"רעדתי כשעטיתי את הגלימה": עופר הלוי נכנס לנעליו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל

"הרגע הזה, בו אני עולה על הבמה עם תלבושת הראשון לציון, כשאני ממחיז את דמותו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, תמיד מלחיץ אותי". עופר הלוי, שמנהל כבר 25 שנה את התיאטרון הראשון שהוקם במגזר החרדי, אומר את הדברים בגילוי לב. מאות רבות של הצגות מאחוריו, אינספור תפקידים, מחזות וביצועים, ובכל זאת, כפי שהוא מעיד – דמות של אדם כה גדול הוא מעולם לא זכה לגלם.

"נכנסתי לנעליים גדולות מאוד", הוא מודה. "זה כמובן לא מתבטא רק במשחק של הדמות, אלא בעצם הבחירה לייצר הצגה על חייו של מרן הגאון רבי עובדיה יוסף. כבר שנים רציתי לצאת בהצגה הזו, שתחשוף את אחת הדמויות המשפיעות ביותר בעם ישראל בדורות האחרונים. עם ציון 13 שנים לפטירת הרב התקבלה ההחלטה, וכך יצאנו לדרך עם הרבה התרגשות וחששות, ובעיקר – עם תחושה עצומה של שליחות".

מתוך ההצגה "חזון עובדיה" של תיאטרון "משמחי לב" (צילום: יח"צ)

תיאטרון "משמחי לב" משיק את ההצגה "חזון עובדיה" (צילום: יח"צ)

לא קלה הדרך

מהיכן נולד הרעיון להצגה?

"פשוט מאוד – מהצרכים של הדור שלנו. דור בו לא קל לאף אחד ללמוד, ולעיתים התחושה היא שהתורה היא רק נחלתם של ה'שפיצים' וה'משקיענים'. בחרתי להמחיז את מסע חייו של הרב עובדיה, כי במשך שנים הוא דווקא היה רחוק מאוד מאור הזרקורים.

"אולי אפתיע מישהו, אבל הרב עובדיה לא נולד כראשון לציון, אלא עבר חיים לא פשוטים והתמודדויות מורכבות. הרב עובדיה הוא סיפור של מאבק – הוא צמח מתוך קושי, מתוך אפליה ומתוך מציאות מאתגרת. לא כולם יודעים", מוסיף הלוי, "אבל הרב עובדיה נחל בחייו לא מעט כישלונות ותלאות, עם ילדות בבית עני, רדיפות, ואפילו קושי בשידוכים. הוצעו לו כעשרים שידוכים עד שהתחתן, כיוון שאף אחד לא רצה לשדך את בתו עם משפחה כה ענייה.

"קל לנו לזכור את הרב עובדיה עם הגלימה ושיעורי התורה, אך חייו לגמרי לא היו קלים. בהצגה אנו מביאים סיפורים רבים, בהם ניתן לראות עד כמה הרב עובדיה נלחם והצליח. בזכות נחישות, עמל ואמונה עמוקה הוא הגיע למעמדו והפך לסמל של דרך, גאווה ומורשת המאחדת ציבור שלם. יצאתי בהצגה כי היה חשוב לי להבהיר לכולם: 'בואו וראו מה עבר על גדול הדור שלנו'. כי זה נותן כל כך הרבה חיזוק וכוח בזמנים קשים".

ההצגה נכתבה, אך בטרם הועברה לפסים מעשיים המשיך הלוי לחוש התלבטויות וקושי. "הרגשתי שלפני תחילת החזרות חייבים לקבל את ברכתו של מרן", הוא מסביר, "ואכן הלכתי לקברו, שם ביקשתי סייעתא דשמיא והתפללתי. קיבלתי גם את אישורם וברכתם של בניו של מרן, לטקסט ולתוכן. ועדיין, גם עכשיו, בכל הצגה מחדש, כשאני עולה עם התלבושת והגלימה, אוחז בי רטט עילאי, כשלרגע אחד אני יוצא מדמותו של השחקן ופשוט עומד ומתרגש מהמעמד".

היו דברים שנאלצת לוותר עליהם בהפקת ההצגה?

"כן. אני בטבעי אוהב קומדיה וצחוקים, ופתאום נכנסתי לדמות שבעצם 'כובלת' אותי; כל מילה אני צריך לשקול, ואי אפשר לדחוף סתם בדיחה או משהו שיצחיק את הקהל. אני גם טוב בחיקויים, ובכל זאת לא מחקה את הרב עובדיה כלל, מלבד מבטא ספרדי עם הדגשת ח' וע' . לא רציתי להוזיל, לא רציתי בכלל שיחשבו שיש אפשרות לחקות דמות כה גדולה.

"בנוסף, הייתה ההתלבטות העקרונית שליוותה אותי כל הזמן – האם אני לא מנמיך או מקטין, חלילה, את האגדה שנקראת 'הרב עובדיה', בעצם זה שאני הופך אותה למוחשית ומונגשת? בסופו של דבר, קיבלתי את הדחיפה דווקא מבניו של הרב, שכאמור ליוו את כתיבת ההצגה, וממש דחקו בי לצאת איתה".

עופר הלוי (צילום: ינאי יחיאל)

עופר הלוי בהצגה (צילום: יח"צ)

"התורה היא של כולם"

ההצגה כוללת שירים רבים ומשולבים בה 12 שחקנים, כולל השחקן והפייטן כפיר פרטוש, הידוע בכך שהופיע לפני הרב עובדיה זצוק"ל במגוון הזדמנויות, והיה מקורב אליו במיוחד.

אתה עצמך הכרת את הרב עובדיה בחייו?

"כן, הייתה לנו היכרות קרובה מאוד. הופעתי באירועים שלו, שרתי בהם שירים, והוא החזיק לי את היד. הפעם הראשונה בה ראיתי את פניו הייתה לפני למעלה מעשרים שנה, וכבר אז הרגשתי משהו באוויר שמחבר אותי אליו. זה היה מאוד מרגש.

"אבל כל הזמן אני מזכיר לעצמי שכיום, 13 שנים אחרי פטירתו, מסתובבים בינינו בני נוער רבים שלא הכירו אותו כלל. זו גם הסיבה שבנו, הרב אברהם, אמר לי: 'המחזה הזה הוא צו השעה, כי יש דור שלם שלא הכיר את מרן'".

מהיכן הידע הרב שאתה משלב בהצגה?

"כדי להביא מידע מדויק, קראתי על הרב עובדיה כמעט כל ספר אפשרי וחקרתי רבות. בין היתר התגלה לי, למשל, שבניגוד למה שרבים סבורים דווקא לא הייתה לו יכולת זיכרון חריגה. וכפי שהעיד על עצמו – הוא עמל ולמד כל דבר 101 פעמים.

"אגב, גם לא היה לו אבא רב גאון שהוא 'ירש' ממנו את המעמד. אביו היה יהודי פשוט וירא שמיים, בעל חנות ירקות בשכונת בית ישראל. דווקא מתוך זה גדל הרב עובדיה והפך להיות מי שהיה – בזכות החזון שלו, בזכות השאיפות הגדולות וההתמדה הבלתי פוסקת. זו גם הסיבה שקראנו להצגה שלנו 'חזון עובדיה' – כי החזון פיעם בליבו עוד מאז היותו בן תשע".

מהו רגע השיא של ההצגה?

"בהצגה יש תפאורה ענקית, המשתרעת על שתי קומות שמפרידות ביניהן מדרגות. בסצנה האחרונה של ההצגה אני עולה על הבמה בתלבושת מרן, עולה במדרגות אל הקומה השנייה, ושם מוכתר לראשון לציון. זהו רגע מרטיט במיוחד, ובפעם הראשונה שהעלינו את ההצגה נדהמתי לראות שכולם קמים לכבודי. הקהל עשה זאת בספונטניות; הוא הרגיש כביכול שהוא באמת שותף להכתרתו של הרב עובדיה.

"בשלב זה בדרך כלל משתרר שקט בקהל. יש כאלו שבוכים מהתרגשות, ונראה שכולם מצפים לשמוע מה יש לרב לומר כעת, לקראת סיום. כשכתבתי את ההצגה ידעתי שאלו המשפטים שהקהל ייקח איתו הביתה, ולכן בחרתי לומר שני דברים: 'התורה שייכת לכולם, היא מונחת בקרן זווית, וכל הרוצה יבוא וייטול'. אחר כך אני מוסיף ש'כל אחד יכול ללמוד, לכולנו יש כוחות עצומים, וכל אחד יכול לממש אותם'. כך אני מסיים את ההצגה, ומבחינתי זהו מסר לחיים – לא צריך להיות מושלם כדי להיות גדול. צריך להילחם, לא לוותר, ולהאמין שהקב"ה נתן לך תפקיד בעולם. כי התורה ניתנה לכל אחד, והיא שייכת לכולנו".