"הבימאית אמרה לי: 'צפה בשיעורי תורה, כדי להיכנס לנעליים של הרב'. כך הכרתי את היהדות"

אם הייתם מספרים בעבר לשלמה יאן בן שבגיל 28 הוא יתגורר בתל אביב, יעבוד כשחקן וסטנדאפיסט ויחזור בתשובה, הוא כנראה היה חושב שמדובר בבדיחה. עבור הילד שגדל במסלולי חיים שונים לחלוטין, מציאות כזו נראתה אז דמיונית ומנותקת לחלוטין.

"נולדתי בצרפת", מספר יאן בן. "אך מאז שעליתי לארץ עם המשפחה חווינו הרבה מאוד מעברי דירות – התגוררנו באילת, נתניה, כפר יונה, ושוב אילת וכפר יונה. אחר כך עברתי ללמוד בפנימייה צבאית, והמשכתי לשירות צבאי. אני חושב שהמעברים הרבים היוו, בין היתר, את הבסיס לאהבה הגדולה שלי להצחיק את אלו שסביבי. אם כי באותם ימים זה דווקא לא הגיע מתוך מקום טוב: נאלצתי להתחיל פעם בשנתיים בית ספר חדש, וגם סבלתי מעודף משקל. להתמודדות הזו מצאתי פתרון באמצעות ההומור. אז עוד לא ידעתי שאהפוך להיות שחקן, ושתחום הסטנדאפ יהיה חלק מרכזי במופעים שלי".

לא תפקיד, אלא מציאות

את אהבתו הגדולה למשחק גילה יאן בן בתקופת הקורונה. "זו הייתה תקופה בה היה לי זמן כדי להסתכל אל תוך עצמי, ולנסות להבין במה אני טוב ומה אני רוצה לעשות בחיים", הוא מסביר. "הרגשתי שמשהו בתוכי נמשך לאנשים, וזיהיתי שאני אוהב לייצר אווירה טובה, לראות את הקהל מולי צוחק או מתרגש. באותם ימים גם התחלתי לשיר באירועים שונים וראיתי שאני עושה זאת טוב, אז שאלתי את עצמי: למה להציג את עצמי רק כזמר, אם אני יכול להיות גם שחקן וסטנדאפיסט?".

ביום בו החלה הקורונה לדעוך ודובר על חזרה לשגרה, נרשם יאן בן לבית ספר תלת-שנתי ללימודי משחק. "יש כאלו שחושבים שלימוד משחק זה סוג של קייטנה, אבל האמת שונה לגמרי", הוא מבהיר. "כשאתה לומד משחק, אתה חייב להיות סופר-מקצועי – ללמוד ולהתאמן מבוקר עד ערב, במשך כל השבוע, בכל רגע אפשרי. זה דורש המון, אבל גם מתגמל. כי הרגע הזה, שבו אתה עומד על במה ומצליח להעביר מסר לצופים שלך – לגעת להם בנקודה נסתרת בלב ולגרום להם להבין משהו על עצמם – זה בונוס שאתה מקבל באופן ישיר. זהו הפידבק הטוב ביותר בעיניי".

אך אפילו הוא לא שיער כמה טוב עוד צפוי להגיע אליו בזכות לימודי המשחק. "התפנית התרחשה בשנה ב'", הוא מספר. "במסגרת הלימודים עשינו הפקה מקורית של מחזה בשם 'שאלה ותשובה', שעוסק בעולמות החזרה בתשובה והיציאה בשאלה, ובמפגש ביניהם".

התפקיד שהוטל עליו היה דרמטי במיוחד, שכן הוא נדרש לשחק את תפקיד הרב. "בנוסף למשמעות הרבה שהייתה לתפקיד בסיפור ההצגה, הוא גם היה זה שפתח את המחזה, וממילא היה חשוב שאבצע אותו באופן מדויק, ושייראה אותנטי ביותר.

"הבעיה הייתה שבכל פעם שהיינו עולים לחזרות, הבימאית לא הייתה מרוצה מהאופן בו שיחקתי את דמות הרב. בשלב מסוים היא הורידה אותי מהבמה ואמרה לי: 'שמע, אתה צריך ללמוד יותר איך להיות רב. אני מציעה שתצפה בשיעורי תורה של רבנים, וכך תתמחה בכך'".

יאן בן עוצר ומדגיש, כי עד אז לא הזדמן לו מעולם לשמוע שיעורי תורה, אך לצורך התפקיד הוא הסכים לעשות זאת בחפץ לב. "היה חשוב לי ללמוד את דמותם של רבנים מפורסמים ולהבין את השפה שלהם. כך יצא שצפיתי בהרבה מאוד שיעורים של הרב זמיר כהן, כדי לדעת איך להתייחס לעומקם של דברים. צפיתי גם בשיעורים של הרב יצחק פנגר, כדי ללמוד ממנו על התיאטרליות והצחוק. הרגשתי מיום ליום שאני מבצע את התפקיד היטב, וברוך ה' ההצגה מתחילה לרוץ, וכולם מרוצים.

"אבל אז קרה דבר מעניין. כי למרות שלכאורה לא נדרשתי להמשיך לצפות בשיעורי התורה, מצאתי את עצמי כשאני צופה בהם שוב ושוב, ולא רק צופה אלא גם מתעמק. עשיתי זאת להנאתי. הרגשתי שאני מקבל דרכם תשובות אמיתיות לנפש שלי. הרגשתי שמצאתי את האמת שאני צריך לשמוע".

החיים משתנים

זה מה שהוביל אותך לחזרה בתשובה?

"אומר את האמת – חלף זמן עד שהסכמתי להגדיר את עצמי כ'חוזר בתשובה', ובמשך תקופה ארוכה העדפתי להיות נטול הגדרה. לא רק כלפי אחרים, אלא גם כלפי עצמי. היה לי נוח להסביר לעצמי ש'אני רק מקשיב לשיעורי תורה'; חששתי מכך שאהפוך בטעות לדתי".

איך הגיבו בני המשפחה לשינוי שחל בך?

"דווקא מבחינת המשפחה היה לי נוח מאוד, כי אבא שלי חזר בתשובה לפני כ-15 שנה. הוא סיפר לי לאחר מכן, שתמיד התפלל שאזכה גם כן לעשות את הצעד הזה מתוך שמחה ואהבה. אין ספק שלתפילות שלו היה כוח עצום, ובוודאי הרבה השפעה.

"אבל כפי שציינתי, זה לא קרה ביום אחד. במהלך שנים ב' וג' של הלימודים, המשכתי להקשיב לשיעורים על בסיס קבוע. קיבלתי גם מלגה ללימודי יהדות, וזה התחיל לתפוס אותי. ככל שעסקתי בתורה יותר, כך התעוררו אצלי שאלות: האם השבת שאני חווה בים או במסיבות אמורה להיראות כך? אם אני מרגיש מנותק ולא שלם עם זה, זה אומר שאני באמת נמשך לדבר הנכון? זה גרם לי לערער מחדש על המציאות שהכרתי.

"ואז הגיע שלב בו כל המחשבות והתיאוריות הפכו למעשיות, כאשר קיבלתי על עצמי לראשונה ללבוש ציצית. המצווה הזו הביאה בעקבותיה מצוות נוספות; לא קיבלתי אותן במקרה, אלא השתדלתי להבין מה מסתתר מאחורי כל מצווה, מהו הבסיס שלה, ומה ההסבר לעצם קיומה. בכל פעם מחדש הרגשתי שכאשר נוצר אצלי חיבור בין הלב לשכל, נוצר גם הרגש. באותו רגע מסתלק הקושי, ואני זוכה לקיים את המצוות בדיוק כפי שאבא התפלל עליי – מתוך שמחה ואהבה".

מה בכל זאת היה קשה?

"ברור שהיו אתגרים, והם מלווים אותי עד היום. בסופו של דבר אתה עובר שינוי. וגם אם זה שינוי חיובי, לאנשים שסביבך קשה לקבל אותך, לא כי אתה דתי או לא, אלא כי אתה אחר. אתה לובש בגדים אחרים, מתנהג אחרת, מדבר באופן שונה. גם החשיבה שלך משתנה, וכך גם המעשים שלך.

"היו כאלו שממש נכנסו להלם כשראו אותי, וביקשו להבין שאני לא משתגע ולא לוקח את זה קיצוני מדי. היו גם חברים שטרחו לבקר אותי על כך, להסביר לי שזו טעות ושהמהלך שאני עושה לא טוב לי. ברור לי שכל התגובות הגיעו אך ורק מתוך רצון טוב, ובכל זאת כמי שהחברה תופסת חלק משמעותי מחייו – זה מאוד פגע בי".

אבל הכוח שהקב"ה נותן לעבור את התהליך חזק מהכל. "שכנעתי את עצמי בכך שאם החברים שלי רוצים כל כך לדאוג לי, אני בוודאי חייב לדאוג לעצמי, ואם אני מרגיש שהבחירה שלי נכונה – אמשיך בכך עד הסוף, כי עליי לעשות אך ורק את מה שאני שלם איתו. ברוך ה' זכיתי להיות שלם עם עצמי, להתקרב עוד ועוד לבורא עולם, ולהבין שכל מה שעובר עליי מגיע אך ורק מידיו".

מאבל לשמחה

בשנים האחרונות עברו על יאן בן מאורעות נוספים משמעותיים בחייו. "איבדתי חברים יקרים בשביעי לאוקטובר", הוא מספר, "ובנוסף זכיתי להתארס ולהתחתן. אתה מוצא את עצמך עובר מהאבל הכבד ביותר לשמחה הגדולה ביותר, וזה משפיע עליך ועל המהות שלך".

הוא שוקל לרגע את מילותיו ומגלה: "היו לי תקופות שבהן עצרתי את המופעים, והרהרתי שוב ושוב על מי שאני ועל דרך החיים שבחרתי. עד היום אני עוצר ובודק את עצמי בכל פעם מחדש. ברוך ה' אני שמח לגלות בכל פעם מחדש עד כמה המקום שבחרתי הוא הטוב ביותר עבורי, ולא הייתי בונה את חיי בשום דרך אחרת".

כבעל תשובה, אתה ממשיך לעסוק במשחק?

"בוודאי. המשחק הוא חלק בלתי נפרד ממני. אבל כעת יש לי קריטריונים נוספים לעיסוק בו, מתוך הבנה שכאשר אני מופיע, חשוב לי לקדש שם שמיים. כשמציעים לי להשתלב במופע או בהצגה, אני בוחן היטב את הטקסט וההצגה, כדי לדעת אם זה נכון ומתאים.

"בכל פעם מחדש אני שואל את עצמי בכנות: האם זה המקום שלי? האם זה יעזור לקדש שם שמיים? אם התשובה חיובית אני משתלב בשמחה, ואם לא – אני מנסה לבדוק איך ביכולתי לקדש את החומר, כך שלא איאלץ להפסיד את התפקיד. המטרה שלי היא להציב את עצמי במקום הנכון ביותר עבורי, שהוא בסופו של דבר גם המקום הכי נכון עבור הקהל".