מפת הכיבושים של דוד: ביאור פרק ח' בספר שמואל ב'

תקציר הפרק

פרק ח' בספר שמואל ב' מספר על כיבושיו של דוד את עמי האזור.

פלישתים: הפרק פותח בדיווח על מלחמה עם הפלשתים. ייתכן כי מלחמה זו היא אזכור בקצרה של המלחמה שתוארה בהרחבה בפרק ה'.

מואב: דוד מנצח את המואבים ומכה אותם בצורה לא רגילה: "וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת". פרשנים רבים מסבירים שהאכזריות שנהג דוד במואבים קשורה לכך שבעבר דוד הפקיד את הוריו במואב, אך הם לא חזרו משם, וייתכן כי נרצחו. ראו עוד בדבריו של הרב אמנון בזק.

ארם והסביבה: דוד מכה את הדדעזר שמלך על ארם צובה. מלכות ארם דמשק מגיעה כדי לעזור להם, אך גם את צבאם דוד מכה. תֹעי מלך חמת שומע על כיבושי דוד ומבקש להיות תחת חסותו. את השלל מהמלחמות ומההסכם עם תֹעי, מקדיש דוד לה', והכתוב מדגיש: "וַיֹּשַׁע ה' אֶת דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ".

אדום: דוד חוזר להכות בגזרה הדרומית. הוא שב מארם, ומכה את אדום באזור ים המלח - "בְּגֵיא מֶלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף". גם אדום הופכים להיות עבדים של דוד, כפי שקרה עם העמים האחרים. שוב הכתוב מדגיש שה' עוזר לדוד: "וַיּוֹשַׁע ה' אֶת דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ".

הפרק מסתיים ברשימה של בעלי התפקידים החשובים במלכות דוד.

הפרק המלא

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ דָּוִד אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּכְנִיעֵם וַיִּקַּח דָּוִד אֶת מֶתֶג הָאַמָּה מִיַּד פְּלִשְׁתִּים.

(ב) וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת וַתְּהִי מוֹאָב לְדָוִד לַעֲבָדִים נֹשְׂאֵי מִנְחָה.

(ג) וַיַּךְ דָּוִד אֶת הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה בְּלֶכְתּוֹ לְהָשִׁיב יָדוֹ בנהר [בִּנְהַר פְּרָת].

(ד) וַיִּלְכֹּד דָּוִד מִמֶּנּוּ אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי וַיְעַקֵּר דָּוִד אֶת כׇּל הָרֶכֶב וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב.

(ה) וַתָּבֹא אֲרַם דַּמֶּשֶׂק לַעְזֹר לַהֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה וַיַּךְ דָּוִד בַּאֲרָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף אִישׁ.

(ו) וַיָּשֶׂם דָּוִד נְצִבִים בַּאֲרַם דַּמֶּשֶׂק וַתְּהִי אֲרָם לְדָוִד לַעֲבָדִים נוֹשְׂאֵי מִנְחָה וַיֹּושַׁע ה' אֶת דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ.

(ז) וַיִּקַּח דָּוִד אֵת שִׁלְטֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הָיוּ אֶל עַבְדֵי הֲדַדְעָזֶר וַיְבִיאֵם יְרוּשָׁלָ͏ִם.

(ח) וּמִבֶּטַח וּמִבֵּרֹתַי עָרֵי הֲדַדְעָזֶר לָקַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד נְחֹשֶׁת הַרְבֵּה מְאֹד.

(ט) וַיִּשְׁמַע תֹּעִי מֶלֶךְ חֲמָת כִּי הִכָּה דָוִד אֵת כׇּל חֵיל הֲדַדְעָזֶר.

(י) וַיִּשְׁלַח תֹּעִי אֶת יוֹרָם בְּנוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד לִשְׁאׇל לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְבָרְכוֹ עַל אֲשֶׁר נִלְחַם בַּהֲדַדְעֶזֶר וַיַּכֵּהוּ כִּי אִישׁ מִלְחֲמוֹת תֹּעִי הָיָה הֲדַדְעָזֶר וּבְיָדוֹ הָיוּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת.

(יא) גַּם אֹתָם הִקְדִּישׁ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לַה' עִם הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ מִכׇּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר כִּבֵּשׁ.

(יב) מֵאֲרָם וּמִמּוֹאָב וּמִבְּנֵי עַמּוֹן וּמִפְּלִשְׁתִּים וּמֵעֲמָלֵק וּמִשְּׁלַל הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה.

(יג) וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם בְּשֻׁבוֹ מֵהַכּוֹתוֹ אֶת אֲרָם בְּגֵיא מֶלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף.

(יד) וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִבִים בְּכׇל אֱדוֹם שָׂם נְצִבִים וַיְהִי כׇל אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִד וַיּוֹשַׁע ה' אֶת דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ.

(טו) וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכׇל עַמּוֹ.

(טז) וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד מַזְכִּיר.

(יז) וְצָדוֹק מ בֶּן אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֶבְיָתָר כֹּהֲנִים וּשְׂרָיָה סוֹפֵר.

(יח) וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ.

ביאור מילים קשות בפרק

"וַיִּקַּח דָּוִד אֶת מֶתֶג הָאַמָּה מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" - דוד כבש את העיר גת שהייתה עיר הבירה של הפלשתים (ולכן היא נקראה מתג האמה מלשון רסן הבהמה.

"וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה" - דוד השכיב על הארץ את אנשי מואב שניצלו והוא השתמש בחבל כדי למדוד אותם.

"וַיְעַקֵּר דָּוִד אֶת כָּל הָרֶכֶב" - דוד הסיר את רגליהם של כל הסוסים שהוא לקח שלל, בגלל שהתורה אסרה שלמלך יהיו הרבה סוסים.

"וַיְבִיאֵם יְרוּשָׁלִָם" - דוד הביא את מגיני הזהב אל ירושלים, והקדיש את הזהב לבית המקדש שעתיד להיבנות על ידי בנו.

"וּמִבֶּטַח וּמִבֵּרֹתַי עָרֵי הֲדַדְעָזֶר" - ומהערים שנקראו "בטח" ו"ברתי", ערים שהיו בתחום שליטתו של הדדעזר.

"וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי" - הקלעים והקשתים, חיילי הסיירת של דוד.

פירושים מעניינים של פרשנים

"וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם" - רש"י: הכוונה בשמו של דוד שיצא היינו שדוד קבר את חללי האויב האדומיים, ולכן יצא שם טוב על ישראל שקוברים את אויביהם.

"וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת" – מצודות: מדידת אנשי מואב על ידי החבל קבעה מי מאנשי מואב יישאר בחיים: דוד מדד את כל אנשי מואב על ידי שימוש בחבל, כלומר: הוא הצמיד את אורך החבל לאנשי מואב שהושכבו על הארץ. אורכו של החבל לא הגיע לאורך השורה של אנשי מואב. לכן, בכל פעם היה דוד פורס את החבל ומצמיד אותו לקבוצה של אנשי מואב שעמדה בשורה. בפעמיים הראשונות שהוא הצמיד את החבל לאנשי מואב, נידונו כל האנשים שנגעו בחבל למיתה. אלה שהוצמדו לחבל בפעם השלישית נידונו לחיים (אך הם היו מעלי מיסים לדוד) כך שיוצא שדוד השאיר בחיים שליש מאנשי מואב.

מדרשים מעניינים על הפרק

"וישב ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף" – "כתוב אחד אומר: שנים עשר אלף, וכתוב אחד אומר שמונה עשר אלף?! אלא שתי מלחמות היו: אחת של שנים עשר אלף. ואחת של שמנה עשר אלף".

"ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא" – "אמר ר' אבא בר כהנא: אלמלי לא עשה יואב מלחמה לא עסק דוד בתורה, ואלמלי לא עסק דוד בתורה לא עשה יואב מלחמה".

"והכרתי והפלתי" – "אלו אורים ותומים. ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי? כרתי שכורתים דבריהם, פלתי שמופלאים בדבריהם".

לפרקים קודמים, הקליקו כאן