נפלאות הבריאה
יכול לחיות מעל 400 שנה: הכירו את הכריש הישנון
הוא המתושלח של עולם החי. בעוד יונקים יבשתיים מזדקנים ומתבלים, הכריש הישנון ממשיך לשוט בשלווה הקפואה שלו. הוא גדל בקצב של סנטימטר אחד בלבד בשנה, ומגיע לגיל "בר המצווה" שלו רק כשהוא נושק לגיל 150
- יהוסף יעבץ
- פורסם כ' אדר התשפ"ו
בקצב של העולם המודרני, אנחנו עשויים לשכוח שישנם מקומות שבהם הזמן זורם הרבה יותר לאט. בעוד אנו מנהלים את חיינו במרוץ נגד השעון, הרחק מתחת למעטפת הקרח של האוקיינוס הארקטי שוחה לו יצור שלא ממהר לשום מקום. זהו הכריש הישנון (Somniosus microcephalus), וסיפורו הוא אחד הפלאים הגדולים ביותר שעיצב בורא עולם במעמקים.
דמיינו שאתם פוגשים יצור חי ששחה בים עוד לפני שהמציאו את נורת החשמל, לפני שפרצה המהפכה הצרפתית ואולי אפילו כשהרמ"א רק סיים לכתוב את הגהותיו על השולחן ערוך. זה לא מדע בדיוני. מחקרים פורצי דרך גילו כי הכריש הישנון יכול לחיות מעל 400 שנה.
הוא המתושלח של עולם החי. בעוד יונקים יבשתיים מזדקנים ומתבלים, הכריש הישנון ממשיך לשוט בשלווה הקפואה שלו. הוא גדל בקצב של סנטימטר אחד בלבד בשנה, ומגיע לגיל "בר המצווה" שלו רק כשהוא נושק לגיל 150. כן, קראתם נכון: רק בהגיעו לגיל 150, הוא מגיע לבגרות פיזיולוגית ומתחיל את חייו הבוגרים.
כיצד המכונה הזו מחזיקה מעמד כל כך הרבה זמן? התשובה טמונה בחיסכון מדהים של אנרגיה. הבורא צייד את הישנון במטבוליזם כה איטי, שהוא כמעט עומד מלכת. במים שבהם הטמפרטורה היא סביב אפס מעלות, כל תנועה מהירה היא בזבוז אנרגיה יקר. לכן הישנון נע במהירות של כקילומטר וחצי בשעה – קצב של הליכה איטית מאוד.
אך הפלא האמיתי נמצא בתוך הבשר שלו. כדי לשרוד את הלחץ האדיר של המצולות ואת הקור המקפיא, גופו רווי בחומר שנקרא TMAO. החומר הזה פועל כ"אנטי-פריז", טבעי ששומר על התאים שלו מלהתפרק.
אבל להגנה הזו יש מחיר מעניין: "שכרות כרישים". אם יצור אחר ינסה לאכול את בשרו של הכריש כשהוא טרי, הוא יחטוף הרעלה נוירולוגית חריפה שתגרום לו להיראות שיכור לחלוטין – אובדן שיווי משקל, בלבול ועילפון חושים.
נשאל את עצמנו: כיצד יצליח צייד כה איטי, שנע בקצב של צב מים מנומנם, לתפוס דגים מהירים ודיונונים זריזים בתוך חשכה מוחלטת? כאן אנו נתקלים בפרט שנראה במבט ראשון כטרגדיה אנטומית או כתקלה בייצור: עיניו של הישנון. כמעט כל כריש בוגר מארח על קרנית עינו דייר בלתי קרוא – טפיל זעיר ממשפחת השטרגליים (Ommatokoita elongata). היצור הקטנטן הזה נאחז ברקמת העין העדינה, צורב אותה וגורם לכריש עיוורון כמעט מוחלט. במושגים אנושיים, זה נראה כעוול משווע – הענק הזה נדון לגשש את דרכו באפלה, חסר אונים מול עולם המצולות האכזרי.
אך כאן מתגלה התחכום שטבע הבורא ביצוריו בשיא תפארתו, והופך את הקערה על פיה. הטפיל הזה אינו סתם נוסע סמוי מזיק, הוא מצויד ביכולת פלאית של ביולומינסנציה – הוא מפיץ אור חלש, רך ומהפנט, הזוהר בתוך האפלה הנצחית של המעמקים.
דמיינו את הזירה: במקום שבו קרני השמש לא ביקרו מעולם, מנצנץ לו פתאום "פנס" ירקרק ומסתורי. הדגים והדיונונים, הסקרנים מטבעם בתוך השיממון החשוך, נמשכים אל הניצוץ הזוהר כפרפרים אל הלהבה. הם שוחים בביטחון מלא היישר אל מקור האור, מבלי לדעת שהם נכנסים לטווח הפגיעה של אחד הטורפים הגדולים בים. הכריש הישנון, שאינו מסוגל לרדוף אחרי טרף זריז בשל איטיותו, מקבל שירות משלוחים עד הבית. הוא אינו צריך להתאמץ, הוא פשוט ממתין בסבלנות שהטרף יגיע אליו, מוקסם מהאור שמפיץ הטפיל שעיוור אותו. כך, בחוכמה שאין לה שיעור, החיסרון הופך ליתרון, והעיוורון הופך למלכודת דבש מתוחכמת, המזינה את הכריש לאורך מאות שנים.
