הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא מזמורים בתפילה

מעלת אמירת מזמור למנצח (סימן נ"א סעיף א')

מה הטעם לאמירת מזמור "למנצח בנגינות" לפני ברוך שאמר, ובמנחה לפני עלינו לשבח, ומדוע אין אומרים אותו בשבת?

תשובה

כוחו של מזמור זה הוא שבכוח אמירתו אין החיצונים יכולים לינוק מהתפילה, ובשבת שאין בה כוח למזיקים בין כה, אין צריך לאומרו. והאומר מזמור זה בכל יום, הריהו כמי שמדליק את המנורה בבית המקדש, וכאילו מקבל פני שכינה. ובכוח המזמור הזה זוכים לכפרת עוונות (עיין בספר מזהב ומפז (לגר"פ זביחי; עמ' שפ"ב) שהאריך לבאר הטעם שנוהגים לומר את מזמור 'למנצח בנגינות' לפני התפילה, כיוון שמזמור זה בכוחו למנוע מהחיצונים שלא ינקו מהתפילה, ובתפילת שחרית שיש בה עליה לארבעה עולמות אבי"ע, תיקנו לומר מזמור זה בתחילת התפילה, ובתפילת המנחה שסמוכה ללילה, אומרים לאחר חזרת הש"ץ בכדי להסמיך את המזמור ללילה, ובשבת שבה אין לחיצונים כוח לינוק מהתפילה, לא תיקנו לומר מזמור זה.

כתב באבודרהם (סדר שיר של יום) שבמזמור זה ישנם שבעה פסוקים וארבעים ותשע תיבות, חוץ מהפסוק הראשון "למנצח בנגינות מזמור שיר", שהינו רק פתיחה למזמור, ופסוקים אלו מכוונים כנגד שבעת קני המנורה וארבעים ותשעה קישוטיה [הכוללים עשרים ושניים גביעים, תשעה הפרחים, אחד עשר כפתורים ושבעת הנרות], וסיים דבריו בזה"ל: "האומר מזמור זה בכל יום, הריהו כמי שמדליק את המנורה הטהורה בבית המקדש, וכאילו מקבל פני שכינה".

ובזוהר הקדוש (בהעלותך, ק"נ עמ' א') מפרש את הפסוק "שמן וקטורת ישמח לב" (משלי כ"ז, ט'), שהקטרת הקטורת הייתה תמיד בבוקר ובשעת בין הערבים, בסמוך להדלקת שמן המנורה, כמו שאומרת התורה (שמות ל', ח'): "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה". א"כ הקטורת והשמן היו תמיד ביחד, ללמדנו שכשם שהקטורת מכפרת [כמו שדרשו חז"ל (יומא מד ע"א): "למדנו לקטורת שמכפרת, שנאמר (במדבר י"ז, י"ב): "ויתן את הקטורת ויכפר על העם"] כך גם השמן מכפר. ומכאן למד בספר דורש ציון (פרשת בהעלותך) שהאומר מזמור 'למנצח בנגינות' מידי יום זוכה לכפרת עוונות, עי"ש טעמו.

ומכיוון שעיקר תפילת מנחה היא סמוך לשקיעת החמה (עיין בשו"ע סי' רלג סע' א), וזו הייתה השעה שבה הכהן הגדול היה מקטיר את הקטורת ומדליק את המנורה, לכן אנו אומרים אז מזמור זה. וכן בבוקר היה הכהן הגדול מקטיר קטורת ומדליק את המנורה, ולכן נוהגים לומר את המזמור אף קודם תפילת שחרית.

ובנוגע לטעם שבשבת אומרים מזמור "השמים מספרים כבוד אל" במקום מזמור "למנצח בנגינות", כתב בברכי יוסף (סימן נ') בשם המהרח"ו בשער הכוונות וז"ל: "בספר חמדת ימים מצאתי שאמר שטעם הדבר על פי הפשט, שבשבת מתאים יותר לומר מזמור 'השמים מספרים', המכוון כנגד מעשה בראשית, שהשבת מסמלת את סיומו והשביתה לאחריו". ודומה הדבר למה שמצינו בגמרא במסכת שבת (קיט ע"ב): "כל האומר ויכולו בליל שבת נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית". ונמצא לפי זה שמי ששומר את השבת מעלתו גדולה יותר מהקרבת קרבן, כי שותף הוא בכל הבריאה כולה, ולכן אומרים מזמור זה במקום מזמור המנורה).

ובשבת שאין אומרים מזמור "למנצח בנגינות", אומרים מזמור "השמים מספרים כבוד אל", והטעם משום שהשומר שבת נחשב כשותף במעשה בראשית, ונמצא שמעלתו גדולה יותר מהקרבת קרבן.

עניית אמן ושאר דברים שבקדושה בשעת אמירת הזמירות (סימן נ"א סעיף ב')

אדם המתפלל בשטיבלך שיש שם מניינים רבים, ושומע ברכות, קדישים וכו' ממנינים אחרים תוך כדי אמירת הזמירות, איזה אמן הוא יכול לענות?

תשובה

בין ברוך שאמר לישתבח יכול (בשעת אמירת המזמורים נחלקו הפוסקים האם רק רשאי לענות אמן ושאר דברים שבקדושה, או שחייב לענות. בשו"ת מים רבים (או"ח סימן ב') כתב שאין זה אלא רשות להפסיק לעניית דברים שבקדושה, וכן מוכח מהירושלמי (ברכות פ"ד סוף ה"א) שאמרו על הפסוק "ודברת בם": "מכאן שיש לך רשות לדבר בם". וכ"כ בספר תורת חיים (סופר; סימן ס"ו ס"ק ח'), וכן דעת הגאון ר' חיים ברלין בתשובה שהובאה בשו"ת ויחי יעקב (או"ח סי' ד). אמנם, בשו"ת שלמת חיים (זוננפלד; או"ח סימן מ"ט) כתב בנידוננו שצריך להפסיק כדי לענות דברים שבקדושה, משום שאם לא יפסיק יהיה נראה כמוציא עצמו מן הכלל.

ובספר תורת חיים הנ"ל הקשה מדברי הריטב"א (סוכה כה ע"א), שהעוסק במצווה אינו רשאי לעשות מצווה אחרת, משום שנראה כפורק עול המצווה מעליו, ואם כן קשה כיצד הותר להפסיק לצורך עניית דברים שבקדושה. ובספר הלכה ברורה (סימן נ"א, בירור הלכה, כ"א) השיב, שמכיוון שעוסק כעת באמירת הזמירות, שהם שבחו של מקום, ורוצה להפסיק לענות 'אמן' שהוא גם כן שבחו של מקום, א"כ הוי עניין אחד ושרי, עיי"ש. לכן אף שמעיקר הדין אם נקלע למקום זה ראוי שיענה אמן כדי לא להיכנס למחלוקת אם דבר זה רשות או חובה, מ"מ עדיף שלא ימציא את עצמו למקום כזה) לענות אמן דברכות (עפ"י המבואר בשולוחן ערוך (סימן נ"א סעיף ב')), ויכול לענות על כל הברכות, ולאו דווקא על ברוך שאמר או ישתבח (וכמ"ש בשער הכוונות (א ע"ג) שהאר"י ז"ל היה עונה אמן באמצע הזמירות אף על המברכים י"ח ברכות של ברכת השחר, והביאו המגן אברהם (שם ס"ק ג') וכף החיים (שם ס"ק י"א). וכ"כ המשנה ברורה (שם ס"ק ח') שיכול לענות אמן על כל ברכה ששומע). אמנם אם סיים כעת ברוך שאמר ורוצה לענות אחר ברכת הש"צ, אם יוכל להתחיל מזמור לתודה יותר טוב שיתחיל מזמור לתודה ואח"כ יענה אמן, שלא יפסיק בין הברכה לדבר שמברך עליו (כ"כ הכף החיים (שם ס"ק ד') בשם חסד לאלפים (שם ס"ק ד')).

ולעניין שאר אמנים, יענה רק חמישה אמנים של חצי קדיש, וכן "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" (כנזכר בשו"ת מעט מים (סימן י"ט), בקשר גודל (ז', ל"ד), בחסד לאלפים (סי' סו, ב), בבן איש חי (שנה ראשונה, ויגש, ט'), ובעוד יוסף חי (ויחי, ז')) ו"מודים אנחנו לך" [ויאמר תיבות אלו בלבד] (כן כתב מרן הבית יוסף (סימן ס"ו) לענות תיבת מודים בלבד, וכתבו הלבוש (שם) והט"ז (שם ס"ק ג') שהכוונה שיאמר 'מודים אנחנו לך' בלבד, וכ"כ המג"א שם (שם ס"ק ו'), חסד לאלפים (שם ס"ק ב'), ובן איש חי (שנה ראשונה, שמות, ו')). כמו כן, יכול לענות "קדוש" ו"ברוך" שבקדושה, אך לא יענה "ימלוך" (כמ"ש הלחם חמודות (ברכות פ"ב, כ"ג) לגבי ברכות קריאת שמע. וטעם הדין שפסוקים אלו נאמרו על ידי ישעיה ויחזקאל ששמעום מפי המלאכים, מה שאין כן בפסוק "ימלוך", וכ"כ באליה רבה (ס"ק ה')). ואין עונה "ברוך הוא וברוך שמו", ולא אמן של "תתקבל", "על ישראל" וכדו', וכן אינו אומר כל "מודים דרבנן" ולא י"ג מידות (כ"כ כף החיים (ס"ק י"א ד"ה וכל), כיוון שאמירתם אינה חובה אלא מנהגא בעלמא, וכ"כ המשנה ברורה (שם ס"ק ח') שאין לענות "ברוך הוא וברוך שמו", שאינו מוזכר בגמרא). ומכל מקום, העונה אף אמנים אלו כשהוא באמצע פסוקי דזמרה, יש לו על מה שיסמוך (כן פסק בשו"ת שואל ונשאל (ח"ד, או"ח סימן כ"ו), שיענה גם אמנים אלו באמצע פסוקי דזמרה, אחר שקיי"ל דאמן הוא שבח כעין זמרה, כמ"ש הבית יוסף (ר"ס נ"א), ולכן המיקל בזה יש לו על מה שיסמוך. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ב (או"ח סימן ל"ב, ו') וח"ו (או"ח ס"ס ד'), וכ"פ בהלכה ברורה (סימן נ"א ס"ק י"ד)).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.