הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא אמירת סדר הקורבנות

מעלת אמירת סדר הקורבנות (סימן מ"ח סעיף א')

מהי מעלת אמירת הקורבנות? ומי שאיחר לבית הכנסת ויכול לומר רק חלק מסדר הקורבנות, אילו חלקים יאמר?

תשובה

צריך כל אדם להשתדל בכל מאודו לומר את סדר הקורבנות בכל יום, מתחילתו ועד סופו, כי מלבד שיש בזה משום לימוד תורה של מקרא, משנה וגמרא, יש בכך עוד תועלת גדולה, שכל הקורא פרשיות הקורבנות כאילו הקריב קורבן עולה, חטאת ואשם, וכן היה נוהג מרן הגרע"י זצ"ל. והמקפיד לומר קורבנות בכל יום בבית הכנסת, זוכה לבטל מעליו כל גזירות קשות ורעות ולגזור עליו גזירות טובות (מקור דין קריאת הקורבנות בכל יום, הוא על פי מה שאמרו חז"ל (מגילה לא ע"ב): "אמר אברהם לפני הקב"ה: שמא יחטאו ישראל לפניך, ותעשה להם כאנשי דור המבול? אמר ליה: לאו. אמר ליה: במה אדע כי אירשנה? אמר ליה: קחה לי עגלה משולשת. אמר לפניו: רבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? אמר ליה: כבר תקנתי סדר הקורבנות, שכל זמן שקורין בהם, מעלה אני עליהם כאילו מקריבין לפני קרבן, ואני מוחל להם כל עוונותיהם".

ואמרו עוד במסכת מנחות (קי ע"א): "אמר רבי יצחק: מאי דכתיב זאת תורת החטאת, זאת תורת האשם? אלא כל העוסק בתורת חטאת – כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם – כאילו הקריב אשם". ולכן ראוי לכל אדם שיזהר לומר כל סדר הקורבנות הנדפס בסידורים.

וכן כתב להלכה הרמ"א (סימן מ"ח): "ואומרים פרשת התמיד, ויש אומרים סדר המערכה וריבון העולמים אתה ציוויתנו וכו'".

והנה, בזמנינו רבים נמנעים מאמירת סדר הקורבנות, ובהם תלמידי חכמים רבים, וסומכים על הא דאיתא בגמ' במסכת קידושין (ל ע"א): "לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד", דהיינו שבכל יום צריך לקרא מקרא משנה וגמרא, וכתבו שם התוס' (ד"ה לא צריכא) בשם ר"ת שאנו שלומדים רק גמרא, סומכים על הא דאיתא בסנהדרין (כד ע"א) שתלמוד בבלי נקרא כן על שם שבלול מהכל – מקרא משנה וגמרא. ועל זה רוצים לסמוך אותם תלמידי חכמים שלא לומר קורבנות, משום שבלאו הכי עתידים הם עוד לשנות במשך היום גמרא הבלולה מן הכל. אולם עדיין אין זה מספיק, שהרי באמירת סדר הקורבנות יש גם כפרה כאילו הקריב קורבנות, ואטו מי שלומד גמ' אינו צריך כפרה?! וכן הביא בשו"ת חקרי לב (ח"א, או"ח סימן א', דף ד ע"ב), ודחה את דברי האליה רבה שכתב שמי שלומד תורה אינו צריך לומר תחינות ובקשות. וכ"כ רבנו חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים (ח"א סימן י"א).

והמקפיד לומר קורבנות בכל יום בבית הכנסת, זוכה עוד לבטל מעליו כל גזירות קשות ורעות, ולגזור עליו גזירות טובות, כמ"ש הרב שלמי ציבור (דף סד ע"ג) שקריאת פרשת הקורבנות בבית הכנסת מסוגלת לטהר נפש האדם, לכפר לו על כל עוונותיו, ולבטל מעליו כל גזירות קשות ורעות. וכתב עוד שהדרך הישרה והטובה לומר מפרשת העקידה בבית הכנסת דווקא. ועי' בספר החיים והשלום (למרן הרי"ח מבבל) על הפסוק "גרסה נפשי לתאבה" (תהילים קי"ט, כ') שכשעוסק בפרשת עולה וכו', מייד גערת זדים ארורים, היינו, המקטרגים השוגים את האדם מהמצוות שמחטיאים אותו, לא יוכלו מעתה לקטרגו עוד. ובזוהר הקדוש (תרומה קל"א עמ' ב') מבואר שעל ידי הזמירות מקשר את כל העולמות יחד באהבה, וביאר הרמ"ק (אור החמה ח"ב דף ק"ח עמ' ד') שעל ידי שמבער את החיצוניים שבין עולם לעולם, מיד נקשרים כל העולמות באהבה וחיבה, ומושכים שפע רב של טובה ושמחה לעולמות התחתונים).

להתנועע בתפילה ובלימוד (סימן מ"ח סעיף א')

האם צריך להתנועע בעת התפילה והלימוד?

תשובה

יש נוהגים לנענע את גופם קדימה ואחורה בשעת לימוד התורה ובעת התפילה, ויש אומרים שאין נכון לעשות כן בתפילת שמונה עשרה, אלא צריך לעמוד בלא תנועה כעומד לפני מלך, והעיקר בזה תלוי באיזה אופן יוכל לכוון יותר בתפילה, ובלבד שיכוון ליבו לשמים (מקור הדין הוא ברמ"א (סימן מ"ח סעיף א') שכתב: "ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה, דוגמת התורה שנתנה ברתת, וכן בשעה שמתפללים, על שם 'כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך' (תהילים ל"ה, י')". ומקור דבריו באבודרהם (סדר שחרית של חול). והוסיף אבודרהם בשם הרקאנטי (פרשת יתרו) שעל פי הקבלה יש להתנועע בשעת התפילה, ושכן הוא בזוהר (ח"ג, ריח ע"ג). וכן כתב ספר חסידים (סימן נ"ז), שיבולי הלקט (סימן י"ז), מנורת המאור (נר ג', כלל ג', י"ג), וארחות חיים (סוף הלכות בית הכנסת, ד' ע"ד).

אמנם בכף החיים (סימן מ"ח ס"ק ט') הביא את לשון הזוהר (שם) וז"ל: "נשמתהון דישראל אתגזרו מגו בוצינא קדישא דדליק, דכתיב 'נר ה' נשמת אדם' וכו', נהורא דשרגא כיון דאתאחדת גו פתילה, ההוא נהורא לא שכיך לעלמין, כגוונא דא ישראל, דנשמתייהו מגו ההוא נהורא דשרגא, כיון דאמר מלה חדא דאורייתא, הא נהורא דליק, ולא יכלין אינון לאשתככא, ומתנענען לכאן ולכאן ולכל סטרין כנהורא דשרגא, דהא 'נר ה' נשמת אדם'". עכ"ל הזוהר הק'. ודייק הכה"ח מדבריו דהיינו דווקא בשעת לימוד תורה, אבל לא בשעה שמתפלל. וכן מבואר בבעל הטורים על התורה (שמות כ', ט"ו) על הפסוק "וירא העם וינועו", שדין זה נאמר רק על שעת הלימוד, ולא ביחס לתפילה. וכ"כ בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן קי"ג) שאין להתנועע בשעת התפילה. ובאלפסי זוטא (ברכות פ"ה) כתב שלמדנו ממה שנאמר בחנה "רק שפתיה נעות", דמשמע שבא למעט נענוע הגוף, ושלא אמרו "כל עצמותי תאמרנה" אלא בפסוקי דזמרה ודומיהן. וכן מבואר בסידור רבנו האר"י (דיני בית כנסת, יט ע"א).

והרב חיד"א (מחב"ר סימן מ"ח ס"ק ה') הביא את המחלוקת הנ"ל וסיים: "ודעביד כמר עביד, ודעביד כמר עביד, מ"מ שפרא דמילתא שלא להתנועע בתפילה, שהוא כעומד לפני מלך". ובמשנה ברורה (סימן צ"ה ס"ק ז') הביא מש"כ המג"א (ס"ק ד') בשם המהרי"ל שהיה מתנועע מלפניו לאחריו ומאחריו לפניו, וכן דעת הפר"ח (סימן צ"ה) שיש להתנועע בתפילה, ולכן נקט המשנה ברורה שיכול להתנועע אף בתפילת שמונה עשרה. ובילקוט יוסף (סימן מ"ח סעיף א') ובהלכה ברורה (סימן מ"ח ס"ק ג') כתבו שהיש לנהוג לפי מה שיגרום לאדם יותר לכוון, ואם מתכוין יותר כאשר מתנועע, מותר לו להתנועע.

ומ"מ, כל זה כאשר מתנועעים בצורה נורמלית ורגילה, אבל מה שנוהגים קצת אנשים שמתנענעים תנועה משובשת, שהגוף עומד על עמדו רק בראש פעם הופך לימין ופעם לשמאל, כתב המשנה ברורה (שם ס"ק ה') דזהו דרך גאווה ואין לעשות כן).

אמירת סדר קורבנות ופרק איזהו מקומן לבני ישיבות (סימן נ' סעיף א')

האם יש מקום להקל לבני ישיבות, שלא יאמרו את כל הקורבנות שאומרים בסדר תפילת שחרית?

תשובה

לכתחילה ראוי לומר את כל סדר התפילה שלפני הודו, אך מי שהדבר קשה לו, לכל הפחות יאמר פרשת התמיד ופרק איזהו מקומן של זבחים, שאמירתן מחויבת מן הדין כנזכר בכמה פוסקים (טעם אמירת פרק איזהו מקומן הוא כנכתב בשו"ע (סימן נ' סעיף א'): "קבעו לשנות אחר פרשת התמיד פרשת איזהו מקומן וברייתא דר' ישמעאל, כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא, משנה וגמרא, דברייתא דרבי ישמעאל הוי במקום גמרא, שהמדרש כגמרא". אולם, מ"מ גם לתלמיד חכם הלומד גמרא במשך היום, יש לו לומר פרק זה. ובשו"ת חקרי לב (או"ח סימן א') כתב שתלמיד חכם הטרוד במשנתו, שקשה לו לומר את כל סדר הקורבנות, יאמר נוסח זה: "יהי רצון שיהיה מרוצה לפניך כאילו הקרבנו כל קורבנות כפרתינו, ככתוב בתורתך כל הקורבנות כולם, וכתיב זאת התורה לעולה ולמנחה ולאשם". אך בשו"ת לב חיים (או"ח ח"א סימן י"א) דחה את דבריו, והסיק שלכל הפחות יש לקרוא פרק "איזהו מקומן של זבחים", שבו טמון סודם של כל הקורבנות, וכן הביא מדברי האורחות חיים (דין מאה ברכות, ט"ו) שתקנו חז"ל שיקרא אדם בכל יום פרק איזהו מקומן, לפי שיש בו סוד כל הקורבנות. וכן כתב האבודרהם.

וכן כתב רבנו בחיי (ויקרא ז', ל"ז), וזו לשונו: "ומטעם זה תקנו ז"ל בסדר תפלתנו משנת 'איזהו מקומן' לאומרה בכל בוקר ובוקר, ואמרו על זה: אמר הקדוש ברוך הוא, בזמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני'. וכן מבואר בדברי חמודות (ברכות פ"ט, פ"ד) שיש חיוב לומר איזהו מקומן, וז"ל: "מי שיש לו לב להבין וללמוד, שנראה לי כי טוב לו תורת ה' ללמוד ויהיה די לו בתפלות המחוייבות מאנשי כנסת הגדולה, ומה שנקבע פסוקי דזמרה ופרק איזהו ודומיו, שהן כחובה על הכל, ובמקום שאר התחנונים והקורבנות ילמוד".

ומרן הגרע"י זצ"ל היה מקפיד לומר סדר הקורבנות בכל יום בבוקר, וכפי שהעיד בהלכה ברורה (סימן א', בירור הלכה, ט'). וכן כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ז, א'): "צריך לומר את כל סדר התפילה שלפני הודו, ואף משנת איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל".

וכמו כן, יש חיוב לאמר פרשת התמיד, בהגהות הרמ"א בסימן מ"ח).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.