מחפשים פירוש לשולחן שבת? ה"זרע שמשון" בחידוש נפלא לפרשת שלח

בפרשת שלח, נאמר: "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (במדבר י"ג, ל'-ל"ב).

שואל ה"זרע שמשון" שאלה מרתקת לגבי הטקטיקה שבה השתמשו המרגלים כאשר הוציאו את דיבת הארץ רעה: מדוע הם לא הציגו את הטענה הקשה ביותר שלהם, שהארץ "אוכלת יושביה", כבר בתחילת דבריהם? מדוע הם המתינו ואפשרו לכלב בן יפונה לקום, להשתיק את העם ולעודד אותם, ורק אז שלפו את הטיעון המרתיע על ריבוי המתים בארץ?

מבאר ה"זרע שמשון" באופן נפלא: הזוהר הקדוש (פרשת שלח קסב, ב) כותב כי משה רבנו מסר למרגלים סוד רוחני, צירוף של שם קדוש, שנועד להגן עליהם מפני סכנות הכנענים במהלך השליחות. שם קדוש זה רמוז בסופי התיבות של המילים אותן אמר כלב, כשזיהה שהעם מתחיל להיתקף בפחד: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ". כלב ביקש בכך להזכיר למרגלים ולעם כי אין להם ממה לחשוש, שהרי כוחו של השם שמסר להם משה עומד לצידם ויבטיח את ניצחונם.

דבריו של כלב הם שגרמו למרגלים לשנות כיוון ולהעלות את טענת "ארץ אוכלת יושביה", כמענה ישיר לטיעון הניסי שלו. חז"ל בגמרא (סוטה ל"ה, א') מסבירים כי באומרם "כי חזק הוא ממנו", המרגלים כפרו כביכול ביכולתו של הקב"ה להושיע אותם. הם הציגו קושיה משלהם: אם השם הקדוש אכן מגן עלינו בצורה מוחלטת כפי שכלב טוען, מדוע בכל מקום שהגענו אליו מצאנו את התושבים המקומיים עסוקים בלוויות ובקבורת נשיאיהם? הם טענו שאילו היה מדובר בהגנה ניסית אמיתית, ה' לא היה צריך "להחביא" אותם מאחורי אבלם של הכנענים. מכאן הגיעו למסקנה המוטעית שהארץ עצמה היא ארץ חולה ומסוכנת, המכלה את יושביה.

זו הייתה טעותם של המרגלים. המציאות שהם ראו הייתה אכן נס עצום שנעשה בזכות אותו שם קדוש, אך ההשגחה העליונה בחרה להלביש את הנס בתוך הטבע. ה' סיבב שראשי הכנענים ימותו באותה עת כדי שהתושבים יהיו טרודים באבלם ולא יבחינו במרגלים, וכך הנס התרחש בצורה קרובה לדרך הטבע.