"כשיש יותר ילדים – הקב"ה נותן יותר כוחות": רביעייה שנייה בתוך שש שנים

"זו לא פעם ראשונה שאנו חובקים רביעייה", אומר בהתרגשות דוד ביטון ממודיעין עילית, שחבק לפני כשלושה שבועות ארבעה תינוקות חדשים שהצטרפו למשפחתו. עד אז מנתה המשפחה ארבעה ילדים "בלבד". כעת הם הכפילו את מספרם. אגב, כולם מתחת לגיל שש, אם שאלתם.

"מקרה נדיר מאוד"

"בתנו הבכורה נולדה לפני כשש שנים", מספר ביטון. "כשהייתה בת עשרה חודשים התבשרנו על היריון נוסף, ונודע לנו שמדובר ברביעייה. כמובן שההתרגשות הייתה עצומה. עשינו את כל הבדיקות והסקירות, גם לפני החתונה נבדקנו, ועל פניו היה נראה שהכל תקין. הרופאים לא הכינו אותנו לכלום".

בשבוע 30 נולדה הרביעייה – שלוש בנות ובן. "רק אחרי הלידה התברר שאחת הבנות חולה מאוד", משתף האב. "הרופאים אבחנו אצלה בעיה קשה בריאות כתוצאה ממחלה סופנית, ולצערנו כעבור 36 שעות היא נפטרה. מכיוון שמדובר במחלה גנטית, מיהרו הרופאים לבדוק את שלושת התינוקות האחרים, והתגלה שאחת מהם חולה אף היא באותה מחלה.

"היא הורדמה והונשמה, ושרדה במשך שנה וחודש. במשך כל אותם ימים עברנו התמודדות לא פשוטה. הייתי איתה בבתי חולים 24 שעות ביממה, ואילו אשתי בבית עם תאומים קטנים ובת שגדולה מהם בשנה וחצי. ברוך השם נולדה לנו לאחר מכן בת נוספת בריאה, וכשהיא הייתה בערך בת שנה התבשרנו בהתרגשות גדולה על כך שמצפה לנו שוב רביעייה".

מה עבר עליכם עם כזו בשורה?

"האמת היא שההיריון הזה התחיל עם חמישה עוברים", מגלה ביטון. "הרופאים היו בהלם מוחלט – הם לא הבינו איך קורה כזה דבר באופן טבעי. גם אנחנו הופתענו מאוד. אמנם במשפחה שלי יש שני זוגות תאומים; אמא שלי תאומה וגם חמי תאום, ולחמותי יש שלושה זוגות תאומים בבית. זה מעלה מאוד את הסיכוי, אך עד היום לא נראו במשפחה שלישיות וגם לא רביעיות, ובטח לא חמישיות".

אחרי ההתרגשות הגדולה, הגיעו גם החששות. "הרופאים הסבירו לנו שמכיוון שיש חשש למחלה גנטית, אז 50% שהתינוקות יהיו חולים, ולכן המליצו לנו לדלל שלושה מהם. כמובן שלא הסכמנו בשום אופן לוותר על העוברים, עם ייעוץ של גדולי הדור שעזרו לנו ותמכו בנו מאוד. ביקשנו מהרופאים בשלב ראשון לבדוק מי מהם חולה, אם בכלל.

"מדובר היה בבדיקות יקרות שלוקח זמן עד שמתקבלות התשובות, וכך המשכנו את ההיריון עם תפילות רבות. האמנו לגמרי בבורא עולם שהוא שולח לנו את הטוב ביותר, והוא יודע לדאוג לילדים שלו טוב יותר מכפי שאנחנו דואגים להם, ובוודאי אוהב אותם לא פחות מאיתנו. תוצאות הבדיקות הגיעו רק בשלב מאוחר מאוד של ההיריון, והתברר שמתוך חמישה עוברים יש אחד חולה מאוד. הקב"ה ברחמיו הרבים דאג לכך שהוא לא ישרוד".

"לא דואגים, רק מודים"

הפעם נולדה הרביעייה בשבוע 32, כולם במשקלים מצוינים. "הם מאושפזים כעת בפגייה בשיבא, מטופלים בידיים טובות, וברוך השם מתפתחים היטב", אומר האב בהודיה גדולה. "אנחנו אסירי תודה לרופאים. אנו מרגישים לאורך כל הדרך עד כמה שיש להם כוח לרפא, וברוך ה' הרבה מאוד כוח. יש להם הכלים הטובים ביותר ומיטב הטכנולוגיה. יחד עם זאת, בשום אופן אין להם כוח להחליש את מי שעומד מולם.

"במהלך ההיריון שמענו סביבנו רופאים רבים שטענו: 'אין סיכוי שהם יחיו, ההיריון יסתיים לפני שבוע 24 והם לא יגיעו לגיל חיות'. המילה 'הפלה' הושמעה כל הזמן, אך בהתייעצות עם רבנים נאמר לנו להמשיך עם ההיריון ולא לוותר על העוברים. רק לגבי העובר שהיה חולה נאמר שיש לו דין 'רודף' והוא עלול חלילה להרוג את כולם, ולבסוף כפי שציינתי בורא עולם בכבודו ובעצמו פתר לנו את הספקות.

"אנשים פוגשים אותי היום ואומרים לי: 'אתה משוגע, איך ייתכן שאתה לא דואג? איך אתה חושב לגדל שמונה ילדים מתחת לגיל שש? הרי רק עלות של טיטולים ומטרנה מגיעה למאות שקלים ביום'. אני משיב להם שברוך ה' אני דווקא רגוע. כאבא שנאלץ להיפרד מבנותיו שנפטרו כתינוקות, וכמי שיודע מה זה להיות בבתי חולים עם ילדות חולות ופגועות, אני יודע להודות מכל הלב על המתנה המדהימה שקיבלנו כאן – ארבעה ילדים בריאים ושלמים. קיבלנו ארבע מתנות נפלאות, וזה כל כך לא מובן מאליו. כעת נותר לנו לבקש מבורא עולם שייתן לנו כוחות לגדל ולחנך אותם.

"אשתי אישה חזקה ובעלת כוחות מיוחדים", הוא משתף. "היא באה ממשפחה של 15 אחים ואחיות, היא יתומה מאבא, ובמשך כל חייה עזרה לאמא שלה לגדל את הילדים. לאחר לידת הרביעייה הקודמת, היא הייתה לבדה בבית עם הבת הגדולה והתאומים הבריאים, ועשתה זאת בגבורה מדהימה, לצד עבודתה, כמי שמפרנסת את הבית.

"אין ספק שהקב"ה נותן לכל אחד מאיתנו את הכוחות שנדרשים לו כדי לגדל את ילדיו – כשיש לך אחד אתה מקבל כוח לאחד, כשיש לך שניים אתה מקבל כוחות לשניים, וכשיש יותר מכך אתה מקבל עוד יותר כוחות.

"אני חייב לציין שכבר עכשיו אנו מקבלים עזרה רבה מעמותות שונות וממתנדבים שמבקשים לעזור עם הילדים בבית, שולחים ארוחות, נותנים כל כך הרבה ומפנקים. אני מקווה שנמשיך להיתמך בהם גם בהמשך, כי אין דרך לעבור כזה מסע ללא עזרה ותמיכה".

"לממש את השליחות"

אי אפשר שלא לשאול – איך הגיבו הילדים שבבית?

"לפני הלידה, אשתי הייתה מאושפזת במשך חודש וחצי בבית החולים. לא רציתי שהילדים יפתחו חרדות, לכן הסברתי להם ש'אמא שומרת על התינוק', והדגשתי שהיא מרגישה טוב. גם הקפדנו לבקר אותה לפחות שלוש פעמים בשבוע, עד שלבסוף הגיעה הבשורה הטובה. אני לא בטוח שהבת הקטנה מבינה, אך האחים הגדולים בהחלט מבינים ושמחים מאוד".

כעת, כשיש "הפי אנד" לסיפור, כולנו מתרגשים, אבל בכנות – לא חששת מכך שיהיה חלילה סוף אחר?

"האמת היא שלא. אנשים לפעמים חושבים כל כך הרבה, עוברים טיפולים מיוחדים ולא עלינו מוותרים על עוברים ש'אולי' יצאו פגועים. לבסוף נולד להם ילד בריא ושלם, אך בורא עולם מחליט שהוא ייפול מהמיטה או יעבור תאונה או אירוע מוחי שבעקבותיהם ייפגע. לצערי כולנו מכירים מקרים בהם ילדים בריאים ושלמים חלו, ואין שום עירבון לכך שילד בריא יישאר כזה תמיד.

"עצם זה שאנחנו שולחים את הילדים שלנו לגן, ושהם חוזרים בריאים מדי יום – אלו ניסי-ניסים, וצריכים לדעת להודות על כך. אנו צריכים להאמין שבורא עולם הוא היחיד שממית ומחיה, הוא היחיד שנותן בריאות, ואנחנו בסך הכל עושים את שליחותו בעולם. אז כן, נעשה השתדלות וגם נלך לרופאים ונעבור את הבדיקות הנדרשות, אם נגיע למסקנה שאנחנו לא מסוגלים להביא ילדים נתייעץ עם רבנים ונעשה מה שצריך, אך חלילה לא נפסיק היריון קיים או נמנע הבאתו של ילד לעולם. זהו אך ורק תפקידו של אלוקים".