תעלומה בלב המדבר: הסלעים שזזים בכוחות עצמם ומשאירים שובל מסתורי

עמק המוות בקליפורניה עורר תמיד את עניינם של מדענים מרחבי העולם, בשל תופעה מוזרה ומסקרנת המתרחשת בו. במשך עשרות שנים הצליחה תופעה זו לבלבל חוקרים ומטיילים כאחד: סלעי ענק נראים כאילו נעו בכוחות עצמם על פני המדבר, כשהם מותירים אחריהם שובל ארוך ומפותל על הקרקע הצרובה.

כיצד ייתכן שסלעים כבדים, שחלקם שוקלים עשרות קילוגרמים, נעים על אדמה שטוחה לחלוטין, ללא מגע יד אדם או מעורבות של בעלי חיים? המראה הזה הפך לאחת התעלומות המפורסמות ביותר ב- Racetrack Playa- משטח יבש ושטוח במיוחד שנמצא בלב הפארק הלאומי "עמק המוות". 

מדובר באגם עתיק שיבש, וכיום נותר ממנו רק משטח חרסיתי סדוק, חלק וישר כמעט לחלוטין. על פני הקרקע פזורים סלעים בגדלים שונים, כשמאחוריהם נמתחים שבילים ארוכים, כאילו נגררו לאורך עשרות מטרים. חלק מהשבילים ישרים, אחרים מתעקלים בפתאומיות, וישנם אף סלעים שנראה כי שינו את כיוונם באמצע הדרך.

מתי החלו לחקור את התופעה?

כבר משנות ה-40 של המאה ה-20 ניסו חוקרים להבין מה גורם לתנועת הסלעים. היו שטענו כי רוחות עזות במיוחד הן שהזיזו את הסלעים, אחרים האמינו בכוחות מגנטיים מסתוריים, ברעידות אדמה קלות או אף בתופעות על-טבעיות. הקושי העיקרי היה שעד אמצע העשור הקודם איש לא ראה את הסלעים זזים בזמן אמת - גם לא המדענים שחקרו אותם. השבילים שנותרו בשטח היו עדות אילמת למה שהתרחש במהלך הזמן. 

התעלומה נפתרה לבסוף בשנת 2014, לאחר שמדענים הציבו באזור מצלמות מתקדמות ומכשירי GPS. התברר כי הסלעים אכן זזים במהלך החורף, אבל לא באופן דרמטי כפי שהוערך: כאשר יורדת כמות קטנה של גשם, נוצרת שכבת מים דקה מאוד על פני הקרקע. בלילה, כשהטמפרטורות צונחות, המים קופאים ויוצרים שכבת קרח דקה ושקופה. עם זריחת השמש, הקרח מתחיל להישבר ללוחות. רוח קלה יחסית דוחפת את לוחות הקרח האלה, והם מפעילים לחץ עדין על הסלעים. כך מחליקים הסלעים באיטיות על פני הבוץ הרטוב, במהירות כה נמוכה, עד שכמעט בלתי אפשרי להבחין בתנועה בעין אנוש.

בסיום התהליך, כשהמים מתאדים והאדמה מתייבשת, נותר רק השובל הארוך. על אף שהמדע סיפק הסבר רציונלי, רבים מודים המראה של סלע בודד באמצע המדבר העצום, שמאחוריו מתפתל שובל ארוך, משרה עדיין תחושה מיסטית ויוצאת דופן.