חודש תמוז בקבלה ובאסטרולוגיה

מזל תמוז הוא מזל סרטן. הסרטן הוא יצור שחי בין היבשה למים. חכמי הקבלה ראו בכך רמז למצבו הרוחני של חודש תמוז: האדם נמצא בין שני עולמות – עולם החומר ועולם הרוח – ועליו לבחור את כיוונו.

רבי אברהם אבולעפיה מסביר שהסרטן מסמל תנועה שאינה תמיד ישרה, אלא לעיתים אלכסונית וצידית. הסרטן אינו הולך בהכרח קדימה, כמו שאר בעלי החיים. כך גם האדם בתקופה זו: הוא עלול לאבד את דרכו אם אינו שומר על כיוון ברור.

בספר יצירה נאמר: "המליך אות ח' בראייה... וקשר לו כתר וצר בו סרטן בעולם ותמוז בשנה ויד ימין בנפש".

האות ח' מסמלת חיים, שכן היא פותחת את המילה "חיים". אולם המקובלים מציינים שגם המילה "חטא" מתחילה באותה אות.

רבי צדוק הכהן מלובלין כותב בכמה מקומות שהחטא איננו בהכרח היפוכם של החיים, אלא שימוש מוטעה בכוחות החיים. משום כך חודש תמוז נחשב לחודש שבו האדם מקבל כוחות חיים גדולים במיוחד, אך עליו לכוונם בדרך נכונה.

כאמור, ספר יצירה מייחס לחודש תמוז את חוש הראייה. הדבר מתאים גם מבחינה טבעית. ימי הקיץ הם הימים הארוכים ביותר בשנה, והשמש מאירה בהם בעוצמה רבה. אולם חכמי הקבלה הדגישו שדווקא משום כך קיימת בהם סכנה מיוחדת.

הרמ"ק (רבי משה קורדובירו) כותב שהעין היא השער המרכזי שבאמצעותו נכנסים רשמים אל נפש האדם. כאשר הראייה מתוקנת, היא מביאה חכמה. כאשר היא מתקלקלת, היא מביאה בלבול ותאווה. לכן החטא המרכזי שקשור לתקופת תמוז הוא שימוש בלתי נכון בכוח הראייה.

המאורע המרכזי שאירע בחודש תמוז הוא חטא העגל. לפי חז"ל, בי"ז בתמוז ירד משה מההר וראה את העגל. המקובלים ראו בכך קשר עמוק למהות החודש, בני ישראל ביקשו לראות את האלוקות בצורה מוחשית: "עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו". זהו פגם בכוח הראייה. במקום לראות את האלוקות שמעבר לעולם החומר, הם ביקשו לצמצם אותה לצורה מוחשית. לכן אומר האר"י הקדוש כי בשורש חטא העגל הייתה ירידה של האמונה מהשכל אל החושים.

מבחינה אסטרולוגית, חודש תמוז חל בתקופת שלטון השמש. השמש מגיעה לשיאה השנתי, והדבר מסמל גילוי עצום של אנרגיה. בזוהר, פעמים רבות השמש משמשת סמל לספירת תפארת, אולם כאשר האור גדול מדי, הוא עלול לסנוור.

לכן מלמדים המקובלים שאחת מעבודות האדם בחודש זה היא ללמוד כיצד לקבל אור בלי לאבד את הענווה.

י"ז בתמוז פותח את תקופת בין המצרים. זהו זמן לא טוב לישראל, זמן שבו שבים ומתעוררים כוחות רוחניים מסוימים בעולם. האר"י כותב שבתקופה זו מסתלקים חלק מאורות החסד, ומתגברים כוחות הדין. משום כך נהגו ישראל להיזהר יותר במעשיהם: לא לעמוד במקום סכנה, ולהרבות בתפילה ובתיקון המידות.

חודש תמוז מכוון כנגד שבט ראובן. גם ראובן קשור לכוח הראייה, כפי שאמרה לאה: "כי ראה ה' בעני". והרי השם ראובן מורכב מהמלים "ראו בן", שאותן דרשו המקובלים כרמז לראיה ולהבנה. אולם דווקא ראובן נכשל במעשה בלבול יצועי אביו, וחז"ל מצאו קשר בין מעלתו הגדולה לבין הסכנה הכרוכה בכוחות גדולים שאינם מכוונים כראוי.

גדולי החסידות ראו בתמוז חודש של תיקון הראייה הפנימית. רבי צדוק הכהן מדגיש שהראייה הפנימית היא היכולת לראות מעבר למציאות החיצונית. לכן דווקא בחודש שבו אירעו תחילת החורבן וחטא העגל, טמון גם הכוח לתקן את שורש החטא.

לכן ישנם בחודש תמוז החטא והחיים, הקלקול והתיקון, חוסר הראייה, והשמש. האדם הוא זה שיבחר את דרכו - לאור או חלילה לחושך.