חיסול פוליטי בצהרי היום: ביאור פרק ד' בספר שמואל ב'

תקציר הפרק

פרק ד' בספר שמואל ב' מספר על רכב ובענה שהרגו את איש בשת, כרתו את ראשו ובאו לפני דוד. אמנם מעשה זה סיים את המאבק מול בית שאול, אך דוד איננו שמח בכך, מעניש את רכב ובענה ומביא למותם.

מעשה רכב ובענה: רכב ובענה היו שרים בממלכת שאול. הכתוב לא מספר מדוע, אבל בני משפחתם של רכב ובענה ברחו אל גת והסתתרו שם, אולי על רקע סכסוך כלשהו. רכב ובענה מרגישים שזו ההזדמנות לסגור חשבונות עם ממלכת שאול. הם נכנסים לביתו של איש בשת, הישן שנת צהריים ללא שומרים, ועורפים את ראשו.

אחרית רכב ובענה: רכב ובענה מעוניינים לשמח את דוד ולהראות לו שהם הרגו את האויב המרכזי שלו כרגע. הם מגיעים אל דוד המלך ומציגים בפניו את ראשו של איש בשת. דוד מיד מבקר את רכב ובענה: "אַף כִּי אֲנָשִׁים רְשָׁעִים הָרְגוּ אֶת אִישׁ צַדִּיק בְּבֵיתוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ וְעַתָּה הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם וּבִעַרְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ". דוד מתקשה להכיל את הרוע של רכב ובענה ומצווה להרוג אותם. נערי דוד קוצצים את ידיהם ורגליהם של רכב ובענה, ואת ראשו של איש בושת הם קוברים בחברון, בקבר אבנר.

הפרק המלא

(א) וַיִּשְׁמַע בֶּן שָׁאוּל כִּי מֵת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן וַיִּרְפּוּ יָדָיו וְכׇל יִשְׂרָאֵל נִבְהָלוּ.

(ב) וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים הָיוּ בֶן שָׁאוּל שֵׁם הָאֶחָד בַּעֲנָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי רֵכָב בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי מִבְּנֵי בִנְיָמִן כִּי גַּם בְּאֵרוֹת תֵּחָשֵׁב עַל בִּנְיָמִן.

(ג) וַיִּבְרְחוּ הַבְּאֵרֹתִים גִּתָּיְמָה וַיִּהְיוּ שָׁם גָּרִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

(ד) וְלִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל בֵּן נְכֵה רַגְלָיִם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס וַיְהִי בְּחׇפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ וּשְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת.

(ה) וַיֵּלְכוּ בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי רֵכָב וּבַעֲנָה וַיָּבֹאוּ כְּחֹם הַיּוֹם אֶל בֵּית אִישׁ בֹּשֶׁת וְהוּא שֹׁכֵב אֵת מִשְׁכַּב הַצׇּהֳרָיִם.

(ו) וְהֵנָּה בָּאוּ עַד תּוֹךְ הַבַּיִת לֹקְחֵי חִטִּים וַיַּכֻּהוּ אֶל הַחֹמֶשׁ וְרֵכָב וּבַעֲנָה אָחִיו נִמְלָטוּ.

(ז) וַיָּבֹאוּ הַבַּיִת וְהוּא שֹׁכֵב עַל מִטָּתוֹ בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ וַיַּכֻּהוּ וַיְמִתֻהוּ וַיָּסִירוּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּקְחוּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה כׇּל הַלָּיְלָה.

(ח) וַיָּבִאוּ אֶת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת אֶל דָּוִד חֶבְרוֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל אֹיִבְךָ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וַיִּתֵּן יְהֹוָה לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נְקָמוֹת הַיּוֹם הַזֶּה מִשָּׁאוּל וּמִזַּרְעוֹ.

(ט) וַיַּעַן דָּוִד אֶת רֵכָב וְאֶת בַּעֲנָה אָחִיו בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי וַיֹּאמֶר לָהֶם חַי יְהֹוָה אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכׇּל צָרָה.

(י) כִּי הַמַּגִּיד לִי לֵאמֹר הִנֵּה מֵת שָׁאוּל וְהוּא הָיָה כִמְבַשֵּׂר בְּעֵינָיו וָאֹחֲזָה בוֹ וָאֶהְרְגֵהוּ בְּצִקְלָג אֲשֶׁר לְתִתִּי לוֹ בְּשֹׂרָה.

(יא) אַף כִּי אֲנָשִׁים רְשָׁעִים הָרְגוּ אֶת אִישׁ צַדִּיק בְּבֵיתוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ וְעַתָּה הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם וּבִעַרְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ.

(יב) וַיְצַו דָּוִד אֶת הַנְּעָרִים וַיַּהַרְגוּם וַיְקַצְּצוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם וַיִּתְלוּ עַל הַבְּרֵכָה בְּחֶבְרוֹן וְאֵת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת לָקָחוּ וַיִּקְבְּרוּ בְקֶבֶר אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן.

ביאור מילים קשות בפרק

"וַיִּפָּסֵחַ" – נהיה חיגר.

"וַיַּכֻּהוּ אֶל הַחֹמֶשׁ נִמְלָטוּ" – היכו אותו בליבו ונמלטו.

פירושים מעניינים של פרשנים

"וַיִּבְרְחוּ הַבְּאֵרֹתִים גִּתָּיְמָה" - רד"ק: סיבת בריחתם הייתה שהם רבו עם משפחתו של שאול.

"וַיַּהַרְגוּם" - מלבי"ם: רכב ובענה לא היו חייבים מיתה.

מדרש מעניין מילקוט שמעוני

"ושמו מביפושת" – "תאנא: לא מפיבושת שמו אלא איש בושת שמו. ולמה נקרא שמו מפיבושת? שהיה מבייש פני דוד בהלכה, לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב, שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה".

לפרקים קודמים, הקליקו כאן.