הופכים בקבוקים ריקים לדפי גמרא: "מחזרנו מיליון בקבוקים וקיבלנו 300,000 שקל"

אילו אדם זר היה נקלע למכונת מחזור הבקבוקים הסמוכה ליישוב אלקנה, הוא כנראה היה משתאה למראה התמונה הבאה: צור בדש, תושב האזור, ניצב מול המכונה ומזין לתוכה בקבוק פלסטיק פשוט, כשחיוך רחב נסוך על פניו, בעוד מספר מצלמות מתעדות את הרגע הזה מזוויות שונות. זה אולי נראה כמו מחזה תמוה, אך תושבי אלקנה כבר מזמן אינם מופתעים; הם מכירים היטב את המנוע הכלכלי היצירתי של כולל "תפארת זקנים" הפועל ביישוב.

"אנחנו מרוויחים כאן פעמיים", מסביר חיים מיכאליס, הרוח החיה מאחורי מיזם האיסוף. "מצד אחד אנחנו שומרים על איכות הסביבה, ומצד שני כל בקבוק כזה מתרגם את עצמו לדף גמרא, לכיבוד ללומדים ולשיעורי תורה". הוא מדגיש כי האיסוף כולו מוקדש למטרה אחת: מימון והחזקת הכולל הייחודי שהקים.

חיים מיכאליס

שופטים ופנסיונרים על ספסל אחד

כבר למעלה משני עשורים שמיכאליס מנהל את הכולל באלקנה, בתוך בית מדרש תוסס, שפותח את שעריו מדי בוקר בשעה 6:30 ופועל עד שעות הצהריים, כולל שיעור ערב קבוע.

"הקמתי את הכולל בימים שעבדתי במכון מאיר", הוא משחזר. "בעבודתי הכרתי את הרב יצחק יודייקין מישיבת מרכז הרב, ויחד הגענו למסקנה שצריך להקים באזור כולל שיאפשר לאנשים מבוגרים שיצאו ממעגל העבודה להצטרף ללומדי התורה. כחבר מועצה באלקנה באותה עת, קיבלתי פניות רבות מתושבים שחיפשו מסגרת לימודית כזו, והדברים התחברו מאליהם".

מהר מאוד הפך הכולל למגנט עבור לומדים מיישובי הסביבה – אלקנה, שערי תקווה ועץ אפרים. ניתן לפגוש בו עשרות פנסיונרים, לצד צעירים שהוקסמו מסגנון הלימוד ונמשכו למקום, וכן גם שופטים שמגיעים כדי לצבור שיעורי תורה המוכרים להם כהשתלמות מקצועית. "ראש הכולל, הרב יודייקין, מגיע במיוחד מירושלים, פעמיים בשבוע, כדי להעביר שיעורים מעמיקים בגמרא, הלכה, תנ"ך ופרשת שבוע", מפרט מיכאליס בסיפוק.

סעודה לרגל פתיחת זמן קיץ בכולל "תפארת זקנים"

איך נולד רעיון המחזור?

"מהרגע הראשון היה ברור שתחזוקת המקום דורשת משאבים", הוא מבהיר. "אמנם הלומדים אינם מקבלים מלגות, אבל יש עלויות שוטפות: חשמל, מיזוג, כיבוד ותשלום לרבנים. חיפשתי דרך יצירתית לגייס כסף, ואז עלה הרעיון. באותם ימים כל בקבוק היה שווה 25 אגורות, והתחלתי לבקש משכנים לאסוף עבורנו. ההיענות הייתה מדהימה, והסכומים הקטנים התחילו להצטבר".

כדי להשתלט על הכמויות, הפך המיזם ללוגיסטיקה קהילתית בה שותפים רבים מתושבי האזור. "קיבלנו בתרומה עגלה נגררת גדולה שחונה מחוץ לכולל", מספר מיכאליס, "והתושבים פשוט מניחים בתוכה את הבקבוקים, עד שהיא מתמלאת. בעבר, חברת המחזור הייתה מגיעה לאסוף אותם, אך מאז שהפסיקה – אנחנו עושים זאת בעצמנו. צוות מתנדבים מסור יוצא לסופרמרקטים בכל האזור וממחזר במכונות. מדובר בשיתוף פעולה של הרבה אנשים, ברור לי שלבד לא הייתי מצליח להרים פרויקט בסדר גדול כזה".

מיכאליס לא מהסס להמריץ גם את אלו שאינם צורכים משקאות קלים. "מובא בגמרא שהרמת חפץ לגובה שלושה טפחים נחשבת 'קניין', ואני אומר לאנשים: 'אתם לא חייבים לשתות, פשוט תרימו בקבוק ברחוב ותתרמו אותו. בכך אתם הופכים לשותפים מלאים בלימוד התורה".

המשוגעים לדבר

בין המתנדבים הרבים ניתן למצוא, כאמור, את צור בדש, שרואה במחזור שליחות של ממש. "אני לומד בכולל ונהנה מהשיעורים, אז זו זכות עבורי להחזיר למקום. מדהים אותי לראות בכל פעם מחדש איך שקל ועוד שקל מצטברים לסכום משמעותי. זה משמח ומאיר את הנשמה", הוא מסביר.

גם נחמה רונית ריקה שותפה למיזם כבר כמעט שני עשורים. "הכל התחיל כשהסעתי את בנותיי ללימודים בקרבת מקום, והייתי עוצרת על יד העגלה", היא מספרת. "עם הזמן הפכתי ל'משוגעת לדבר'. חיים הציב יעד של 7,000 בקבוקים בחודש – זה נשמע מטורף, אבל ברוך ה' אנחנו עומדים בו בכל פעם מחדש. גם בתקופת מלחמה או סגרים, הבקבוקים ממשיכים לזרום. הסיפוק הכי גדול שלי הוא לעבור על יד הכולל, לראות את האנשים לומדים, ולדעת שחלק מהאור הזה מגיע מהבקבוקים שאספתי. בכל פעם אני חושבת לעצמי שכאישה עסוקה אין לי באמת הזדמנויות ללמוד תורה, אז נכון שמדי פעם אני יוצאת להרצאה, או מקשיבה לשיעור בזום, אבל כאן – בתרומה כל כך פשוטה שלא עולה לי שקל, אני זוכה לקיים את לומדי התורה וממש לקחת בה חלק".

מירי כהן, ממחזרת קבועה נוספת, משתפת בקשיים ובסיפוק: "אצלנו בבית כמעט ואין בקבוקים, אבל יש חברות ששומרות עבורי שקיות עמוסות, ואחת לשבוע אני לוקחת את הבקבוקים למכונות המחזור. לפעמים זה מתיש – המכונה נתקעת והתור מתארך – אבל כשאני מסבירה לאנשים שזה לצדקה, הכעס הופך להתלהבות. אני חייבת לציין, שהעדכונים שחיים שולח לנו מדי חודש על כמות הבקבוקים שמוחזרה והסכום שנצבר מוסיפים המון כוח. זה מאוד מחזק את ידינו, וכמובן שכאשר אני מזדמנת לאזור אני מציצה לתוך הכולל, ומאוד מתרגשת מהמראות. ברור שזו זכות גדולה מאוד".

עבורי בקבוק הוא כסף של צדקה

המרוץ למיליון

אחד המאפיינים המרשימים בפעילות של מיכאליס הוא הדיוק והתיעוד. "לא היה בקבוק אחד שלא נספר ותועד", הוא מדגיש. "היו שצחקו עליי שאני מקפיד לספור כל בקבוק, אבל עבורי בקבוק הוא כסף של צדקה, ואני מתייחס אליו כמו שהייתי מתייחס לכסף שהיה נתרם לי".

התיעוד הקפדני הוביל לאחרונה לציון דרך של ממש: הבקבוק המיליון. "זה אומר שגייסנו עד היום כ-300,000 שקלים רק באמצעות מחזור", חושף מיכאליס. למרות שזה לקח 21 שנים, הוא אופטימי לגבי העתיד: "בקצב הנוכחי, המיליון הבא יגיע הרבה יותר מהר".

ומה התוכניות להמשך?

"יש לנו עוד הרבה מה לעשות – אני שואף להרחיב את ספריית הכולל, להביא עוד מרצים ורבנים, ולהוסיף כיבוד שמרחיב דעתו של אדם. אלו לא מותרות, אלא הווי ושמחת חיים, וזה בדיוק מה שגורם לאנשים לרצות לשבת וללמוד אצלנו".