שני בדי הדס: הפעולה הקטנה שהצליחה ליישב את דעתם של רשב"י ורבי אלעזר

רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר יצאו מהמערה לאחר שתים עשרה שנה, ועיניהם שרפו. הם נענשו ונאלצו להיכנס למערה עוד שנה. יצאו שנית, ורשב"י ריפא את מה שבנו שרף. אבל דעתם עדיין לא הייתה שקטה.

ואז קרה משהו מיוחד קטן. זקן אחד רץ בערב שבת עם שני בדי הדס ביד. שאלוהו: למה שניים? אמר: אחד כנגד זכור, ואחד כנגד שמור. כותבת הגמרא: "נתיישבה דעתם".

נחשוב לרגע. רשב"י – מבחירי התנאים, בעל הזוהר הקדוש, האיש שהוריד לעולם סודות עליונים – מה הניח את דעתו? זקן פשוט שאהב את השבת. לא נס, לא גילוי שכינה, אלא מחווה של אהבה. רגע של חיבור. זקן שרץ עם שני ענפים.

רשב"י אמר: "אֲנַן בְּחַבִּיבוּתָא תַּלְיָא מִלְּתָא" – הדברים שלנו תלויים באהבה. זו הייתה דרכו, וזה בדיוק מה שראה בזקן (זוהר, פרשת נשא).

שני בדי הדס – שתי עיניים שרואות טוב

יש סוד קטן שמעטים שמים אליו לב: עלי ההדס, בצורתם, דומים לעיניים. שתי עיניים קטנות, סגלגלות, ירוקות. אולי זה לא מקרי. אולי שני בדי ההדס הם בדיוק זה – שתי עיניים שרואות טוב.

רשב"י, שיצא מהמערה עם עיניים ששרפו, נרגע ברגע שראה אדם שחי מתוך ראיית הטוב. הזקן לא לימד אותו כלום. הוא פשוט הראה לו איך נראה אדם שבוחר לראות את העולם בעיניים של אהבה.

וזה בדיוק מה שכל אחד מאיתנו יכול לקחת איתו, כהחלטה יומיומית. לקום בבוקר ולשים בכיס שני בדי הדס: עין אחת שמחפשת מה טוב בבן הזוג, ועין שנייה שמחפשת מה טוב בסביבה, בילד, בעמית, באורח החיים.

לראות את ההדס של בן הזוג

שוב ושוב אני רואה בחדר הטיפול זוגות שהפסיקו לראות זה את זה, ולא כי חסרה אהבה ביניהם, אלא פשוט מחוסר תשומת לב. הם מחכים לרגעים הגדולים, ומפספסים את שני בדי ההדס של יום רגיל: "בוקר טוב" שנאמר בנעימות; כוס קפה שהוגשה בלי שביקשו; יוזמה להכין ארוחת ערב; מחוות קטנות שהן בעצם גדולות מאוד.

פעם אמר לי בעל בטיפול: "אני לא מבין מה חסר לה – אני מביא הכנסה, אני נוכח, אני אחראי". אשתו אמרה בשקט: "הוא מעולם לא אמר לי תודה". שניהם השקיעו, שניהם טרחו, אבל כל אחד החזיק את ההדס שלו בכיס, ולא טרח להגיש אותו.

ביחסים בין בני זוג, האדם שמשנה את התמונה אינו מי שמצליח לשנות את בן הזוג, אלא מי שלוקח אחריות על עצמו, על הבחירה שלו לראות, על המילה שהוא בוחר לומר. באופן מפתיע, זה בדיוק מה שגורם לצד השני להשתנות. כשאתה מביא שני בדי הדס, הסביבה שלך מרגישה את זה.

הזקן בסיפור לא ידע שהוא משנה את חייו של רשב"י. הוא פשוט אהב. פשוט רץ. פשוט חי את הערכים שלו בשקט ובשמחה. זו ההשפעה האמיתית. לא הרצאות, לא מוסר השכל, אלא נוכחות שמאירה.

אדם שבוחר חיבור על פני כעס, ראיית הטוב על פני הביקורת, הוא הזקן עם ההדס. ואין לדעת מי האנשים שעליהם הוא ישפיע.

ל"ג בעומר, מעבר להיותו יום זיכרון לרבי שמעון בר יוחאי, הוא הזמנה שנתית לשאול: מהם שני בדי ההדס שלי ביום יום? ולמי אני מביא אותם?

ד"ר יעקב ארנברג הוא מייסד מכון להכשרת יועצים זוגיים ומשפחתיים ומנחים, ומנהל קליניקה לייעוץ זוגי.