אל תחמיצו: המצווה שלא כולם מכירים, והיא לוקחת פחות מ-5 דקות

דמיינו את המחזה הבא: מיליוני בני אדם עומדים יחד, נרגשים ומבוהלים, למרגלות הר גועש ומכוסה ענן כבד. קולות וברקים ממלאים את האוויר, האש בוערת עד לב השמיים, וברקע נשמע קולו של ה' יתברך בכבודו ובעצמו. זו לא סצנה מסרט היסטורי, אלא החוויה העוצמתית ביותר שעבר העם שלנו - מעמד הר סיני.

הקדוש ברוך הוא חפץ שאותה חוויה עצומה שחווינו בהר סיני, אותם רגשות של מורא ופחד שהרגשנו ביום הגדול והנורא של מתן תורה, ימשיכו להתקיים לנצח. למעשה, זכירת מעמד הר סיני היא מצווה מדאורייתא, וראוי להזכיר אותה בפה בכל יום. כך מצווה עלינו התורה: "רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב". הרמב"ם מפרש את הפסוק כפשוטו - שמוטל עלינו לספר לבנינו את אשר אירע במעמד הר סיני עצמו.

אלו דברי הרמב"ם באיגרת תימן:

"וראוי לכם אחינו, שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול, ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו והידורו, שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו, והטענה המביאה לידי אמת, וגדלו המעמד ההוא על כל גדולה... ודעו, אחינו, בברית הזאת ובסברא הזאת, שהדבר הגדול הזה שנראה במציאות שהעיד עליו מבחר כל העדים (הקב"ה) שלא היה מקודם כמוהו וכן לא יהיה אחריו כמוהו, והוא שתשמע אומה אחת בכללה דיבור הקב"ה ושתראה כבודו עין בעין... שזה הנגלה עליהם בעניין זה, כדי שתעמדו בכל ניסיון שיפגע בכם באחרית הימים, שלא יזוז לבכם ולא תחטאו".

מן הדברים עולה כי איננו מצווים רק ללמד את חוקי התורה, אלא מוטל עלינו להעביר לדור הבא את החוויה של מתן תורה ואת האופן שבו קיבלנו את תורת ה'. הרמב“ם אף כותב שם שמוטל עלינו להתחיל לחנך את בנינו לעניין זה בעודם צעירים לימים, ”כדי שיגדלו על תלמודו" - ילדינו צריכים לגדול בצורה כזו שמעמד הר סיני מעסיק את מחשבותיהם ומחלחל אל תוך תודעתם, כבר מגיל צעיר.

עוד כותב הרמב“ם: ”וראוי לכם אחינו שתגדלו בניכם על המעמד הגדול ההוא". עלינו ליצור בשכלם של ילדינו ציור מוחשי של מעמד הר סיני, כדי שהדבר יזרום בדמם וייכנס בעצמותיהם.

התפקיד של סבא

משימה זו מוטלת עלינו לא רק ביחס לילדינו, אלא אף כלפי נכדינו. כך אומר הפסוק: ”והודעתם לבניך ולבני בניך". שומעים אתם, סבים וסבתות? אתם שומעים על מה עליכם לשוחח עם נכדיכם? ספרו להם על מעמד הר סיני. לפחות פעם אחת בחייכם קיימו את ”פשוטו של מקרא“ וספרו להם על היום בו עמדנו לפני ה' אלוקינו בחורב.

ואם ישאל אותך הנכד: ”סבא, מאיפה אתה יודע את כל זה?“ - תענה לו את התשובה האמיתית: ”כי סבא שלי סיפר לי“. אם תעשה כן, הרי זה ”כאילו קיבלו מהר סיני“ - כאילו הילד הקטן הזה עמד בעצמו למרגלות ההר וקיבל את התורה. לא זו בלבד שאתה מלמדו את תורת ה', אלא אתה מחייה בשכלו הצעיר את המעמד נורא ההוד, ומקיים בזה את חפצו של הקב“ה - שהמאורע הזה ימשיך לחיות לעד בתוך נפשו של כל יהודי.

הרמב“ם מוסיף וכותב שזהו הלימוד החשוב ביותר שמוטל עלינו להעביר לבנינו, ואותו יום נורא הוד צריך להיות גדול בעינינו יותר מכל יום אחר: ”וגדלו המעמד ההוא על כל גדולה".

כוונת הרמב“ם היא שנעביר את החוויה שחווינו בקבלת התורה. מוטל עלינו לרומם את השינוי שהתחולל בנשמתו ובדעתו של כל יהודי על ידי אותו מעמד נשגב, ואת ההשפעה הגדולה שהייתה לכך על יחסם לתורה הקדושה. הקניין הגדול ביותר שקנה עם ישראל באותו מעמד היה היראה, הפחד והאימה כלפי משמעותה של התורה עבורנו.

מוטלת עלינו אפוא משימה גדולה ונכבדה: לפרסם ולהפיץ את הלימוד הגדול הזה - את אופן מסירת התורה לאבותינו בהר סיני, בקולות וברקים וענן כבד על ההר. למען האמת, הדבר הזה חשוב בראש ובראשונה עבור עצמנו, וכפי שאומרת התורה: ”רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד". עלינו לגדור גדרים ולשמור שמירה מעולה לבל נאבד את הציור המוחשי של מה שאירע באותו יום גדול. לא מספיק שנאמר את המילים בפינו. בתודעתנו צריך להימצא ציור חי של המאורע הכביר: מיליוני יהודים העומדים למרגלות ההר, רואים את הקולות ואת הלפידים.

כשהרמב“ם כותב ”וגדלו המעמד ההוא על כל גדולה", הכוונה היא שמעמד זה צריך להיות גדול אצלנו מכל מעמד אחר שקרה במשך ההיסטוריה כולה - אפילו יותר מבריאת העולם. כן, יותר מבריאת העולם יש מאין. עם כל גדולתו וחשיבותו של מאורע הבריאה, הרי שעלינו להדגיש ולהאדיר עוד יותר מכך את מעמד הר סיני.

אלו דברי חז"ל (עבודה זרה ג, א): ”מאי דכתיב (בראשית א, לא) 'ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי"?'" - מדוע נוספה האות ה' ל'שישי', ולא נכתב 'יום שישי', כפי שכתוב בשאר הימים? "מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר: אם ישראל מקבלין את תורתי - מוטב, ואם לאו - אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו“. נמצא שיום השישי, ו' בסיון, היום בו קיבלו ישראל את התורה, זהו היום בו למעשה הושלמה ונבראה תכלית העולם כולו.

מדוע יום מתן תורה הוא יום בריאת העולם? משום שהעולם לא נברא רק כדי לקיים קיום פיזי שגרתי, אלא עבור תכלית נעלה בהרבה - כדי שעם ישראל יעמדו בהר סיני ויהפכו לעם ה'. זו המטרה שלשמה נברא העולם.

היות ומתן תורה היא תכלית בריאת העולם, הייתכן שהמחשבה הגדולה הזו תידחק אל מקום נידח בתודעתנו, ותהפוך למשהו שאנחנו מציינים רק פעם בשנה בחג השבועות? כמובן שלא. הרמב“ם מורה לנו שעלינו לגדל את היום הזה על כל גדולה, ”כמו שגידלו הקדוש ברוך הוא". הקב“ה האדיר את היום הנשגב הזה בתורתו, וכתב עליו: ”כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך... הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו? השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האשר כאשר שמעת אתה ויחי". הקב“ה מדגיש לנו את חשיבותו של אותו מעמד, כדי שאנחנו נלמד ונזכור עד כמה הוא גדול ועצום.

הרמב"ם אינו עוצר שם. לא מספיק לספר ולתאר את המעמד הזה בפני בנינו ונכדינו, אלא יש ללמד אותו ”בתוך קהל ועדה". ספרו על כך לחברים, לשכנים ולקרובי המשפחה. בהזדמנויות שבהן המשפחה המורחבת נאספת יחד, נסו לדבר על מעמד הר סיני. ספרו על ”גדולתו והידורו, שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו והטענה המביאה לידי אמת".

יש טענות טובות, רבות ומגוונות להוכיח את אמיתתה של תורתנו הקדושה, אך הרמב“ם מציג בפנינו את הטיעון הברור והנצחי מכולם: התורה ניתנה לנו בהר סיני, ואנחנו קיבלנו אותה באופן פומבי. חווינו חוויה נוראה ונשגבה! עמדנו יחד, עם שלם, למרגלות ההר, ראינו את הקולות והברקים, ראינו את ההר רועד ואת האש הגדולה הבוערת בראשו, ושמענו את קולו של ה' יתברך מדבר אלינו. את החוויה החיה הזו - חובה עלינו להמשיך ולהחיות בכל דור.

הרה"ג הרב זמיר כהן בסרטון קצר ומיוחד - מעמד הר סיני: מה באמת היה שם?