ספירת העומר – כל הסודות בדרך לקבלת התורה

ספירת העומר היא מצווה מיוחדת, המתמשכת על פני ארבעים ותשעה ימים. המקובלים גילו סודות מעניינים ומרתקים הקשורים בספירה. על פי הקבלה, הספירה היא זמן של תיקון פנימי, בירור המידות, המשכת שפע, והכנת הנפש לקבלת התורה.

האר"י הקדוש כותב שימי הספירה מסוגלים במיוחד לתקן את מה שפגם האדם בשבע המידות, וש"טוב לאדם לכוון במ"ט ימים אלו לתקן כל אשר חטא ופגם". בשער הכוונות מבואר גם שהברכה והספירה עצמן קשורות לכוונות שמות וספירות, ושבאמירת "על ספירת העומר" ישנה כוונה מיוחדת בשם אדנות המסוגלת להמתקת דינים.

על פי הקבלה, כל אחד מארבעים ותשעת הימים שייך לצירוף אחר של שבע הספירות התחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. השבוע הראשון שייך לחסד, השני לגבורה, וכן הלאה, ובכל יום מתברר יחס פנימי אחר, כגון חסד שבחסד, גבורה שבחסד, תפארת שבחסד, עד מלכות שבמלכות. הרעיון הזה הפך בכתבי האר"י והחסידות ליסוד בעבודת הנפש: הספירה היא מסע שיטתי של זיכוך המידות.

הסוד הפנימי של הספירה הוא, אפוא, מעבר מגאולה חיצונית לגאולה פנימית. ביציאת מצרים יצאו ישראל מן השעבוד, אבל בספירת העומר הם אמורים לצאת גם מן הבלבול, הפיזור והפגם שבנפש. לכן בחסידות ובקבלה מדברים על ימי הספירה כימי עבודת המידות. לא די בכך שהאדם נגאל, הוא צריך גם להיעשות כלי. מ"ט הימים הם סולם שמכשיר את הלב לקבלת תורה.

האר"י מוסיף עוד רובד: ספירת העומר קשורה למיתוק ש"ך דינים. בשער הכוונות נאמר ש"מלת העומר היא בגימטריא ש"ך", והכוונה היא "למתקם ולבסמם". הספירה היא גם תהליך עליון של תיקון ומיתוק בשורשי העולמות. לכן לכל יום יש כוונה, ולכל שבוע שער, והאדם, במעשה קטן של ברכה וספירה, משתתף במבנה קבלי רחב של המשכת שפע ותיקון לכל העולם.

בכתבי האר"י ותלמידיו מיוחסים לימי הספירה כוח מיוחד לתשובה ולתיקון פרטי. בשער הגלגולים מובא על האר"י שכיוון בימים מסוימים של הספירה לתקן פגמים שקשורים דווקא לספירה של אותו שבוע. במבט הקבלי, הזמן איננו ניטרלי: כל יום פותח שער אחר, וכל שבוע מסוגל במיוחד לטיפול בסוג אחר של פגם או חיסרון פנימי.

עוד סוד חשוב הוא הקשר בין הספירה לדיבור. האר"י מדגיש בשער הכוונות שהברכה עצמה קשורה ל"הבל היוצא מן הפה", שהוא בבחינת אור מקיף. לפי זה, עצם אמירת הספירה אינה רק דיווח על מספר הימים, אלא יצירת תיקון באמצעות הדיבור. הדיבור מעלה, מקיף וממשיך אור. לכן מצוות הספירה היא בפה דווקא, לא רק במחשבה, משום שלפי הקבלה הדיבור הוא חלק מן הפעולה הרוחנית עצמה.

אם מבקשים לתמצת את הסגולות המרכזיות שמייחסת הקבלה לספירת העומר, אפשר לומר שיש כאן ארבעה רבדים: הראשון הוא סגולת תיקון המידות. השני הוא סגולת תשובה ותיקון פגמים פרטיים לפי שערי הזמן. השלישי הוא המתקת דינים והמשכת שפע בעולמות העליונים. והרביעי הוא הכנת הכלי לקבלת התורה. לכן מי שמסתכל על ספירת העומר רק כעל "ספירה עד החג" מחמיץ את מה שנתפס בקבלה כלב התקופה: זהו מעין מסלול רוחני יומי, שבו הזמן עצמו נבנה כסדרה של עליות.

סוד הספירה הוא להפוך ימים לכלים. כל יום שאדם מונה כראוי, מתוך כוונה ותשומת לב, איננו עוד יום שעבר, אלא יום שנקנה. הקבלה רואה במ"ט הימים הללו הזדמנות נדירה, שבה הזמן עצמו מסודר לצורך עליית האדם. מי שנכנס אל הספירה רק עם לוח שנה - יראה רצף. מי שנכנס אליה עם עין פנימית - יראה נתיב לצעוד בו חמישים יום בדרך העולה אל הר סיני.