85 שנה לטבח הפרהוד: "הקליע חדר מבעד למזרן, סנטימטר הבדיל ביני לבין המוות"

"מאז שהייתי ילד קטן, סיפרו לי שחיי ניתנו לי במתנה בלילה אחד נורא – ליל הפרהוד", אומר עו"ד דוד נאוי. המושג "פרהוד" מבחינתו אינו פיסת היסטוריה, אלא חלק בלתי נפרד מזהותו, שכן הוא גדל בבגדאד בירת עיראק. בפוגרום האכזרי שבוצע ביהודי עיראק בחג השבועות תש"א, נרצחו מאות, אלפים נפצעו ורכוש רב נבזז.

נאוי לא זוכר מכך הרבה, אך את הסיפורים הוא נושא עמו לכל מקום, והם הובילו ללא מעט תהפוכות בחייו. כעת, במלאת 85 שנים לפרעות הפרהוד, הוא מביט לאחור ומשתף בתובנות שגיבש, ובדרכים שבהן הצל המאיים של הלילה ההוא מלווה אותו ומשפיע על תחנות חייו עד היום.

עו"ד נאוי נושא דברים בעת אישור קבלת הכספים בכנסת

"נמלטנו על נפשנו"

"אני מגיע ממשפחה אמידה מאוד", מקדים נאוי. "סבא שלי היה סוחר עשיר שהתגורר בארמון מפואר, ונחשב לאחד מעשירי עיראק. אבי היה מנהל חשבונות בכיר בבנק, דוד של אבא היה שופט, והם לא היחידים שהחזיקו במקצועות מובילים ורווחיים. באותם ימים היו הרבה מאוד סוחרים יהודים בכל רחבי המדינה, חלקם בעלי הון עצום. היהודים הצליחו מאוד, ואם לא הפוגרומים וההתנכלויות לא הייתה שום סיבה שיעלו לארץ".

כיצד נראו חייכם ביום-יום? הייתה קהילה יהודית גדולה?

"בוודאי, הקהילה הייתה גדולה מאוד וכללה מגוון בתי כנסת. היו לנו חיים טובים מאוד בעיראק", הוא מדגיש. "לא היה אצלנו מושג של 'חילוני' או 'אינו דתי'. כולם היו דתיים ושמרו מצוות. החגים אצלנו נחגגו ברוב פאר והדר. כך גם השבתות, בהן נהגנו הגענו להתפלל בבית הכנסת המפורסם 'מסעודה שם טוב'.

"הזדמן לנו לעיתים קרובות גם לבקר בקבר יחזקאל הנביא – מקום שהיה קדוש לא רק בעינינו, אלא גם בעיניהם של ערבים מקומיים שהגיעו להתפלל שם וערכו במקום סעודות גדולות. הם אמרו שבזכות הנביא הם רואים ישועות".

מה אתה זוכר מפרעות הפרהוד?

"הייתי ילד קטן, אז אין לי זיכרונות ממשיים. אבל במשך שנים הוריי סיפרו שהשכונה היהודית הפכה לגיא צלמוות בן לילה. הם תיארו כיצד קולות הצהלה החגיגיים של חג השבועות התחלפו ברגע אחד בצרחות אימה, כשברחובות זרמו נהרות של דם. אמא סיפרה כיצד הפורעים עברו מבית לבית עם סכינים שלופות וגרזנים וחיפשו אחר יהודים, בעוד אנחנו מסתתרים בחרדה מתחת למיטות, מקשיבים להדף הפיצוצים ומתפללים שהדלת שלנו תחזיק מעמד ולא תיפרץ.

"התקופה שלאחר מכן הייתה מתוחה מאוד, והאווירה הפכה לנפיצה. באחד הימים, כשהייתי בערך בן שש, סבא הכניס אותי לביתו, וביקש ממני לשרוף ערמות על גבי ערמות של שטרות ישנים. הוא חשש שהכסף עלול לסכן אותנו, במידה והשוטרים העיראקיים ימצאו אותו ברשותנו, כי הם עלולים לחשוב שאנחנו מרגלים ומממנים בכספנו גורמים אסורים. בהנחייתו של סבא, ישבתי ודחפתי את השטרות לתוך האש שהסיקה את הדוד. הייתי אז ילד קטן, אך הבנתי שמדובר בסכנה גדולה".

הסכנה הגיעה לשיאה כאשר התרחש פיצוץ בבית הכנסת "מסעודה שם טוב", בו נהרגו ארבעה בני אדם ונפצעו כעשרים איש. "בעקבות כך היה ברור לכולנו שיש לעלות לארץ", אומר נאוי. "כ-125,000 יהודים מעיראק עזבו באותם ימים ועלו לארץ ישראל. משפחתי ואני היינו ביניהם".

עיראק (צילום: שאטרסטוק)

"עדויות מזעזעות"

כמו עולים רבים שעלו לארץ באותם ימים, עברו נאוי ומשפחתו את ימי המעברות הקשים, עם גשם שדלף אל תוך האוהל, חום אימים בקיץ ובוץ תמידי. "להורים שלי היה קשה מאוד לקבל את המצב", הוא נזכר. "באחד הימים אבא החליט מתוך תקווה נואשת לפנות לבנק בלונדון, האחראי על הבנק בו עבד בעיראק. הוא ניסה לבקש פיצויים שמגיעים לו על עבודתו, ובעיקר לדרוש את סכום הכסף העצום שהפקיד בזמנו. כשהוסבר לו שרכושו הולאם ולא מגיע לו לקבל דבר, הוא התרסק ולא הצליח להשתקם מכך. לבסוף הוא נפטר בגיל 56 משברון לב".

נאוי עצמו החליט שלא לעצור את מסלול חייו. הוא פנה ללימודי עריכת דין, ובסיומם ללימודי הנדסה בטכניון. במשך יותר מ-15 שנה עבד בחברת החשמל, בתפקיד ראש מדור תכנון לשעת חירום, ובנוסף כיהן כסגן מנהל מחלקה בכיר. הוא גם קיבל את פרס ביטחון ישראל. נאוי השתתף באופן פעיל בארבע מלחמות ישראל: בששת הימים, במלחמת ההתשה, ביום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה.

ואז, אחרי שנים רבות של עבודה פורייה, הוא החליט לעשות את מה שחלם עליו במשך כל השנים – להשיג פיצויים ליהודי עיראק. הוא החליט להשיב להם את כבודם ואת מה שמגיע להם.

"במשך שנים רבות הובלתי מאבק משפטי, במטרה לחייב את מדינת ישראל להכיר בנפגעי הפרהוד, ולהעניק להם את הפיצויים המגיעים להם על פי דין", הוא מספר. "הרגשתי שאני מבצע בכך שליחות אדירה, שכן מדובר באנשים שסחבו איתם פוסט טראומה קשה מנשוא שלא טופלה מעולם. לאורך השנים ישבתי עם עשרות ניצולים, שתיארו באוזניי מראות זוועה של שכנים מוסלמים שבזזו את כל רכושם וביצעו מעשי רצח ואכזריות שקשה להעלות על הדעת. כששאלתי אותם אם מישהו סייע להם להתמודד עם השבר הנפשי, הם צחקו והסבירו לי שבקושי היה להם כסף לקנות לחם וחלב לילדים, אז מי בכלל יכול היה לחשוב על טיפול פסיכולוגי? היחס של רשויות המדינה כלפיהם היה מפקיר ומקומם, וזה שבר את ליבי".

לדבריו, העדויות שזרמו אל משרדו לא נתנו לו מנוח: "אחד הניצולים שיתף אותי בכך שאימו חיה את כל חייה הבוגרים ללא שיניים, פשוט מפני שבמהלך הפרעות הפורעים ריסקו את לסתה באכזריות, ולא היה לה כסף לשיקום הפה. אדם אחר, שהיה בעל עסק משגשג בבגדאד, סיפר איך רכושו נשדד לחלוטין, ובתוך פחות מיממה הוא הפך מאדם אמיד לקבצן שישן על האדמה.

"כשראיתי שאף אחד לא נלחם עבורם, החלטתי להקדיש לכך את חיי. במהלך משפטי, שנוהל במשך שנים ארוכות, הצלחתי להשיג פיצויים בהיקף של מיליארד שקלים עבור יוצאי מדינות ערב".

להעביר את המורשת

בשנת 2016 השיגו משרדו של נאוי ומשרדים אחרים פיצויים ל-53,000 אזרחים: 33,000 יהודים יוצאי עירק, 10,000 יוצאי מרוקו ו-10,000 יוצאי אלג'יר. בסך הכל יותר ממיליארד שקלים, עבור כולם, לכל החיים.

עו"ד נאוי מבקש להדגיש: "הקושי אינו רק כלכלי, אלא גם אידיאולוגי, כי במשך שנים הרגשנו שהמדינה מתעלמת באופן מוחלט מכל מה שעבר על יהודי ארצות ערב בכלל. אפילו במוסדות החינוך לא למדו על כך, וזה הכאיב לנו. איך אפשר להתעלם מכך? הרי זה חלק מההיסטוריה היהודית של עם ישראל".

"בתחילה אמרו לי: 'אין לך מה לנסות, לא תקבל שקל'. אבל אני המשכתי, ובאמת זה היה נכון – לא קיבלתי שקל, אלא מיליארד שקל", אומר נאוי בסיפוק.

בסך הכל אתה מרוצה?

"ההישג יפה מאוד. כשאני מסתכל כיום לאחור, אני רווה נחת וסיפוק מכל מה שעשיתי. לאחרונה התפניתי להוציא לאור את הספר 'סיפורי חמשת המלכים'. זהו קובץ סיפורים המבוסס על סיפורים ששמענו בעיראק, ומעוררים אצלי הרבה נוסטלגיה ורצון עז להמשיך לפעול במגוון דרכים להעברת המורשת לדורות הבאים".