עכשיו יש הסבר מדעי: למה חתולים תמיד נוחתים על הרגליים?

במשך למעלה ממאה שנה, היכולת המופלאה של חתולים להתהפך באוויר במהלך נפילה ריתקה את הקהילה המדעית. מחקר חדש מאוניברסיטת ימאגוצ'י ביפן מעניק מבט מעמיק ומדויק יותר על המנגנון הביולוגי המאפשר את התופעה הפיזיקלית הזו.

המסע המדעי להבנת התופעה החל ב-1894, כאשר הפיזיולוג הצרפתי אטיין-ז'ול מארה השתמש בטכנולוגיית צילום מהירה ראשונית כדי לתעד חתול נופל. התמונות הדהימו את החוקרים, שכן נראה היה שהחתול מצליח לשנות את כיוון גופו ללא נקודת משען - פעולה שנתפסה אז כהפרה של חוק שימור התנע הזוויתי. רק בשנת 1969 הוכח מתמטית כי החתולים אינם מפרים את חוקי הפיזיקה, אלא מתמרנים חלקים שונים בגופם בו-זמנית ובכיוונים מנוגדים כדי להשלים את הסיבוב.

לא עוברים על חוקי הפיזיקה, אלא פשוט מתמרנים את גופם

המחקר היפני הנוכחי התמקד במבנה האנטומי של עמוד השדרה כגורם המפתח. החוקרים ניתחו את עמודי השדרה של חמישה פגרי חתולים, תוך הפרדה בין שני אזורים מרכזיים:

עמוד השדרה החזי (גב עליון ואמצעי): התגלה כאזור גמיש להפליא עם טווח תנועה ניטרלי רחב, המאפשר סיבוב של כ-50 מעלות במאמץ מזערי.

עמוד השדרה המותני (גב תחתון): נמצא קשיח יותר, ותפקידו העיקרי הוא לספק יציבות במהלך התמרון.

בנוסף לניתוח האנטומי, החוקרים תיעדו במצלמות מהירות שני חתולים חיים שהונחתו על מצע רך מגובה של כמטר אחד. התיעוד אישש את הממצאים: החתול מתחיל את תיקון המנח בסיבוב הראש והרגליים הקדמיות. בזכות הקלות והגמישות של החלק הקדמי, הוא מוביל את התנועה, ורק לאחר מכן עוקב החלק האחורי.

החוקרים מצאו כי קיים פער זמן קבוע וזעיר בין סיבוב פלג הגוף הקדמי לאחורי. אצל חתול אחד נמדד פער של כ-94 אלפיות השנייה, ואצל השני כ-72 אלפיות השנייה. עמוד השדרה המותני הקשיח הוא זה שמאפשר לחתול לייצב את התנועה ולסובב את חלקו הקדמי מבלי לאבד שליטה על שאר הגוף.

הבנת מנגנון זה אינה מסתכמת רק בסקרנות לגבי חתולים. החוקרים מאמינים כי הממצאים עשויים לשפוך אור על יכולות התנועה של יונקים רבים אחרים, ואולי אף לתרום לפיתוחים בתחומי הביומכניקה והרובוטיקה.