לא מה שחשבתם: המדריך המלא של הרמב"ם לשמחת חג אמיתית

ימים ספורים נותרו לכניסת חג השבועות, ואנו שקועים עמוק בתוך מירוץ של קניות, בישולים והכנות. אבל מהי בעצם "שמחת חג" אמיתית על פי היהדות? האם מדובר רק בסעודות משובחות ובגדים חדשים, או שהדרישה כאן עמוקה יותר? במילים ספורות ומדויקות, הרמב"ם משרטט עבורנו את המדריך המלא לשמחת יום טוב - מדריך שכולל את כל בני הבית, אבל פותח את הדלת לכל מי שזקוק לנו.

הרמב"ם בספרו "משנה תורה" (הלכות שביתת יום טוב) פותח בהוראה מעשית כיצד מייצרים שמחה אצל כל אחד מבני הבית, מתוך הבנה שלכל גיל ואופי יש את הדרך שלו לשמוח:

"כשם שמצווה לכבד שבת ולענגה, כך כל ימים טובים. וחייב אדם להיות שמח בהם וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלווים עליו. כיצד?

הקטנים – נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות.

הנשים – קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו.

והאנשים – אוכלים בשר ושותים יין, שאין שמחה אלא בבשר ויין".

מיד לאחר פירוט תענוגות החג, מזהיר הרמב"ם מפני חגיגה אנוכית ומנותקת:

"וחייב להאכיל ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל לעניים ולמרי נפש - אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כריסו... ושמחה כזו קלון היא להם".

המסר ברור: השמחה היהודית נמדדת ביכולת שלנו להביט החוצה. מי שמסתגר בביתו ומותיר את הנזקקים מאחור, הופך את החג הקדוש לחגיגה חומרית חסרת ערך רוחני.

הרמב"ם ממשיך ומסביר איך משלבים את רוחניות היום יחד עם תענוגיו:

"אף על פי שאכילה ושתייה במועדות בכלל מצוות עשה, לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו - אלא כך היא הדת:

בבוקר: משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ומתפללין וקוראין בתורה בעניין היום.

בצהריים: חוזרין לבתיהם, ואוכלין.

אחר חצי היום: הולכין לבתי מדרשות, קורין ושונין עד חצי היום. ואחר חצי היום, מתפללין תפילת המנחה, וחוזרין לבתיהן לאכול ולשתות, שאר היום עם הלילה".

בדבריו אלו משרטט הרמב"ם את האיזון המושלם: יום טוב נחלק בצורה הרמונית בין שמיים לארץ, בין הזנת הנשמה בתורה ובתפילה לבין הזנת הגוף בסעודת החג.

לסיום, כותב הרמב"ם דברים נוקבים:

"כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא יימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל שיוסיף בזה ירבה במצווה - שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש, אינה שמחה אלא הוללות וסכלות. ולא נצטווינו על ההוללות והסכלות, אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכול".

השמחה האמיתית, זו שבורא עולם חפץ בה, היא שמחה מאוזנת. שמחה שמתחילה בתפילה ובלימוד, ממשיכה בשולחן חג מכובד ומרומם, ובעיקר שמחה פותחת את הלב ואת הדלת למי שאין לו. כשאנחנו דואגים לעניים ולגרי הצדק, ליתומים, לאלמנים ולאלמנות, ומקדשים את סעודתנו בלימוד ובאווירה רוחנית, אנחנו הופכים את השמחה האנושית שלנו לעבודת השם נעלה.

צ'ק-ליסט ליום טוב - כך נראה חג מושלם על פי הרמב"ם:

• משמחים את הילדים: קניית מגדנות וממתקים מיוחדים לכבוד החג.
• משמחים את האישה: רכישת בגד חדש או תכשיט נאה לכבוד יום טוב, כפי היכולת הכלכלית.
• מכינים את הסעודה: דואגים לבשר משובח ויין לשולחן החג.
• פותחים את הדלת ואת הלב: נותנים צדקה למשפחות נזקקות, או לגבאי צדקה הדואגים למי שזקוק לכך, כדי שלכולם יהיה חג שמח.
• מיישרים את הלו"ז: תכנון מראש של זמני התפילה, השיעורים ולימוד התורה, לצד זמני הסעודות המשפחתיות.
• שומרים על הגבול: מקפידים שהאווירה בסעודה תהיה שמחה ומרוממת, מתוך כבוד וקדושה, ללא היסחפות לקלות ראש.