופיעים פני אריה בין פני המרכבה.

ה"בני יששכר" (במאמרי חודש תמוז אב, מאמר א') מוסיף קו נוסף למבנה החודש. על פי דרכו, חודש אב קשור לחוש השמיעה ולשבט שמעון. שמו של שמעון בא מלשון שמיעה, ולכן השבט והחוש מצטרפים אל חודש אב. לפי דבריו, חטא המרגלים התחלק בין שני חודשים סמוכים: בתמוז נפגם חוש הראייה, מפני שהמרגלים ראו את הארץ בעין פגומה והוציאו עליה דיבה; ובאב נפגם חוש השמיעה, מפני שישראל שמעו את דבריהם וקיבלו אותם.

הקישור הזה בין אב לשמיעה מסביר היטב מדוע המשנה בתענית פותחת את רשימת אירועי תשעה באב בגזירת דור המדבר. אותו לילה, שבו שבו המרגלים ונשמע קולם במחנה, הפך במסורת חז"ל לשורש של בכייה לדורות. קבלת לשון הרע, הביאה לשמיעת קול בכי במחנה, שהפך לבכייה לדורות. כמו כן, בימי האבלות שבתחילת חודש זה אנו נמנעים משמיעת שירים.

חז"ל מלמדים אותנו כי הכליות יועצות. הכליה הימנית היא החלק שמוביל את ההתייעצות הפנימית, הוא החלק ש"שומע" את המצב וצריך להחליט איך להגיב. בני ישראל, ששמעו את דיבת הארץ, נכשלו בהתייעצות הפנימית ושמעו לקול הרע.

אבל כיוון שבחודש אב טמונה גם נחמה ומנהיגות, עתיד הוא להפוך למועד. באותו חודש שבו נשברה המנהיגות והתקיפות של עם ישראל, יחגגו מחדש את הגאולה ואת המלכות החוזרת במהרה בימינו.

חודש אב הוא החודש החמישי, וחמישה דברים רעים אירעו בו לאבותינו. אך מיד לאחר שהמשנה בתענית מונה את חמשת הדברים הללו, היא עוברת לחצי של נחמה, ומתארת את ט"ו באב כיום טוב שהיה לישראל. הגמרא מונה חמש סיבות מדוע שמחו ביום זה, בו בנות ישראל היו יוצאות לכרמים, ושם היו יכולות למצוא את זיווגן.

לכן חודש אב הוא חודש של טוב גנוז, שבעבר עם ישראל לא זכה להקשיב לו. אבל כאשר נזכה ונקשיב לאותו טוב גנוז, תחזור אלינו המלוכה והנחמה, וכולו ייהפך לחודש של שמחה, ונשנה משנתנו: משנכנס אב מרבין בשמחה!