ממשה רבנו ועד עזרא הסופר: עובדות מרתקות על קריאת התורה

לאחר תפילת שחרית בימי שני וחמישי, קוראים בבתי הכנסת בתורה. ארון הקודש נפתח, מוציאים את ספר התורה בכבוד גדול, והציבור מתכנס לשמוע את דבר ה'. אך מדוע נקבעה קריאת התורה בימי שבת, שני וחמישי? מה חלקם של משה רבנו ועזרא הסופר בתקנה זו, ואיזה מסר ביקשו חז"ל להנחיל לדורות?

1. בעוד ביום השבת קוראים את הפרשה במלואה, ואף מוסיפים לה פרק מפרקי הנבואה, הנקרא "הפטרה", בימי שני וחמישי קוראים רק את הפסקה הראשונה של פרשת השבוע.

2. עזרא הסופר, אשר חי בימי שיבת ציון ובראשית בניין בית שני, תיקן לקרוא בתורה גם בימי שני וחמישי. תקנה זו נועדה כדי לאפשר לכפריים, אשר לא היה להם מניין יהודי בכפריהם, לשמוע קריאת התורה בימים שבהם הגיעו העירה לצורך המסחר בשווקים, שהיו פתוחים בשני ימים אלה. אגב, מסיבה זו התקינו שבתי הדין יהיו פתוחים בימים שני וחמישי כדי למנוע טרחה מיותרת מבני הכפרים.

3. עיקרה של התקנה לקרוא בתורה בימים שני וחמישי נובע מן הרצון למנוע שיחלפו שלושה ימים בלי קריאה בתורה. רמז לכך נמצא בפסוק בשמות ט"ו: "וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים". אין מים אלא תורה, ומי שמהלך שלושה ימים בלא מים, בלא תורה, צפוי לכך שנפשו תתייבש, וכל סכנות המדבר אורבות לו. מאחר ובשבת קוראים בתורה, הרי מביאה התקנה של עזרא לכך, שאין שלושה ימים רצופים ללא קריאה בתורה.

4. לקראת פתיחת ארון הקודש אומר הציבור את הפסוקים: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה, קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדושתו". מאחר ועת רצון היא מלפני ה', כשאנו מוציאים את התורה לעסוק בה, מנצלים אנו ''שעת כושר'' זו, ואומרים תפילה הנאמרת בארמית, ובה משאלות לב של כל יהודי. להרחבה, הקליקו כאן.

5. אחד המתפללים מתכבד בהוצאת ספר התורה (והוא גם המכניס את ספר התורה לארון עם תום הקריאה), ומגיש אותו לחזן המכריז "גדלו לה' איתי ונרוממה שמו יחדיו". הציבור עונה בפסוקים, הפותחים במילים: "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת". נהוג לנשק את ספר התורה בעת נשיאתו מארון הקודש לשולחן הקריאה, שעל הבימה במרכז בית הכנסת.

6. קוראים לתורה שלושה אנשים בלבד: כהן, לוי וישראל. זוהי הנציגות המרכיבה את חלקי העם. רק בהרכב מלא נחשב עמנו לכלי שלם, שכן כלי בראשי תיבות: כוהן, לוי, ישראל. כל אחד מן הקרואים חייב לקרוא בעצמו, או, לפי מנהגנו – לשמוע מהקורא בתורה את הפסוקים.

7. קוראים לתורה אדם בשמו הפרטי ובשם אביו.

8. העולה לתורה חייב לראות תחילה היכן מתחיל קטע הקריאה המיועד לו. במקום זה הוא מנשק באחת מציציות טליתו (גם מי שלא חייב להתעטף בטלית עושה כן בעת העלייה לתורה) ומברך בקול: "ברכו את ה' המבורך לעולם ועד". העולה לתורה חוזר על ברכה זו בקול ומוסיף: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה ה', נותן התורה".

9. עם תום קטע הקריאה שנועד לו, מנשק הוא שוב את ספר התורה, ואומר את הברכה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר נתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו. ברוך אתה ה' נותן התורה".

10. נהוג להישאר ליד ספר התורה ולא לרדת מן הבימה עד תום קטע הקריאה של העולה לתורה אחריו, כך שתמיד נמצאים שני קרואים ליד ספר התורה, בנוסף לבעל הקורא ולגבאי בית הכנסת.

11. בתום הקריאה מתכבדים שני מתפללים בהגבהת ספר התורה ובגלילתו. כיבודים אלה בעלי חשיבות הם, כי חז"ל קבעו ש"גדול שימושו של ספר תורה אף יותר מלימודו".

12. הגבהת ספר התורה על ידי פתיחת הספר באופן שייראו שלוש עמודות שלו. כאשר ידיות ספר התורה, המכונות "עצי החיים" (על שם הפסוק "עץ חיים היא למחזיקים בה"), מרוחקות זו מזו, מגביהים את ספר התורה ומסובבים אותו לעיני כל הציבור. הקהל מצביע על הספר המוגבה ומכריז: "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, על פי ה' ביד משה".

13. המגביה מתיישב, והגולל מגולל את הספר, כורך עניבה סביבו בקשר עניבה שניתן יהיה להתרה בשבת, ועוטה על הספר את הפרוכת, הקרויה "מעיל". באותה שעה נוהגים לומר את פסוקי התפילה "יהי רצון מלפני אבינו שבשמים" עד לפסקה האחרונה האומרת "אחינו כל בית ישראל, הנתונים בצרה ובשביה, העומדים בין בים ובין ביבשה, המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן".

14. לאחר אמירת "ובא לציון" מחזירים את ספר התורה להיכל. החזן אומר: "יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו", והקהל עונה: "הודו על ארץ ושמים, וירם קרן לעמו, תהילה לכל חסידיו, לבני ישראל עם קרובו, הללויה".

15. העולה האחרון, המגביה והגולל ילוו את ספר התורה בדרכו חזרה לארון הקודש, וכל העומדים בדרכו יפסעו בעקבותיו כליווי של כבוד. נהוג לנשק את ספר התורה גם בהחזרתו אל ההיכל.

16. הציבור מלווה את הובלת הספר חזרה לארון באמירת פרק כ"ד בתהילים: "לדוד מזמור, לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה".

17. כשמכניסים את ספר התורה לארון הקודש, אומרים: "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך, כוהניך ילבשו צדק וחסידך ירננו, בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך, כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, עץ חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאושר, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".