הגאון הרב מאיר מאזוז זצ"ל: קווים לדמותו הגדולה, במלאות שנה לפטירתו

בשבוע שעבר, ביום שביעי של פסח תשפ"ו, חל יום השנה הראשון להסתלקותו של הגאון הרב מאיר נסים מאזוז זצ"ל, מגדולי פוסקי ההלכה של דורנו, ראש ישיבת "כסא רחמים" ובעל השפעה רחבה בתורה. מצודתו הייתה פרוסה והיווה כתובת בעיני רבים מבני היהדות החרדית שעלו למעונו לעצה וברכה.

הרב זצ"ל נולד בי"ג בניסן ה'תש"ה (1945) בתוניס, בן לרב מצליח מאזוז, מראשי יהדות תוניסיה ומייסד ישיבת "כסא רחמים". בגיל צעיר החל לשמש כמורה ומרצה, ובהמשך עלה לישראל לאחר רצח אביו, שם הקים יחד עם אחיו את ישיבת "כסא רחמים" בבני ברק – מוסד שצמח עם השנים לרשת חינוכית ענפה הכוללת גנים, בתי ספר, ישיבות וכוללים הפזורים ברחבי הארץ.

נודע בשיטתו המעמיקה בלימוד הגמרא – "שיטת העיון התוניסאי" – אותה הנחיל לדור שלם של תלמידים. הוא הקפיד על דקדוק עברי מדויק והיה דמות מובילה בהחזרת ההברה הספרדית והנוסח הקדום למרכז הבמה התורנית. ספריו, ובהם "סֹלֶת נקיה" ו"לאוקמי גרסה", הפכו לנכסי צאן ברזל בלימוד ההלכה, הלשון והמנהג.

שימש במשך שנים רבות כאב בית הדין לדיני ממונות "משפט צדק" שלצד הישיבה, ונודע בפסיקותיו המקוריות ובקפידתו על לשון חז"ל והדיוק בנוסחאות. פסקיו כללו לעיתים רבות גישות נועזות. פסקיו ההלכתיים הופיעו בכרכים הרבים של שו"תים וספרים, ביניהם "מקור נאמן", "בית נאמן", ו"סולת נקיה".

בכ"ו בכסלו ה'תשפ"ו הודפס בול חדש בשווי 13.20 ש"ח לזכרו. בבול נראית תמונתו על כסאו בישיבת "כסא רחמים", עם חתימתו בתחתית הבול.