ברוריה אשת רבי מאיר: 7 עובדות מרתקות, הסעיף האחרון שובר את הלב

סיפורה של ברוריה, אשתו של רבי מאיר ובתו של רבי חנניה בן תרדיון, מלא ברגעים מטלטלים של חכמה, אמונה ועוצמה רוחנית מיוחדת. הנה 7 עובדות מופלאות על האישה שהותירה חותם נדיר בתלמוד ובדברי חז״ל.

1. ברוריה הייתה בתו של אחד מגדולי החכמים ואשתו של אחד מגדולי החכמים. אביה, רבי חנניה בן תרדיון, היה המנהיג הרוחני בעיר סיכני, גבאי צדקה, ומפורסם בטוב ליבו ובצדקותו.

2. בעלה של ברוריה היה התנא המפורסם רבי מאיר, שרושמו טבוע במידה עצומה בתורה שבעל פה, עד כדי שכל "סתם משנה" (הלכה השנויה במשנה ללא ייחוס לתנא מסוים) היא ממשנתו של רבי מאיר (סנהדרין פ"ו, א').

3. בגמרא (ברכות י', א') מסופר שהייתה בשכונתם חבורת בריונים שגרמו לרבי מאיר צער רב בעבירותיהם, עד כדי שהחל להתפלל עליהם שימותו. כששמעה ברוריה את תפילתו, העירה לו שאין ראוי לעשות כן. אמרה לו: "אתה נוהג על פי דברי דוד המלך שהתפלל 'ייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם' (תהילים ק"ד, ל"ה), אך ראה שלא אמר 'ייתמו חוטאים' אלא 'ייתמו חטאים'. הרי שאין להתפלל שימותו הרשעים, אלא יש להתפלל שישובו מחטאיהם, ושוב הם לא יהיו רשעים". רבי מאיר קיבל את דבריה ועשה כפי שאמרה, ואכן הבריונים חזרו בתשובה.

4. מלבד חוכמתה, היה לברוריה גם כישרון עילויי ללימוד. בגמרא (פסחים ס"ב, ב') נאמר שהייתה לומדת ביום אחד 300 הלכות מ-300 תנאים.

5. ברוריה היא האישה היחידה שמובאות בתלמוד הלכות בשמה. בתוספתא (כלים, בבא מציעא א', ו') מובאת הוראה בשמה, שרבי יהודה אומר אודותיה "יפה אמרה ברוריה". אף אירע שחלקה ברוריה על אביה רבי חנניה בהלכתו, ויותר מכך: כשהובאו שתי הדעות לפני רבי יהודה בן בבא, הכריע לדעתה של ברוריה, ואמר: 'יפה אמרה בתו". (תוספתא כלים, בבא קמא ד', ט').

6. ברוריה סבלה בחייה תלאות רבות. אביה ואמה נהרגו בידי הרומאים. הריגת אביה, אחד מעשרת הרוגי מלכות, נעשתה באופן אכזרי במיוחד: כרכוהו ביריעות ספר התורה שממנו לימד, והציתו אותו בפני בתו ותלמידיו, וכדי להאריך את ייסוריו הניחו על ליבו צמר ספוג במים בשביל להשהות את מיתתו (עבודה זרה י"ח, א').

7. שני בניה של ברוריה, שהיו "מאירים פני אביהם בתורה", נפטרו בחטף באחת השבתות. פרטי המאורע מתוארים במדרש, ומראים על הצדקות, החוסן והחכמה העצומים של ברוריה, שקיבלה עליה דין שמיים באהבה, ופעלה למנוע צער מרבי מאיר. כך מובא במדרש משלי (ל"א, ב') על הפסוק "אשת חיל מי ימצא":

"מעשה היה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה, ומתו שני בניו. מה עשתה אימן? הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם. במוצאי השבת בא רבי מאיר מבית המדרש לביתו.

אמר לה: היכן שני בניי?

אמרה לו: לבית המדרש הלכו.

אמר לה: ציפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם.

נתנה לו כוס של הבדלה והבדיל. חזר ואמר לה: היכן שני בניי?

אמרה לו: פעמים שהלכו ועכשיו הם באים. הקריבה לפניו המאכל ואכל.

לאחר שבירך אמרה לו: רבי, שאלה אחת יש לי לשאול לך.

אמר לה: אמרי שאלתך.

אמרה לו: רבי, קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פיקדון, ועכשיו בא ליטול אותו, נחזיר לו או לא?

אמר לה: בתי, מי שיש פיקדון אצלו, אינו צריך להחזירו לרבו?!

אמרה לו: "רבי, חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו.

מה עשתה? תפשתו בידה, והעלתה אותו לאותו החדר, הקריבה אותו למיטה, ונטלה סדין מעליהם, וראה שניהם מתים ומונחים על המטה.

התחיל בוכה ואומר: בניי בניי, רבאי רבאי, בניי כדרך הארץ, ורבאי שהיו מאירין פני בתורתן!"

באותה שעה אמרה לו: רבי, לא כך אמרת לי שאנו צריכים להחזיר הפיקדון לרבו?

כך אמר: 'ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך'.

אמר ר' חנינא: בדבר הזה ניחמתו ונתיישבה דעתו, לכך נאמר 'אשת חיל מי ימצא'".