כך את יוצרת את המציאות על פי הלב שלך, הפחדים שלך, המחשבות שלך

בפרשת שלח לך נשלחים מרגלים לתור את הארץ.

אפשר לראות את פעולת הריגול כמשל. בכל יום את שולחת מחשבות (מרגלים) לתוך הנפש שלך. אם הן מתמקדות בפחדים ובדאגות, הן יציירו שם הפקות שישימו אותך במצ"ר – מצב רוח צר, ומכאן יתחיל יום שימשוך אנרגיה שלילית. אך אם המחשבות תהיינה טובות, אופטימיות, מלאות באמונה ובביטחון – אז בבחינת "דומה מושך דומה", תמשכי שפע ליום היפה שיצרת לעצמך.

אומרים חז"ל שכאשר אדם פוחד יותר מדי, דווקא הפחד הוא שיכשיל אותו ויגרום לו להיכשל: "יהודה בר נתן היה נושא את כליו של רב המנונא והולך אחריו. נאנח. אמר לו הרב: ייסורים אתה מבקש להביא על עצמך?! הרי כתוב 'כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי, וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי'!" (בבלי ברכות ס ע"א).

פחד – אותיות דחף. הפחד מגיע כדי לאותת לך להיזהר בדרך ולבחור נכון. כמו המשפט: "תפחד מהאחד – ולעולם לא תפחד".

הפרשה מספרת על אחד המרגלים, כלב בן יפונה, שכמעט שנפל בעצת המרגלים, אך הלב שלו דפק בו להצילו. כלב – אותיות כ-לב. הוא רץ לבקש הצלה על הלב, שמתחיל להתבלבל. הוא הרגיש ש"לפתח חטאת רובץ", הוא פחד לחטוא. אומרים חז"ל: "אשרי אדם מפחד תמיד", ממה? מללכת בעצת רשעים. אומר רבי ירוחם ממיר על פרשתנו, שכלב לבדו הלך להשתטח על קבר האבות בחברון, כדי שלא יסיתו אותו חבריו ללכת בעצתם הרעה. מכאן הוא נותן לנו סגולה המצילה מחברה רעה, וכותב בספרו, דעת תורה, כך: "אדם הנמצא בין חברים רעים, נצרך הוא להשתטחוּת על קברים להינצל מעצתם".

אומר דוד המלך: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב". החטאים גורמים לפחדים!

אם את יודעת שיש לך חברות שמרוקנות אותך מרוחניות, שלוקחות אותך לשיחות שמשאירות אותך מתוסכלת, עצובה או חסרת ביטחון, תתרחקי מהן!

מובא בפרקי אבות: "עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלושה דברים, ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". כשאת מדייקת את הדרך שלך, את השליחות שלך ואת הרצונות, ומתעסקת בעיקר ולא בלשון הרע, הבלים ורכילות – את זוכה לרוח נכונה שעוטפת אותך בביטחון.

כותבת התורה: "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ, וַיְמַלֵּא אַחֲרָי..." (במדבר י"ד, כ"ד).

כך אומר ה"אור החיים" על כלב בן יפונה: גדולתו של כלב הייתה שהוא הצליח להתגבר על ה"רוּחַ אַחֶרֶת" שהיתה בו, ולא להיות שותף לה להוצאת דיבת הארץ רעה. זו הסיבה שזכה שקראוֹ הקב"ה "עַבְדִּי כָלֵב", כמשה רבנו עליו השלום.

בכל יום ויום את יוצאת למשימת הריגול היומית. המחשבה שלנו היא מרגלת שמציירת את מפת הדרך, ולכן הקדוש ברוך הוא, "הצר צורה בתוך צורה", נותן לנו הזדמנות לפתוח צוהר אל ארץ טובה. הכל תלוי ברצון. את זו שבוחרת אם לצייר אוצרות, או צרות. זכרי: אין מחר שהלב לא יוכל לצייר, וכדי שהמחר יהיה מאושר – את צריכה להאמין בעצמך ובכוחות שהשם נתן לך.