האסון שהוביל להפסקת אש: ביאור פרק ב' בספר שמואל ב'

תקציר הפרק

משיחת דוד למלך: הפרק נפתח בשאלה של דוד את ה': "הַאֶעֱלֶה בְּאַחַת עָרֵי יְהוּדָה". ה' משיב לו: "עֲלֵה". בעצת ה' הולך דוד לחברון, שם הוא מומלך על ידי אנשי העיר. מיד לאחר המלכתו דוד שולח ברכות חמות לאנשי יבש גלעד, על שהסתכנו ופלשו לאזור האויב כדי להביא את גופות שאול ובניו לקבורה מכובדת.

משיחת איש בשת למלך: דוד מומלך על חברון, אך במקביל אבנר, שר הצבא של ממלכת שאול, ממליך את איש בשת, בנו של שאול. הכתוב מספר לנו נתונים טכניים לגביו: כמה שנים מלך, בן כמה היה, ומי קיבל את מרותו.

המלחמה בבריכת גבעון: אנשי דוד בראשות יואב בן צרויה ואנשי איש בשת בראשות אבנר בן נר נפגשים בבריכה אשר בגבעון, ומתיישבים זה מול זה. אבנר מציע ליואב הצעה: "יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ". יואב מסכים, וכך עומדים זה מול זה שנים עשר חיילים מכל צד, והם מתחילים "לשחק". אך לא מדובר במשחק בשביל הכיף אלא בקרב מר: "וַיַּחֲזִקוּ אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ וְחַרְבּוֹ בְּצַד רֵעֵהוּ וַיִּפְּלוּ" - כל 24 הנערים מתו.

המרדף של בני צרויה אחרי אבנר והפסקת האש: לאחר ה"משחק" בגבעון, רודף עשהאל בן צרויה אחרי אבנר ורוצה להורגו. כמה פעמים מנסה אבנר לעצור את המרדף, אך עשהאל לא מוותר. לאבנר לא נותרה ברירה, והוא הורג את עשהאל: "וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו וַיִּפָּל שָׁם וַיָּמָת תַּחְתָּו". כעת יואב ואבישי, אחי עשהאל, רודפים אחרי אבנר כדי לנקום את דמו של אחיהם. אבנר עולה לגבעה אחת ופונה ליואב ושואל אותו "הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב?". יואב מחליט לתקוע בשופר וכך לסיים (בינתיים) את הלחימה בין שני הצדדים.

הפרק המלא

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה בְּאַחַת עָרֵי יְהוּדָה וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו עֲלֵה וַיֹּאמֶר דָּוִד אָנָה אֶעֱלֶה וַיֹּאמֶר חֶבְרֹנָה.

(ב) וַיַּעַל שָׁם דָּוִד וְגַם שְׁתֵּי נָשָׁיו אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי.

(ג) וַאֲנָשָׁיו אֲשֶׁר עִמּוֹ הֶעֱלָה דָוִד אִישׁ וּבֵיתוֹ וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֵי חֶבְרוֹן.

(ד) וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה וַיִּמְשְׁחוּ שָׁם אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל בֵּית יְהוּדָה וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֲשֶׁר קָבְרוּ אֶת שָׁאוּל.

(ה) וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בְּרֻכִים אַתֶּם לַיהֹוָה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַחֶסֶד הַזֶּה עִם אֲדֹנֵיכֶם עִם שָׁאוּל וַתִּקְבְּרוּ אֹתוֹ.

(ו) וְעַתָּה יַעַשׂ ה' עִמָּכֶם חֶסֶד וֶאֱמֶת וְגַם אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַדָּבָר הַזֶּה.

(ז) וְעַתָּה תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם וִהְיוּ לִבְנֵי חַיִל כִּי מֵת אֲדֹנֵיכֶם שָׁאוּל וְגַם אֹתִי מָשְׁחוּ בֵית יְהוּדָה לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם.

(ח) וְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צָבָא אֲשֶׁר לְשָׁאוּל לָקַח אֶת אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל וַיַּעֲבִרֵהוּ מַחֲנָיִם.

(ט) וַיַּמְלִכֵהוּ אֶל הַגִּלְעָד וְאֶל הָאֲשׁוּרִי וְאֶל יִזְרְעֶאל וְעַל אֶפְרַיִם וְעַל בִּנְיָמִן וְעַל יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה.

(י) בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל בְּמׇלְכוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלָךְ אַךְ בֵּית יְהוּדָה הָיוּ אַחֲרֵי דָוִד.

(יא) וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה דָוִד מֶלֶךְ בְּחֶבְרוֹן עַל בֵּית יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים.

(יב) וַיֵּצֵא אַבְנֵר בֶּן נֵר וְעַבְדֵי אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל מִמַּחֲנַיִם גִּבְעוֹנָה.

(יג) וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְעַבְדֵי דָוִד יָצְאוּ וַיִּפְגְּשׁוּם עַל בְּרֵכַת גִּבְעוֹן יַחְדָּו וַיֵּשְׁבוּ אֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה וְאֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה.

(יד) וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ וַיֹּאמֶר יוֹאָב יָקֻמוּ.

(טו) וַיָּקֻמוּ וַיַּעַבְרוּ בְמִסְפָּר שְׁנֵים עָשָׂר לְבִנְיָמִן וּלְאִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל וּשְׁנֵים עָשָׂר מֵעַבְדֵי דָוִד.

(טז) וַיַּחֲזִקוּ אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ וְחַרְבּוֹ בְּצַד רֵעֵהוּ וַיִּפְּלוּ יַחְדָּו וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא חֶלְקַת הַצֻּרִים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן.

(יז) וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה קָשָׁה עַד מְאֹד בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּנָּגֶף אַבְנֵר וְאַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד.

(יח) וַיִּהְיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה בְּנֵי צְרוּיָה יוֹאָב וַאֲבִישַׁי וַעֲשָׂהאֵל וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה.

(יט) וַיִּרְדֹּף עֲשָׂהאֵל אַחֲרֵי אַבְנֵר וְלֹא נָטָה לָלֶכֶת עַל הַיָּמִין וְעַל הַשְּׂמֹאול מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר.

(כ) וַיִּפֶן אַבְנֵר אַחֲרָיו וַיֹּאמֶר הַאַתָּה זֶה עֲשָׂהאֵל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי.

(כא) וַיֹּאמֶר לוֹ אַבְנֵר נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ וֶאֱחֹז לְךָ אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְקַח לְךָ אֶת חֲלִצָתוֹ וְלֹא אָבָה עֲשָׂהאֵל לָסוּר מֵאַחֲרָיו.

(כב) וַיֹּסֶף עוֹד אַבְנֵר לֵאמֹר אֶל עֲשָׂהאֵל סוּר לְךָ מֵאַחֲרָי לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי אֶל יוֹאָב אָחִיךָ.

(כג) וַיְמָאֵן לָסוּר וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו וַיִּפׇּל שָׁם וַיָּמׇת תַּחְתָּו וַיְהִי כׇּל הַבָּא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָפַל שָׁם עֲשָׂהאֵל וַיָּמֹת וַיַּעֲמֹדוּ.

(כד) וַיִּרְדְּפוּ יוֹאָב וַאֲבִישַׁי אַחֲרֵי אַבְנֵר וְהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וְהֵמָּה בָּאוּ עַד גִּבְעַת אַמָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גִיחַ דֶּרֶךְ מִדְבַּר גִּבְעוֹן.

(כה) וַיִּתְקַבְּצוּ בְנֵי בִנְיָמִן אַחֲרֵי אַבְנֵר וַיִּהְיוּ לַאֲגֻדָּה אֶחָת וַיַּעַמְדוּ עַל רֹאשׁ גִּבְעָה אֶחָת.

(כו) וַיִּקְרָא אַבְנֵר אֶל יוֹאָב וַיֹּאמֶר הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב הֲלוֹא יָדַעְתָּה כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה וְעַד מָתַי לֹא תֹאמַר לָעָם לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי אֲחֵיהֶם.

(כז) וַיֹּאמֶר יוֹאָב חַי הָאֱלֹוקים כִּי לוּלֵא דִּבַּרְתָּ כִּי אָז מֵהַבֹּקֶר נַעֲלָה הָעָם אִישׁ מֵאַחֲרֵי אָחִיו.

(כח) וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשּׁוֹפָר וַיַּעַמְדוּ כׇּל הָעָם וְלֹא יִרְדְּפוּ עוֹד אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לְהִלָּחֵם.

(כט) וְאַבְנֵר וַאֲנָשָׁיו הָלְכוּ בָּעֲרָבָה כֹּל הַלַּיְלָה הַהוּא וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַיֵּלְכוּ כׇּל הַבִּתְרוֹן וַיָּבֹאוּ מַחֲנָיִם.

(ל) וְיוֹאָב שָׁב מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר וַיִּקְבֹּץ אֶת כׇּל הָעָם וַיִּפָּקְדוּ מֵעַבְדֵי דָוִד תִּשְׁעָה עָשָׂר אִישׁ וַעֲשָׂהאֵל.

(לא) וְעַבְדֵי דָוִד הִכּוּ מִבִּנְיָמִן וּבְאַנְשֵׁי אַבְנֵר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵתוּ.

(לב) וַיִּשְׂאוּ אֶת עֲשָׂהאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּקֶבֶר אָבִיו אֲשֶׁר בֵּית לָחֶם וַיֵּלְכוּ כׇל הַלַּיְלָה יוֹאָב וַאֲנָשָׁיו וַיֵּאֹר לָהֶם בְּחֶבְרוֹן.

ביאור מילים קשות בפרק

"וַיִּפְגְּשׁוּם עַל בְּרֵכַת גִּבְעוֹן יַחְדָּו": יואב ואנשיו פגשו את אבנר ואנשיו סמוך לבריכה שהייתה בגבעון.

"וַיֵּשְׁבוּ אֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה וְאֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה": אבנר ואנשיו ישבו בצד אחד של הבריכה ואילו יואב ואנשיו ישבו בצדו השני של הבריכה.

"יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ": יקומו עכשיו נערי המלחמה, ובדרך שחוק ומשחק, יראו מי יודע להשתמש בכלי הנשק שלו בצורה טובה יותר.

"וַיִּפְּלוּ יַחְדָּו": כל הנערים נפלו יחד, משום שכל נער הרג את הנער שעמד מולו, כך שכל עשרים וארבע הנערים מתו.

"וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה קָשָׁה עַד מְאֹד בַּיּוֹם הַהוּא": המשחק בין הנערים התפתח באותו יום למלחמה כוללת וקשה בין מחנה יואב למחנה אבנר.

"וַיִּנָּגֶף אַבְנֵר וְאַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד": אבנר ואנשיו ממלכת ישראל ניגפו לפני עבדי דוד. עבדי דוד הרגו רבים מחיילי ישראל.

"וַיִּהְיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה בְּנֵי צְרוּיָה": בבריכת גבעון היו שלשה בנים של צרויה, יוֹאָב וַאֲבִישַׁי וַעֲשָׂהאֵל.

"וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו": עשהאל היה קל ברגליו, עשהאל היה רץ מהר (ולכן הוא חשב שהוא יוכל לרדוף אחרי אבנר.

"כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה": הנביא מדמה את ריצתו המהירה של עשהאל לריצה מהירה של צבי בשדה.

"וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר אֶל הַחֹמֶשׁ": אבנר הכה את עשהאל עם החנית בליבו. אבנר נעץ את החלק החד שבתחתית הקת של החנית לתוך ליבו של עשהאל.

"וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו": החנית ננעצה כל כך עמוק בעשהאל עד שהיא חדרה את כל גופו ויצאה אל מעבר לגבו.

"וַיִּפָּל שָׁם וַיָּמָת תַּחְתָּיו": עשהאל נפל במקום שבו הכה אותו אבנר ומת שם.

"וַיְהִי כָּל הַבָּא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָפַל שָׁם עֲשָׂהאֵל וַיָּמֹת וַיַּעֲמֹדו":ּ כל אחד מחיילי יואב שהגיע אל המקום שבו נפל עשהאל ומת, נעמד במקום מרוב בהלה, ולא המשיך לרדוף אחרי חיילי ישראל.

"וַיִּקְרָא אַבְנֵר אֶל יוֹאָב וַיֹּאמֶר הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב": האם החרב תאכל את אנשינו לעולם? האם ניתן לאנשינו למות לנצח?.

"הֲלוֹא יָדַעְתָּה כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה": הרי אתה יודע שבסוף, התוצאה תהיה מרה, אתה הרי יודע שהמלחמה לא תסתיים בטוב, ואחד מאיתנו ימות.

"וְעַד מָתַי לֹא תֹאמַר לָעָם לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי אֲחֵיהֶם": עד מתי לא תאמר לחיילך לחזור מלרדוף אחרי אחיהם משבט בנימין? מתי כבר תאמר לחיילים שלך שיפסיקו לרדוף אחרי החיילים שלי?

"וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשּׁוֹפָר": יואב תקע בשופר, כדי לומר לחייליו שלא ימשיכו לרדוף אחרי אבנר וחייליו.

"וַיַּעַמְדוּ כָּל הָעָם וְלֹא יִרְדְּפוּ עוֹד אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לְהִלָּחֵם": כל חייליו של יואב נעמדו, ולא המשיכו לרדוף אחרי חייליו של אבנר ולא המשיכו להילחם בהם.

פירושים מעניינים של פרשנים

"וְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צָבָא אֲשֶׁר לְשָׁאוּל לָקַח אֶת אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל" - רש"י: אבנר דרש פסוק בו אמר ה' ליעקב "ומלכים ממך יצאו" ורק בנימין עוד לא נולד. אמר אבנר, סימן הדבר שצריכים לעמוד לפחות שני מלכים משבט בנימין, ולכן הוא מינה את איש בשת, המלך השני משבט בנימין.

"וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלָךְ" - מלבי"ם: במשך שנתיים מלך איש בשת על כל ישראל, ובחמש השנים שלאחר מכן התחילה מלכות איש בשת להתפורר ולעבור לצד דוד.

"וַיִּנָּגֶף אַבְנֵר וְאַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד" - רד"ק בשם חז"ל: בגלל שאבנר זלזל בדם הנערים, הוא נהרג בחרב.

לפרקים קודמים, הקליקו כאן.