אלי שרעבי: "16 חודשים חלמתי על קידוש וארוחת שישי אצל אמא"

"16 חודשים לא ראיתי ביצה, 16 חודשים חלמתי על הקידוש, על ארוחת שישי אצל אמא שלי. בזמן הזה אתה מזקק את מה שחשוב באמת, וזה אף פעם לא דברים חומריים. מה אכפת לי אם יש לי סובארו או מרצדס כשאני 50 מטר מתחת לאדמה? אני רק רוצה לחבק שוב את המשפחה שלי". כך אמר פדוי השבי, אלי שרעבי, בריאיון שפורסם בסוף השבוע במעריב.

לדברי שרעבי, הוא מתמקד כעת בחיזוק הקהילות היהודיות בעולם. "נשאבתי לעולם ההסברה ולחיזוק הקהילות היהודיות שאני פוגש בהמון מדינות בעולם. הספר שלי תורגם כבר ל-18 שפות, ולא תמיד זה כלכלי, אבל חשוב לי שהוא יגיע לכמה שיותר אנשים".

"אני רוצה שכמה שיותר אנשים ייחשפו לסיפור של משפחתי", הבהיר שרעבי. "כשהגעתי בפעם הראשונה לבית העלמין, התנצלתי לפני ליאן והבנות על זה שלא הצלחתי להציל אותן, והבטחתי להן שאעשה הכול כדי שהן ואחי לא יישכחו. ואם נגזר עליי להיות חלק מההסברה הישראלית בחו"ל מול האנטישמיות שעולה וגואה - זה מה שאעשה. בניגוד לאנשים שמייצגים מדיניות, או את הממשלה, איתי אי אפשר להתווכח על העובדות, על מה שחוויתי, על רצח המשפחה שלי. חשוב לי גם לחזק קהילות שהמצב מעורר בהן ייאוש".

שרעבי, ששקל 44 קילו בלבד בצאתו מהשבי, הוסיף: "אני יודע היום להעריך הרבה יותר חופש ודברים בסיסיים אחרים. אני יודע מהי תחושת רעב אמיתית, וזה לא מה שמרגישים כשאנחנו אומרים 'אני מת מרעב' אחרי שלא אכלנו ארבע-חמש שעות. אני יודע להעריך את זה שיש לי משחת שיניים, מים חמים במקלחת, את זה שאני לא צריך לאכול פיתה עם עובש ולהתחנן לשרוף אותה על הגז כדי לא לטעום את העובש".