המנגינה המסתורית של הקרח: תופעת "הקרחונים השרים" בקוטב

דמיינו שאתם נמצאים בלב שממה לבנה, מוקפים במרחבים אינסופיים של הרי שלג ושקט מוחלט. בתוך הדממה הזו, בוקעים לפתע צלילים מסתוריים, שנשמעים כמעין מנגינה מהדהדת וממושכת. מתברר כי לא מדובר בדמיון, אלא בתיעוד של תופעה מדהימה באזורי הקוטב המכונה "קרחונים שרים".

כיצד קרח יכול להשמיע קול?

למרות התמונה המצטיירת בעיני רוחנו, קרחונים אינם גושים קפואים ו"דוממים" כפי שניתן להניח. הם זזים, נסדקים, נתונים תחת לחץ ומשתנים כל הזמן. כאשר הקרח נשבר או זז, נוצרות תנודות המתורגמות לגלי קול. בתנאים מסוימים, במיוחד במים, צלילים אלו מסוגלים להתפשט למרחקים עצומים.

לרוב מדובר בצלילים נמוכים מאוד, בתדרים שהאוזן האנושית אינה מסוגלת לשמוע. כדי לזהות אותם, משתמשים החוקרים במיקרופונים תת-ימיים מיוחדים (הידרופונים), שמקליטים את המתרחש מתחת לפני המים. כאשר מאזינים להקלטות, מתגלים צלילים ארוכים ומשתנים שנשמעים כמו מנגינה הרמונית.

אחת הסיבות לצלילים הייחודיים היא תהליך ההמסה של הקרח. כאשר קרחון נמס, משתחררות ממנו בועות אוויר זעירות שנלכדו בתוכו במשך שנים רבות. הבועות "מתפוצצות" במים ויוצרות קולות עדינים, שמצטברים יחד לכדי מארג צלילים ייחודי.

מעבר להמסה, גם תנועת הקרח עצמו יוצרת צלילים. הקרחונים אומנם נעים לאט מאוד, אך הלחץ שנוצר ביניהם לבין הקרקע או המים גורם לסדקים ולחיכוך. כל תזוזה כזו מייצרת רעידות שהופכות לקול. כאשר מדובר בגושי קרח גדולים במיוחד, התוצאה יכולה להיות צלילים עמוקים וממושכים, שמזכירים לעיתים הד או נהמה רחוקה. צלילים אלו מהווים כלי מחקר חשוב: באמצעות ההקלטות, מדענים יכולים ללמוד על קצב ההמסה של הקרחונים, על תנועתם ועל שינויים שמתרחשים באזורים הקפואים של כדור הארץ.