"שעות לפני האסון העלתה אשתי לסטטוס: 'השם נתן והשם לקח'"

"אין מי שרואה את התמונה של עילאי, ולא מרגיש שהוא נכנס לו ללב", אומר אור בן שבת, כשהוא מחזיק בידו את תמונתו של בנו הקטן, בן שלוש וחצי, שנהרג בשבוע שעבר בתאונת דרכים.

"אני יודע שאנחנו בשלבים הראשונים של האבל, עוד לא ממש מעכלים, אבל דבר אחד ברור לי – עילאי היה נשמה גדולה ומיוחדת שהגיעה כדי לחזק את כולנו. הרגשנו זאת מרגע שהוא נולד, כי הוא תמיד הפיץ סביבו המון אור ושמחה, וכל בני הבית חשו כלפיו קשר וחיבור מיוחד. אמא שלי, שגרה בבית שמחובר לביתנו, קראה לו תמיד 'התינוק שלי'.

"בשבוע האחרון, אחרי שהתאונה התרחשה, קלטנו שעילאי לא נכנס רק ללב שלנו, אלא ללב של כל עם ישראל. האור שיש לו בפנים, התמימות והטוהר האמיתי כל כך, גרמו לאינספור אנשים לשלוח לנו הודעות ולעטוף אותנו בחיבוקים. רבים מהם סיפרו לנו כמה שהם התחזקו כששמעו על הדרך בה אנו בוחרים להתמודד. הם גרמו לנו להבין את מה שלא מספיק הכרנו בו עד היום – אנחנו נמצאים כאן בשליחות, זוהי שליחות חיים".

עילאי ז"ל עם אביו, אור בןשבת

ילד של אור

משפחת בן שבת מתגוררת כבר שנים באור עקיבא, ונחשבת למוכרת בסביבה, בין היתר הודות לעיסוקו של אור כדיג'יי וכמפיק מוזיקלי. "כשמסתכלים עלינו כיום רואים משפחה שומרת מצוות, אך לא תמיד היינו כאלו", אומר אור. "חזרנו בתשובה לפני כחמש שנים. באותם ימים היו לנו שלוש בנות, ולאחר החזרה בתשובה נולדו שני בנים, הקטן מהם הוא עילאי.

"כשעילאי נולד הרגשנו שיש אור גדול בבית, כי הוא היה תינוק שכל-כולו אור. עילאי הוא בעצם הילד הראשון שלנו שגדל לתוך עולם של תורה ואמונה, והוא למד בגן חרדי, עם ציציות ופאות. הוא היה ילד בעל אופי נוח ומאוד מיוחד, הרגשנו זאת כבר מהרגע הראשון".

אור מוסיף ומשתף: "חווינו בחיינו התמודדויות עם ניסיונות לא פשוטים, ובכל פעם שחשנו קושי בתהליך שעברנו, אשתי הייתה מחזקת אותי ואומרת לי: 'דבר עם הקב"ה, הוא יעזור לך', ו'תתחזק בביטחון ובאמונה'. ניסיתי ליישם את הדברים, אך הרגשתי שבכל פעם שמסתיים ניסיון אחד, מגיע הניסיון הבא. הייתי נושא עיניים לשמיים: 'מה, בורא עולם? עוד קושי?'. וכנראה שכן. הקב"ה ראה שאני עומד בניסיונות, והחליט להעלות אותי בדרגה, ולקרב אותי אליו עוד יותר".

איך נודע לך על התאונה?

"באופן אישי עשה איתי בורא עולם חסד גדול, כי כאשר הכל קרה לא הייתי בבית ולא חוויתי את הטרגדיה מקרוב. כפי שתיארו לי לאחר מכן – המקום היה נראה כמו זירת פיגוע, עם אמבולנסים, ניידות משטרה ורכבים של זק"א. אין מישהו מהתושבים שלא יצא לרחוב. בתוך כל הפניקה והלחץ, נעשו פעולות החייאה על הבן שלי ללא הצלחה. ברוך השם, נחסכו ממני המראות הקשים האלו.

"אשתי היא זו שהחזיקה את הילד בידיים אחרי התאונה, והיא הבינה מיד שהוא כבר ללא רוח חיים. באותו רגע, כשכולם סביבה, היא עשתה איתו 'שמע ישראל' בפעם האחרונה, ואחר כך התקשרה אליי והודיעה בקור רוח: 'רכב פגע בעילאי, הייתה תאונה ומנסים להחיות אותו כבר עשר דקות. בוא מהר, הוא לא נושם'. כמובן שישר נכנסתי לרכב ונסעתי הביתה במהירות. במשך כל הדרך עיכלתי את הדברים והבנתי שכנראה הוא לא איתנו. כשהגעתי אשתי כבר הייתה עם עילאי על האמבולנס, ואני נסעתי אחריהם. בבית החולים ניסו עוד קצת פעולות החייאה, אבל מבחינה עובדתית הוא נפטר ברגע התאונה. הקב"ה קטף אותו ברגע אחד".

שליחות חיים

במהלך הלוויה הספיד אור את עילאי, הודה על כך שזכה להיות אבא שלו במשך שלוש וחצי שנים, וסיים בבקשת סליחה ממנו. "כבר אז הדגשתי שאני לא מאשים ולא כועס על אף אחד, כי אף אחד לא אשם. ברור לי שזו גזירה משמיים, אנו לא באים בטענות, רק מאמינים בבורא עולם. כי הכל אך ורק מאיתו יתברך. אני לא יודע איך היינו שורדים את האסון הזה בלי האמונה, כי היא הדבר היחיד שמחזיק אותנו". 

איך זה שאתה דווקא מתחזק באמונה, בזמן שאחרים במצב כזה שואלים את עצמם "למה דווקא אני?"

"גם אני שואל את עצמי למה דווקא אלוקים בחר בי, ואני חושב שאני יודע את התשובה. בורא עולם יודע שאהיה מסוגל לעבור את הניסיון הזה. לעצם הידיעה הזו יש המון כוח, כי אני מבין שהאסון הזה לא התרחש לחינם. מספיק לי להביט סביבי כדי לראות את החיזוק הגדול. יש לי שכן, אברך, תלמיד חכם, שסיפר לי שכאשר חזר הביתה מהלוויה הוא לא הפסיק לבכות. 'בלוויה של אמא שלי לא בכיתי ככה', הוא אמר לי, 'חיזקת אותי כל כך'.

"אני גם מקבל ללא הפסקה הודעות מאנשים שכותבים לי על כך שהחיים שלהם השתנו אחרי ששמעו על התגובה שלנו לאסון, והם קיבלו פרופורציות לחיים. הם עובדים פחות, משתדלים להיות יותר עם הילדים ועם המשפחה, מעריכים כל רגע. ואני אומר לעצמי: אולי זו השליחות שלי ושל עילאי בעולם? להעביר את המסר הזה לאנשים ולחזק אותם.

"רק השבוע הזדמן לי לצאת לבית הכנסת, ובדרך ראיתי נהגים שהתקוטטו על מקום חנייה. עצרתי לרגע והייתי המום. רציתי לזעוק לעברם: 'איבדתי את היקר מכל, איך אתם מבזבזים את הזמן שלכם על שטויות? האם זה החיים שלכם?!'.

"כעת אני מרגיש שאני שליח", הוא מסכם. "אני לא מתכוון לוותר על כך, ומתכוון להמשיך להפיץ את הדברים הלאה. חשבתי להצטרף לשיעורים של רבנים, להופיע במשך כמה דקות לפני ההרצאה, להעביר את המסר, עד כמה שצריך לנצל כל רגע בחיים ולדעת להעריך את מה שחשוב באמת".

תאונה נגד ההיגיון

מתי הייתה הפעם האחרונה שדיברת עם עילאי?

"שוחחתי איתו באותו יום לפני שיצאנו מהבית. הוא שיחק עם הילדים ואכל שלוקים. ניסיתי לקרוא לו, אבל הוא היה עסוק, או שפשוט לא שמע. בשלב מסוים יצאתי מהבית. אשתי מספרת שהוא ביקש ממנה עוד חטיף, ומאז היא לא ראתה אותו.

"אנחנו מאמינים ששום דבר לא קרה במקרה", מדגיש אור, "בפרט שהסיפור כולו הוא נגד ההיגיון. אנחנו מתגוררים ברחוב הולנדי, שרק תושבי הרחוב רשאים להכניס אליו את רכביהם. עילאי הוא ילד זהיר שאף פעם לא יוצא לבד מהבית, והפעם הוא הלך לשכנים עם אחים שלו, שזה משהו נדיר מאוד. באותו רגע הגיע הנהג, שבדיוק פספס פנייה ולכן נכנס לרחוב שלנו. כבר עשרות שנים שהוא עובר בדרך הזו ופונה בזמן, ובדיוק הפעם הוא פספס. הדברים קרו באופן מדי מדויק מכדי שנחשוב שהם במקרה.

"אגב, באותו בוקר, עוד לפני שהכל קרה, אשתי שיתפה בסטטוס שלה: 'השם נתן והשם לקח – עלינו לזכור שהכל לטובה'. כל זה לפני שהיא ידעה על מה שעתיד להתרחש. אז נכון שאנחנו כאובים והחלל שנוצר עצום, אבל התחושה היא שמישהו מסובב את הכל עבורנו, ואם כך – אנו משתדלים לקבל באהבה ובהכנעה".

בימים אלו אתה קם מהשבעה. מה נותן לך את הכוח להמשיך הלאה?

"אני מקבל את הכוח חד-משמעית מבורא עולם, וכמובן גם ממשפחתי ומאשתי שהכל משלה. היא זו שמחזיקה את כולנו. אגב, לפני כחודש גילינו שאשתי בהיריון. זה היה בשלב מאוחר יחסית, ואני זוכר שישבתי ושאלתי את עצמי: 'איך מגדלים ילד שישי? האם כל התכלית שלי בעולם היא גידול ילדים?', הרי המושגים האלו לא מוכרים לי מהמקום בו גדלתי. כעת קיבלתי את התשובה הניצחת, וקלטתי באופן המוחשי ביותר שזוהי באמת מטרתנו בעולם – עלינו לאהוב את הילדים שלנו ולנצל כל רגע שיש לנו במחיצת בני המשפחה, כי הוא יקר מפז.

"וכן, אני חייב לציין גם את עם ישראל המתוק שנותן לנו כל כך הרבה כוח. החברים ובני המשפחה מסביב עוטפים אותנו בלי הפסקה, כך גם תושבים נוספים ברחבי העיר. הם נמצאים בשבילנו וחושבים עלינו – אנחנו חזקים חד-משמעית בזכותם. בבקשה תמשיכו להיות איתנו, כי כולנו זקוקים לכוח הזה".