נוסטלגיה במיטבה: המשחקים האהובים שהיו חלק מהילדות של כולנו

הילדים מבלים כיום שעות מול מסכים, בשונה מאיתנו המבוגרים כשהיינו בגילם. דוחות  של ארגונים מובילים כמו CDC (המרכז לבקרת מחלות ומניעתן) ב- 2024-2025, מצביעים על כך שילדים בגילאי 8-12 מבלים בממוצע כ-6 שעות ביום מול מסכים, בעוד שבקרב בני נוער הממוצע עולה לכ-9 שעות יומיומיות. 

תמיד נעים להיזכר כמה פשוטים היו המשחקים של פעם, חלק נוסטלגי ובלתי נפרד מהילדות של כולנו. המשחקים נולדו מהדמיון ומהיצירתיות שלנו והחוויה היתה של תום ילדות וכיף אמיתי. לפעמים הספיקו דף ועט, לפעמים רק קצת מקום לרוץ, ובמקרים אחרים אפילו גרעין של משמש הפך לצעצוע מבוקש. הנה כמה ממשחקי הילדות שהיו חלק בלתי נפרד מההפסקות בבית הספר ומהשעות הארוכות של אחר הצהריים.

תופסת

אחד המשחקים הפשוטים והאהובים ביותר. אחד הילדים הוא "התופס", וכל השאר מנסים לברוח ממנו. מי שנתפס הופך מיד לתופס הבא, והמשחק ממשיך עד שמגיע הצלצול או שמישהו מתעייף.

ארץ-עיר

כשנגמר הכוח לרוץ, שלפנו דף ועט ושיחקנו "ארץ-עיר". בוחרים אות, וכל אחד צריך למלא במהירות טבלה עם קטגוריות כמו ארץ, עיר, חי, צומח, דומם ומקצוע. המשחק דרש ידע כללי ומהירות מחשבה, ולעיתים הסתיים בוויכוחים משעשעים על תשובות יצירתיות במיוחד.

גומי
משחק קפיצות ודילוגים עם גומי מתוח בין רגליהם של שני ילדים. המשתתף השלישי צריך לקפוץ בתוך הגומי לפי סדר מסוים של צעדים. המשחק נחשב מזוהה בעיקר בנות, אך לא מעט בנים שיחקו בו גם כן.

פוגים

באמצע שנות התשעים הגיע טרנד ענק: הפוגים. דיסקיות קרטון מאוירות שאספנו, החלפנו ושיחקנו איתן. את הפוגים הניחו בערמה על הרצפה, ואז זרקו עליהם "פצץ" כבד יותר במטרה להפוך כמה שיותר מהם ולזכות בהם. רבים הסתובבו עם קופסאות מלאות באוספים מרשימים ואף היו מחליפים פוגים ביניהם.

מחבואים

משחק שכל ילד מכיר: אחד הילדים סופר בעיניים עצומות, והשאר מתפזרים ומחפשים מקומות מסתור. כשה"סופר" מתחיל לחפש, כל אחד מהמשתתפים מקווה שלא יתגלה ראשון.

דוקים

משחק שדרש סבלנות ודיוק. מפזרים שיפודי עץ או פלסטיק צבעוניים על הרצפה, וכל שחקן בתורו מנסה להרים אחד מהם בלי להזיז את האחרים. כל תזוזה קטנה עלולה הייתה לעורר ויכוח סוער בין המשתתפים.

קלאס

עם חתיכת גיר וקצת מקום על הרצפה, הילדים היו מציירים את משבצות הקלאס וקופצים ביניהן על רגל אחת או שתיים. למרות הפשטות, המשחק דרש שיווי משקל ודיוק.

דג מלוח

משחק משעשע במיוחד. אחד הילדים עומד עם גבו לאחרים וקורא: "אחת, שתיים, שלוש, דג מלוח!". בזמן הזה כולם מתקדמים לעברו, אך ברגע שהוא מסתובב כולם חייבים "לקפוא". מי שזז - נפסל. החלק המצחיק מגיע כשה"סופר" מנסה להצחיק או לבלבל את השחקנים כדי לגרום להם לזוז.

גולות וגוגואים

לפני שהגולות הצבעוניות הפכו ללהיט, היו אלה דווקא הגוגואים - גרעיני המשמש. הילדים אספו אותם ושיחקו בהם במגוון משחקים, עד שהגולות תפסו את מקומם והפכו לפופולריות יותר. משחק הגולות נפוץ בקרב ילדים גם היום.

פורפרה או יו-יו

צעצוע קטן ופשוט שנראה כמו סביבון עבה. כדי להפעיל אותו היו כורכים סביבו חוט ומושכים אותו במהירות. השליטה בפורפרה דרשה אימון, וכשהיא הסתובבה זמן רב, התחושה הייתה של ניצחון קטן.

"מדרכות"

משחק רחוב שהצריך כדור ומדרכות משני צדי הכביש. השחקנים ניסו לפגוע בשפיץ של המדרכה שמולם כך שהכדור יקפוץ חזרה אליהם.

מלחמה

משחק הקלפים הפשוט ביותר כמעט. כל שחקן מניח קלף, והקלף הגבוה מנצח. כאשר יוצאים קלפים שווים מתחילה "מלחמה", רגע דרמטי במיוחד שבו הכול יכול להשתנות.

תיפסוני

משחק קבוצתי מלא ריצות ואקשן שבו שתי קבוצות מתחרות זו בזו ומנסות ללכוד "שבויים".

מלך השבויים ("חיי שרה")

משחק כדור קבוצתי שבו המטרה היא לפגוע בשחקני הקבוצה היריבה ולשלוח אותם לשבי. חברי הקבוצה יכולים לשחרר את השבויים חזרה למשחק, והכול מתנהל בקצב מהיר ועם הרבה צעקות וצחוק.

איקס-עיגול

משחק פשוט שאפשר לשחק כמעט בכל מקום - על נייר, על שולחן או אפילו בחול. המטרה: ליצור שורה של שלושה סימנים לפני היריב.

סבתא סורגת

משחק ידיים מסקרן עם גומי מלופף על האצבעות. המשתתפים העבירו את הגומי ביניהם ויצרו צורות שונות לפי סדר מסוים.

היום אולי קשה למצוא ילדים שמבלים שעות במשחקים כאלה, אבל עבור רבים מאיתנו הם חלק בלתי נפרד מזיכרונות ילדות מתוקים  - החצר בבית הספר, המדרכות והחופש הגדול. כיף להיזכר.