דיכאון וחרדות
בדיקה מגלה: מה הלחיץ את הילדים במלחמה - האזעקות או התגובות שלכם?
מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה חושף כי רמת החרדה והשחיקה של ההורים, ולא בהכרח מספר האזעקות, היא הגורם המכריע המשפיע על תסמיני הלחץ והתפקוד הרגשי של ילדים בגיל הרך
- יצחק איתן
- פורסם י"ג אייר התשפ"ו

הילדים שלנו חוששים מהתגובות שלנו בשעת לחץ יותר מאשר מצליל האזעקה - כך עולה ממחקר שנערך באוניברסיטת חיפה במהלך מבצע "שאגת הארי". המחקר מציג נתונים מפתיעים על הקשר שבין חרדת הורים לחוסן של ילדיהם. לפי הממצאים, המצב הנפשי של ההורה הוא הגורם המרכזי שקובע כיצד הילד יגיב למציאות המורכבת, הרבה יותר מאשר עוצמת החשיפה לאירועים הביטחוניים עצמם.
עורכות המחקר, פרופ' יעל מאיר וד"ר יעל ענב, בחנו 128 הורים לילדים בגיל הרך ובדקו מדדים של חרדה, שחיקה ותסמינים פוסט-טראומטיים. הנתונים מראים כי על אף ש-66.4 אחוזים מהמשתתפים חוו שלוש אזעקות ויותר בכל יום, רק 13.3 אחוזים מהילדים הראו רמות לחץ גבוהות. הפער הזה מוכיח, כי החשיפה הישירה לסכנה אינה ההסבר היחיד לתגובות הרגשיות של הקטנטנים.
הקשר המובהק ביותר שנמצא במחקר הוא בין מצב המבוגר לילד. ככל שההורה סבל מרמות גבוהות יותר של חרדה או שחיקה, כך נצפו אצל הילדים יותר קשיים ותסמיני לחץ. מהסקר עולה כי 44 אחוזים מההורים התמודדו עם חרדה ברמה בינונית עד חמורה, וכרבע מהם דיווחו על תסמינים פוסט-טראומטיים, נתונים שהעצימו את ההשפעה על הדור הצעיר.
"הנתונים מראים כי לא רק החשיפה לאירועים מסבירה את תגובת הילדים. גם האופן שבו ההורים חווים ומתווכים את המציאות משפיע עליהם", אומרות פרופ' מאיר וד"ר ענב בריאיון למאקו. "במצבי חירום, תפקיד ההורים משמעותי במיוחד".
הן מדגישות כי העומס הרגשי המוטל על הכתפיים של אבא ואמא משפיע על היכולת שלהם להעניק תמיכה יציבה. המסקנה המרכזית שלה היא שיש צורך דחוף במתן כלים וסיוע מערכתי להורים עצמם, מתוך הבנה שחיזוק החוסן ההורי הוא הדרך היעילה ביותר לשמור על בריאותם הנפשית של הילדים.




