נעשה כבן שבעים שנה: מי היה רבי אלעזר בן עזריה?

רבי אלעזר בן עזריה מוכר לרוב האנשים ממשפט אחד מן ההגדה: "הרי אני כבן שבעים שנה". משפט זה נאמר על ידיו כאשר נתמנה לנשיאות הסנהדרין, והוא בן 18 שנה!

כיצד קרה הדבר?

חכמי בית הוועד של יבנה לא הסכימו לנשיאותו של רבן גמליאל, כיוון שבצורת הנהגתו לא היה מקום לדעותיהם של חכמים גדולים אחרים כמו רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה. לכן חיפשו החכמים דמות שתוכל לעמוד בראש ותהיה מוסכמת על כולם. הם בחרו דווקא ברבי אלעזר בן עזריה, אף שהיה צעיר מאוד. בראש ובראשונה, הוא היה חכם גדול בתורה. הוא היה גם מיוחס – דור עשירי לעזרא הסופר, שהיה מנהיג יהודי ארץ ישראל בבניין הבית השני. הוא היה גם עשיר, כך שיוכל לייצג את העם בפני השלטונות ללא תלות באחרים.

חכמים מספרים כי מעשר הבהמה של רבי אלעזר בן עזריה היה 12,000 עגלים מדי שנה! כלומר, עדריו הכילו מאה ועשרים אלף עגלים שנולדים מדי שנה, לא כולל הפרות הממליטות כמובן. זוהי כמות עצומה.

באותו יום שבו רצו אותו לנשיאות, אמר רבי אלעזר שעליו להתייעץ עם אשתו. אשתו אמרה שהוא נראה צעיר מדי, וזה לא מכובד שנשיא כה צעיר ינהל את החכמים הזקנים. כנראה אשתו צדקה, כי בו ביום נעשה לו נס וזקנו הלבין, ולכן אמר על עצמו "הרי אני כבן שבעים שנה".

באותו יום שבו נכנס רבי אלעזר בן עזריה לתפקיד, הוא שינה את המדיניות של רבן גמליאל שלא לאפשר לכל אחד להיכנס. להיפך, שערי בית המדרש נפתחו לרווחה, ונוספו מאות ספסלים חדשים להמוני התלמידים שכניסתם הותרה כעת.

באותו היום החליטו חכמים להביא להכרעה מחלוקות משמעותיות מאד שהיו עומדות ותלויות כמה דורות. האם ספרי שיר השירים וקהלת מטמאים את הידיים? (ספר שנחשב חלק מכתבי הקודש – גזרו עליו חכמים שיטמא את הידיים, כדי שלא יניחו אוכל ליד ספרים קדושים).

בהמשך ראו חכמים צורך לעשות תורנות בנשיאות, וגם בדרשה המרכזית, ובכל שבת היה חכם אחר דורש. מכאן נולד הביטוי התלמודי "שבת של מי הייתה": כאשר באו חכמים לבקר את רבי יהושע, שאל אותם "שבת של מי הייתה", כלומר מי קיבל את התפקיד לדרוש את השבת האחרונה. התשובה הייתה "של רבי אלעזר בן עזריה". ומה דרש? שאל רבי יהושע. התלמידים השיבו כי רבי אלעזר דרש על מצוות הקהל ושאל: אם האנשים באים ללמוד והנשים לשמוע, למה באים הטף? אלא "לתת שכר למביאיהן".

במשנה במסכת שבת מוזכר כי "פרתו של רבי אלעזר בן עזריה יצאה בשבת ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים" (שכן זהו טלטול, מלאכה שנעשית על ידי בהמה עבור האדם). אבל הגמרא מיד מתקנת: זו לא הייתה הפרה שלו, אלא של שכנתו – ורק מפני שלא מחה בה, הדבר נקרא על שמו. מה שמלמד עד כמה הקפידו חכמים על כל פרט, גם על אחריותו של הנשיא בכבודו ובעצמו.

ממאמריו של רבי אלעזר בן עזריה

"אַל תהי בז לכל אדם, ואַל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום".

"אם אין תורה אין דרך ארץ, אם אין דרך ארץ אין תורה... אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח".

"מי שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובים ושורשיו מועטים – והרוח באה ועוקרתו".

"דיברה תורה כלשון בני אדם".

רבי אלעזר בן עזריה נקבר בכפר עלמה שליד מירון, ותורתו נלמדת במשנה ובגמרא במאות רבות של מימרות. גם ייחוסו נשמר שנים רבות קדימה, וראשי ישיבת "גאון יעקב" בארץ ישראל בזמן הגאונים היו מצאצאי רבי אלעזר בן עזריה.