"מה אתה רוצה?! אתה רוצה לעשות לנו פה קידוש?"

אני זוכר את עצמי כילד קטן, חושב ותמה על התורה שמענישה את האדם שגונב, ואין לו איך להשיב את הגניבה. במקום שישב במאסר בכלא על גניבתו, הוא נהיה ''מלך עבד'' – הוא נהיה עבד עברי שצריך לדאוג לכל מחסורו בבית אדונו, ובכבוד.

מדוע?

כותב הרש''ר הירש, ז''ל: "ואם נתבונן בחוק זה, שדבר ה' העמידו בראש חוקתיו, נראה שאין חוק אחר העשוי כמוהו לגלות לנו את מגמתם ותכנותם של חוקי התורה, הנבדלים בתכלית ההבדלה, לפי כללות מהותם הפנימית מכל חוקי הגויים".

זאת אומרת, לומדים כאן את ההיגיון הצרוף של דיני התורה. שונה דיני התורה מדיני בתי משפט בעולם. הרי מדובר באדם שנכשל בעוון גניבה, אשר עונשו הוא תשלומי כפל. עונש זה עושה את "עסק" הגניבה לבלתי משתלם. יש להניח שגנב אשר חויב להחזיר את הגניבה ולשלם כפל, יימנע מלעשות זאת שוב בעתיד. אך כאשר אין לו איך לשלם, הוא נמכר לעבד.

"לפנינו המקרה האחד והיחיד שבו גזרה התורה עונש של שלילת החופש".

ואכן, כשבוחנים את החוק היבש בעולם שגנב נכנס לכלא, רואים שבדרך כלל הוא לא משתפר. במקום לחזור למוטב בעקבות הישיבה בכלא, רוב האסירים מידרדרים שם. בבית הסוהר פוגש הגנב פושעים ותיקים ומתוחכמים, אשר מלמדים אותו בין חומות הכלא שיטות מתוחכמות ומשוכללות של פשע ושל גניבה. התוצאה היא שכאשר האסיר משתחרר מהכלא, הוא מלומד יותר בפשע, וממשיך לחטוא!

לעומת זאת, על פי דין תורה אין כלל עונש מאסר על פשעים מסוג זה. אם אין לגנב כסף כדי לשלם את גניבתו, הוא נמכר למשפחה אשר דואגת לכל מחסרו, שם הוא ילמד במשך שש שנים איך להתנהג בצורה מיטבית. עתה יקבל יחס מועדף אצל אדוניו, שחייב לדאוג שיהיה לו טוב עמו.

אנחנו מקבלים אספקלריה מאירה מהתורה הקדושה, איך להתנהג עם אדם אשר נכשל בגניבה.

ייתכן שהעונש שהוא הולך למשפחה אשר תדאג לכל מחסרו, היא חוויה מתקנת. אולי הוא הגיע מבית מפורק, לא טעם טעם של בית חם ונעים, והוא הידרדר למחוזות פשע, וכעת תהיה משפחה שתעטוף אותו ותדאג לו, והוא ילמד איך צריך להתנהג בצורה בריאה של אדם מהשורה. כי ייתכן שזה שעד היום לא זכה לבית חם, היא הסיבה שבגללה הוא גנב.

לעיתים כשפוגשים אנו בבני נוער אשר התרחקו מהטעם הטעים של היכל ה', זה כי הם לא טעמו את הטעם הטעים, וצריך דרך מיוחדת להטעים להם.

כשאדם רואה נוער שוליים, ייתכן שעולים לו רגשות נגד הנער. אך אולי תזמין אותו לשתייה חמה בביתך? ליחס נעים וחם?

מסופר על מרן הגר''ע יוסף זצוק''ל, ששבת אחת יצא מהבית כנסת, וקבוצת נערים פוחזים זרקה לעברו כדור. הכדור הפיל ארצה את המגבעת המהודרת שחבש.

כל חבורת הנערים פרצה בצחוק, משועשעים מהמחזה. לאחר שהרימה, נפנה לכיוון המגרש והחל צועד לעברם.

לימים סיפר הנער הזורק: "כאשר אותו איש צעד לעברי התכוננתי לקטטה, ושאלתי אותו בחוצפה: 'מה אתה רוצה?! אתה רוצה לעשות לנו פה קידוש?', וכולם נסחפו בצחוק מתגלגל. חיכיתי להערות, גערות או טרוניות מהאיש. 'רק שיעז', חשבתי לעצמי. ואולם במקום גערות והערות, פנה אלי האיש בקול רך ומלטף, ושאל: 'ארוחת צהריים של שבת כבר סעדת?'.

"הבטתי בעיניו, והן הביעו חום וחיבה. האמת, שגם ארוחת בוקר לא אכלתי. פשוט בבית ההרוס שהיה לי, אוכל חם היה חלום רחוק ובלתי מציאותי. 'לא', עניתי.

"הרב הניח יד רכה על כתפי, והוביל אותי אל ביתו. נכנסנו לבית. המקום היה מלא בניחוחות של מאכלים ותבשילים שאותם לא ידעתי. הוא הושיב אותי ליד השולחן הערוך, קידש על היין ודאג לי גם לצלחת שניה, ברעבוני הגדול.

"אחר כך שאל אותי הרב אם אני עייף ורוצה לישון. 'כן', אמרתי. הרב הציע לי בעצמו מיטה עם סדינים מכובסים ונקיים, נכנסתי למיטה תשוש. כאשר התעוררתי, היה כבר מוצאי שבת.

"הרב ניגש אלי ושאל: 'מה עכשיו? מה תוכניותיך?'"

"עניתי: 'אני רוצה ללכת לקולנוע, לצפות בסרט'. הרב נתן לי מטבע, ושאל: 'זה מספיק?'. 'כן', עניתי, נדהם. לפני שנפניתי לצאת, שאל הרב: 'האם תבוא לכאן גם מחר?'.

"'כן'. וגם למחרת רציתי את כספו ואוכל חם. אך לאחר זמן מה כבר לא רציתי כסף מהרב, אור הקדושה חדר ללבי, עד שהפכתי ל… דיין!".

נביט אף אנו לעבר ילדינו וחניכינו, מה הם צריכים, מדוע הם מתנהגים לעיתים לא כיאות. נזכור את המשפט הכה נכון: "אין ילד רע – יש ילד שרע לו".

ניתן מילה טובה, ארוחה חמה, מבט מעבר לפרוטוקול היבש, ונצליח להציל נשמות ודורי דורות.

הרב חנניה מנס הוא מרצה, מנחה הורים ומטפל רגשי מומחה בהתמכרויות לטכנולוגיה. לתגובות: n3201525@gmail.com