סיפור על פורים שהתחיל עצוב. ואיך הוא נגמר?

שמש חמימה ונעימה האירה את הבוקר. שמחת הפורים סחפה את הרחוב הצר. ילדים וילדות מחופשים צהלו על המדרכות, בידיהם משלוחי מנות צבעוניים עמוסי כל טוב. שירי חג הפורים העליזים בקעו מהחלונות הפתוחים של הרכבים החולפים.

בתוך ההמולה הססגונית הזו, דוד צעד בכבדות והרגיש שהוא נמצא בבועה חשוכה משלו. ידו הקטנה של שמואל בנו הקטן אחזה בו חזק. הם חוזרים עכשיו מקריאת המגילה. דוד חייך חיוך מאולץ למכרים שאיחלו לו "פורים שמח". הלב שלו הלם בחוזקה, כמו פטיש כבד בחזה. כל צעד לכיוון הבית היה כבד יותר מהקודם. הוא ידע מה מחכה לו שם: בית ריק, מקרר ריק, מזווה ריק.

הם נכנסו הביתה. הילדים רצו בסלון, אבל דוד ורחל החליפו מבטים במטבח. השולחן היה ערוך עם המפה החגיגית, אבל לא היה עליה כלום. לא צלופנים מרשרשים, לא ממתקים ואפילו לא בקבוק יין פשוט. ריח של בשר או דגים לא עלה מהסירים. הבושה צרבה את הגרון. איך מסבירים לילדים, ביום הכי שמח בשנה, שבבית שלנו לא יהיה "משתה ושמחה"?

ואז, כשהדמעות עמדו לפרוץ. טוּק-טוּק! נשמעו נקישות רמות בדלת. דפיקות בקצב עליז.

בפתח עמד בחור צעיר, מחופש לליצן עם חיוך רחב, מתנשף מהריצה במדרגות. "משפחת כהן? שליחות דחופה!". הוא הושיט מעטפה ועליה הלוגו של "הידברות", "שיהיה לכם פורים שמח!", צעק בחיוך חם ונעלם כלעומת שבא, ממהר לרוץ ליעד הבא.

בידיים רועדות פתח דוד את המעטפה. בפנים נחו תווי קנייה. סכום מכובד, כזה שמשנה מציאות. פניה של רחל עטו תדהמה והפנים שלה, שהיו אפורות מדאגה לפני רגע, זרחו פתאום באור יקרות. "דוד", היא לחשה, והדמעות זלגו משמחה, "רוץ. רוץ לַסוּפֶּר. יהיה לנו חג שמח! תהיה לנו סעודת חג".

בזכותכם החג שלהם יהיה שמח!

ישנן מאות משפחות נזקקות שאין להן איך לקיים את סעודות החג. אתם יכולים להאיר את החג שלהם ולהפוך אותו לשמח.

קיימו עכשיו את מצוות "מתנות לאביונים". הגאון הגדול הרב זמיר כהן שליט"א יהיה השליח שלכם, באמצעות ועדה מיוחדת, למסור את דמי ה"מתנות לאביונים" שלכם למשפחות נזקקות לשימוש ביום הפורים עצמו.

בשיאו של החג, בעת סעודת פורים, הגאון הגדולהרב זמיר כהן שליט"א יברך את שמות התורמים. כמו כן, השמות יועברו לתפילה וברכה מיוחדת בקבר מרדכי ואסתר באיראן.

לקיום מצוות מתנות לאביונים בהידור רב, לחצו כאן