אבנר חובר אל בית דוד - ונרצח: ביאור פרק ג' בספר שמואל ב'

תקציר הפרק

פרק ג' בספר שמואל ב' פותח בפרטים טכניים על דוד, ובין היתר מפרט את שמות בניו. בהמשך הכתוב מספר על הניסיון של אבנר לעבור לצד של דוד, ועל גורלו המר.

המתיחות בין אבנר לאיש בשת: איש בשת מאשים את אבנר שהוא לקח את פילגש אביו, רצפה בת איה. אבנר כועס ומחליט לעבור צד אל בית דוד, ואף מודיע לאיש בשת על התפטרות.

אבנר חובר אל בית דוד: אבנר אמר לאיש בשת שהוא יעבור צד, והוא אכן פונה אל דוד בבקשה לכרות ברית. דוד מקבל את בקשתו של אבנר עם תנאי: "לֹא תִרְאֶה אֶת פָּנַי כִּי אִם לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ אֵת מִיכַל בַּת שָׁאוּל בְּבֹאֲךָ לִרְאוֹת אֶת פָּנָי". איש בשת מעביר לדוד את מיכל בת שאול, ודוד מקבל את אבנר בזרועות פתוחות: "וַיַּעַשׂ דָּוִד לְאַבְנֵר וְלַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ מִשְׁתֶּה".

יואב הורג בחשאי את אבנר: בעיני יואב, ההצטרפות של אבנר למחנה דוד איננה טובה. יואב פונה אל דוד המלך ומזהיר אותו מפני התנהלותו של אבנר: "יָדַעְתָּ אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר כִּי לְפַתֹּתְךָ בָּא וְלָדַעַת אֶת מוֹצָאֲךָ וְאֶת מוֹבָאֶךָ וְלָדַעַת אֵת כָּל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה". דוד איננו עונה ליואב, ויואב מחליט לעשות מעשה ולהרוג את אבנר.

תגובת דוד למות אבנר: דוד שומע על מעשה יואב, ומבהיר שאין לו חלק ברצח הפוליטי: "וַיֹּאמֶר נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם ה' עַד עוֹלָם מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן נֵר". דוד מצווה על העם להתאבל על מותו של אבנר, והוא אף מקונן עליו. לאחר פעולות אלו של דוד, מבין העם כי הוא לא היה מעורב ברציחתו של אבנר: "וַיֵּדְעוּ כָל הָעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ לְהָמִית אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר".

הפרק המלא

(א) וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד וְדָוִד הֹלֵךְ וְחָזֵק וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים וְדַלִּים.

(ב) וילדו וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת.

(ג) וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לאביגל לַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר.

(ד) וְהָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל.

(ה) וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד בְּחֶבְרוֹן.

(ו) וַיְהִי בִּהְיוֹת הַמִּלְחָמָה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד וְאַבְנֵר הָיָה מִתְחַזֵּק בְּבֵית שָׁאוּל.

(ז) וּלְשָׁאוּל פִּלֶגֶשׁ וּשְׁמָהּ רִצְפָּה בַת אַיָּה וַיֹּאמֶר אֶל אַבְנֵר מַדּוּעַ בָּאתָה אֶל פִּילֶגֶשׁ אָבִי.

(ח) וַיִּחַר לְאַבְנֵר מְאֹד עַל דִּבְרֵי אִישׁ בֹּשֶׁת וַיֹּאמֶר הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹכִי אֲשֶׁר לִיהוּדָה הַיּוֹם אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם בֵּית שָׁאוּל אָבִיךָ אֶל אֶחָיו וְאֶל מֵרֵעֵהוּ וְלֹא הִמְצִיתִךָ בְּיַד דָּוִד וַתִּפְקֹד עָלַי עֲוֺן הָאִשָּׁה הַיּוֹם.

(ט) כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹוקים לְאַבְנֵר וְכֹה יֹסִיף לוֹ כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד כִּי כֵן אֶעֱשֶׂה לּוֹ.

(י) לְהַעֲבִיר הַמַּמְלָכָה מִבֵּית שָׁאוּל וּלְהָקִים אֶת כִּסֵּא דָוִד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע.

(יא) וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהָשִׁיב אֶת אַבְנֵר דָּבָר מִיִּרְאָתוֹ אֹתוֹ.

(יב) וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד תַּחְתָּו לֵאמֹר לְמִי אָרֶץ לֵאמֹר כׇּרְתָה בְרִיתְךָ אִתִּי וְהִנֵּה יָדִי עִמָּךְ לְהָסֵב אֵלֶיךָ אֶת כׇּל יִשְׂרָאֵל.

(יג) וַיֹּאמֶר טוֹב אֲנִי אֶכְרֹת אִתְּךָ בְּרִית אַךְ דָּבָר אֶחָד אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתְּךָ לֵאמֹר לֹא תִרְאֶה אֶת פָּנַי כִּי אִם לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ אֵת מִיכַל בַּת שָׁאוּל בְּבֹאֲךָ לִרְאוֹת אֶת פָּנָי.

(יד) וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל לֵאמֹר תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי אֶת מִיכַל אֲשֶׁר אֵרַשְׂתִּי לִי בְּמֵאָה עׇרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים.

(טו) וַיִּשְׁלַח אִישׁ בֹּשֶׁת וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ מֵעִם פַּלְטִיאֵל בֶּן לָיִשׁ לוש.

(טז) וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ עַד בַּחֻרִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְנֵר לֵךְ שׁוּב וַיָּשֹׁב.

(יז) וּדְבַר אַבְנֵר הָיָה עִם זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשֹׁם הֱיִיתֶם מְבַקְשִׁים אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם.

(יח) וְעַתָּה עֲשׂוּ כִּי ה' אָמַר אֶל דָּוִד לֵאמֹר בְּיַד דָּוִד עַבְדִּי הוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים וּמִיַּד כׇּל אֹיְבֵיהֶם.

(יט) וַיְדַבֵּר גַּם אַבְנֵר בְּאׇזְנֵי בִנְיָמִין וַיֵּלֶךְ גַּם אַבְנֵר לְדַבֵּר בְּאׇזְנֵי דָוִד בְּחֶבְרוֹן אֵת כׇּל אֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל וּבְעֵינֵי כׇּל בֵּית בִּנְיָמִן.

(כ) וַיָּבֹא אַבְנֵר אֶל דָּוִד חֶבְרוֹן וְאִתּוֹ עֶשְׂרִים אֲנָשִׁים וַיַּעַשׂ דָּוִד לְאַבְנֵר וְלַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ מִשְׁתֶּה.

(כא) וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל דָּוִד אָקוּמָה וְאֵלֵכָה וְאֶקְבְּצָה אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת כׇּל יִשְׂרָאֵל וְיִכְרְתוּ אִתְּךָ בְּרִית וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת אַבְנֵר וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם.

(כב) וְהִנֵּה עַבְדֵי דָוִד וְיוֹאָב בָּא מֵהַגְּדוּד וְשָׁלָל רָב עִמָּם הֵבִיאוּ וְאַבְנֵר אֵינֶנּוּ עִם דָּוִד בְּחֶבְרוֹן כִּי שִׁלְּחוֹ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם.

(כג) וְיוֹאָב וְכׇל הַצָּבָא אֲשֶׁר אִתּוֹ בָּאוּ וַיַּגִּדוּ לְיוֹאָב לֵאמֹר בָּא אַבְנֵר בֶּן נֵר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁלְּחֵהוּ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם.

(כד) וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָה הִנֵּה בָא אַבְנֵר אֵלֶיךָ לָמָּה זֶּה שִׁלַּחְתּוֹ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ.

(כה) יָדַעְתָּ אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר כִּי לְפַתֹּתְךָ בָּא וְלָדַעַת אֶת מוֹצָאֲךָ וְאֶת מוֹבָאֶךָ מבואך וְלָדַעַת אֵת כׇּל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה.

(כו) וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה וְדָוִד לֹא יָדָע.

(כז) וַיָּשׇׁב אַבְנֵר חֶבְרוֹן וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ וַיָּמׇת בְּדַם עֲשָׂהאֵל אָחִיו.

(כח) וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵן וַיֹּאמֶר נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם יְהֹוָה עַד עוֹלָם מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן נֵר.

(כט) יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כׇּל בֵּית אָבִיו וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם.

(ל) וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו הָרְגוּ לְאַבְנֵר עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת עֲשָׂהאֵל אֲחִיהֶם בְּגִבְעוֹן בַּמִּלְחָמָה.

(לא) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יוֹאָב וְאֶל כׇּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ קִרְעוּ בִגְדֵיכֶם וְחִגְרוּ שַׂקִּים וְסִפְדוּ לִפְנֵי אַבְנֵר וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה.

(לב) וַיִּקְבְּרוּ אֶת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן וַיִּשָּׂא הַמֶּלֶךְ אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ אֶל קֶבֶר אַבְנֵר וַיִּבְכּוּ כׇּל הָעָם.

(לג) וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְנֵר וַיֹּאמַר הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר.

(לד) יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ וַיֹּסִפוּ כׇל הָעָם לִבְכּוֹת עָלָיו.

(לה) וַיָּבֹא כׇל הָעָם לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד לֶחֶם בְּעוֹד הַיּוֹם וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לֵאמֹר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יֹסִיף כִּי אִם לִפְנֵי בוֹא הַשֶּׁמֶשׁ אֶטְעַם לֶחֶם אוֹ כׇל מְאוּמָה.

(לו) וְכׇל הָעָם הִכִּירוּ וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ בְּעֵינֵי כׇל הָעָם טוֹב.

(לז) וַיֵּדְעוּ כׇל הָעָם וְכׇל יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ לְהָמִית אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר.

(לח) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲבָדָיו הֲלוֹא תֵדְעוּ כִּי שַׂר וְגָדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל.

(לט) וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי יְשַׁלֵּם יְהֹוָה לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ.

ביאור מילים קשות בפרק

"מַדּוּעַ בָּאתָה אֶל פִּילֶגֶשׁ אָבִי" - למה התחתנת עם הפילגש של אבי שאול. רק למלך מותר להתחתן עם אשת מלך או פילגשו לאחר שהוא מת, וממילא היה אסור לאבנר להתחתן עם פילגשו של שאול.

"וַיִּחַר לְאַבְנֵר מְאֹד עַל דִּבְרֵי אִישׁ בֹּשֶׁת": אבנר כעס מאוד על דבריו של איש בשת.

"לְהַעֲבִיר הַמַּמְלָכָה מִבֵּית שָׁאוּל": אבנר החליט להעביר את הממלכה מבית שאול, ולדאוג שצאצאיו של שאול לא ימלכו יותר על ישראל.

"וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ": בשעה שיואב דיבר עם אבנר, יואב דקר את אבנר בתוך לבו.

"וַיָּמָת בְּדַם עֲשָׂה אֵל אָחִיו": הסיבה האמיתית שיואב הרג את אבנר היא שאבנר הרג את עשהאל אחיו של יואב.

פירושים מעניינים של פרשנים

מלבי"ם: "תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי אֶת מִיכַל" - החזרת מיכל לדוד תיתן לגיטימציה למלכותו של דוד כחתן המלך, וגם בשעה שאבנר יביא את מיכל לדוד, לא ייראה הדבר כאילו שהוא מרד באיש בשת, אלא כאילו הולך להחזיר את מיכל בת שאול לדוד.

רד"ק בשם חז"ל: "מֵעִם פַּלְטִיאֵל בֶּן לָיִשׁ" - הסיבה שהוא נקרא פלטי היא שה' פלט אותו מהעבירה, שהוא לא בא על מיכל.

מלבי"ם: "אִם לִפְנֵי בוֹא הַשֶּׁמֶשׁ אֶטְעַם לֶחֶם אוֹ כָל מְאוּמָה" - הסיבה שדוד נמנע מאכילת לחם היא שיש להתענות על מיתת אדם גדול בתורה, ודוד החזיק את אבנר בתור גדול בתורה.

רד"ק בשם חז"ל: "וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב" -דוד קילל את יואב ללא שהיה מגיע לו להיות מקולל ולכן כל הקללות האלה חלו על דוד. רחבעם היה זב, עוזיה היה מצורע, אסא היה חולה ברגליו, יאשיהו נפל בחרב ויהויכין היה חסר לחם. בשם הירושלמי כתב שדוד קילל את יואב דווקא בחמש הקללות האלה כיוון שהקב"ה מוסיף לבנים של אדם בזכות חמישה דברים: כח – וכנגד זה קילל דוד את יואב שצאצאיו יהיו זבים שהם אנשים חלשים; יופי – כנגד זה קולל יואב שצאצאיו יהיו מצורעים – ההפך מיפים; חכמה – כנגד זה קולל יואב שצאצאיו יהיו מחזיקים בפלך שזה ההיפך מחכמה; אריכות ימים – כנגד זה קולל יואב שצאצאיו יהיו נופלים בחרב; ועושר – וכנגד זה קולל יואב שצאצאיו יהיו חסרי לחם.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"כלאב לאביגל" - "אמר ר' יוחנן: לא כלאב שמו אלא דניאל שמו. ולמה נקרא שמו כלאב? שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה, ועליו אמר שלמה בחכמתו: 'בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני', ואומר: 'חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר'".

"הכמות נבל ימות אבנר" - "אמר ר' יהודה אמר רב: מפני מה נענש אבנר? מפני שהיה בידו למחות בשאול ולא מיחה".

לפרקים קודמים, הקליקו כאן.