תפילה שמתחילה בזעקה ומסתיימת באמונה: ביאור פרק כ"ח בתהילים

תקציר הפרק

פתיחה לשמיעת התפילה: בחלק הראשון של המזמור, המשורר פונה לה' בבקשה שישמע לתפילתו: "שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ בְּנׇשְׂאִי יָדַי אֶל דְּבִיר קׇדְשֶׁךָ".

בקשת המשורר לגמול לרשעים: בפסקה השנייה והמרכזית של המזמור, המשורר מתאר את בקשתו. בתחילה הוא מבקש שה' יסייע לו לא לחבור לרשעים: "אַל תִּמְשְׁכֵנִי עִם רְשָׁעִים וְעִם פֹּעֲלֵי אָוֶן דֹּבְרֵי שָׁלוֹם עִם רֵעֵיהֶם וְרָעָה בִּלְבָבָם". לאחר מכן הוא מבקש מה' שישלם להם כגמולם: "תֶּן לָהֶם כְּפׇעֳלָם וּכְרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם תֵּן לָהֶם הָשֵׁב גְּמוּלָם לָהֶם".

הודיה וחתימה: בפסקה האחרונה המשורר מודה לה' על כך ששמע לתפילתו: "בָּרוּךְ ה' כִּי שָׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנָי. ה' עֻזִּי וּמָגִנִּי בּוֹ בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי וַיַּעֲלֹז לִבִּי וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ". חתימת המזמור עוברת מתפילה אישית לתפילה לאומית: "ה' עֹז לָמוֹ וּמָעוֹז יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ הוּא. הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם".

הפרק המלא

(א) לְדָוִד, אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא, צוּרִי אַל תֶּחֱרַשׁ מִמֶּנִּי: פֶּן תֶּחֱשֶׁה מִמֶּנִּי; וְנִמְשַׁלְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר.

(ב) שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ;בְּנָשְׂאִי יָדַי אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ.

(ג) אַל תִּמְשְׁכֵנִי עִם רְשָׁעִים וְעִם פֹּעֲלֵי אָוֶן: דֹּבְרֵי שָׁלוֹם עִם רֵעֵיהֶם; וְרָעָה בִּלְבָבָם.

(ד) תֶּן לָהֶם כְּפָעֳלָם וּכְרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם: כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם תֵּן לָהֶם; הָשֵׁב גְּמוּלָם לָהֶם.

(ה) כִּי לֹא יָבִינוּ אֶל פְּעֻלֹּת ה' וְאֶל מַעֲשֵׂה יָדָיו; יֶהֶרְסֵם וְלֹא יִבְנֵם.

(ו) בָּרוּךְ ה' כִּי שָׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנָי.

(ז) ה' עֻזִּי וּמָגִנִּי בּוֹ בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי:וַיַּעֲלֹז לִבִּי; וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ.

(ח) ה' עֹז לָמוֹ; וּמָעוֹז יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ הוּא.

(ט) הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ; וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם.

3 עובדות מעניינות על הפרק

1. הפסוק החותם את הפרק, "הושיעה את עמך", משמש כאחד מהפסוקים הפותחים את פסוקי דזמרה בקטע המתחיל ב"הודו לה' קראו בשמו".

2. נהוג להשתמש בפסוק האחרון בפרק למנות בני אדם, בגלל האיסור למנייה מספרית של בני אדם מישראל, והיות ובפסוק זה ישנן עשר מילים.

3. ביאור מילים קשות בפרק:

"אל תמשכני": להיות עמם ודומה להם, בקיבול הגמול.

"בנושאי ידי": בעת התפילה.

"כי לא יבינו": אינם נותנים לב להבין פעולת ה', שמשלם לרשע כרשעתו.

"נחלתך": ישראל שלקחת לך לנחלה.

"ורעם": רעה אותם במרעה טוב.

"ונשאם עד העולם": ותן להם רוממות עד עולם.