"הציעו לי ניתוח שיחזיר לי את הראייה - וסירבתי. העיוורון הוא מתנה"

כבר 18 שנה שיוסף אלחנן שבתאי חי בעולם כעיוור. הדבר היחיד שהוא מצליח להבחין בו הוא אור השמש, וגם אותו הוא אינו רואה בחוש אלא רק כחוויה של סנוור מסוים בעיניו. למרות זאת, כשבתקופה האחרונה נודע לו כי ייתכן וקיים טיפול ניתוחי שיוכל להשיב לו, ולו באופן חלקי, את מאור עיניו, הוא התנגד לכך נחרצות.

"נכון להיום אני לא מעוניין בכך", הוא מסביר בשיחה מעוררת השראה. "כילד קטן עברתי פעמיים ניתוחים, ששניהם ברוך השם לא הצליחו, ואני שמח ומאושר בכך, כי בורא עולם יודע טוב מאוד מה שהוא עושה לי. אני מאמין שהקב"ה הוא הרופא הכי טוב בעולם, ואם הוא יהיה מעוניין בכך שהראייה שלי תחזור – הוא יוביל אותי בדרך הנכונה לכך שזה יקרה. ככל שחולפות השנים אני מבין שהעיוורון הוא מתנה, ואין לי מה להיות עצוב או להצטער על כך".

עם הראשון לציון, הגאון רבי יצחק יוסף שליט''א

רואה בחושך

יוסף אלחנן מתגורר בבני ברק, ומאז היותו בן שמונה חודשים מתמודד עם עיוורון. "נולדתי כפג קטן מאוד, עם מגוון בעיות כתוצאה מאיבוד חמצן שלא הגיע למוח, ובגיל שמונה חודשים אבחנו אצלי עיוורון מוחלט", הוא מסביר. "אין לי זיכרונות מהימים שבהם ראיתי, וכשמדברים איתי על מושגים כמו 'צבעים' או 'חפצים' – אין לי מושג איך לתפוס או לדמיין אותם.

"במשך כל השנים למדתי במסגרות תורניות – תלמוד תורה וישיבות, תמיד עם ילדים רגילים, כשאני הילד העיוור היחיד בכיתה. אמנם היו מסגרות ייעודיות לעיוורים, שגם הציעו מענה מקצועי מאוד, אך מדובר היה במסגרות מעורבות, ואמא לא רצתה, ובצדק, שאלמד בהן. כיום אני לומד בישיבה, ובמקביל משלים בגרויות ונבחן".

"עוד מגיל הגן קראתי וכתבתי בברייל"

איך אפשר ללמוד כמו כולם, במצב שאתה לא רואה?

"עוד מגיל הגן קראתי וכתבתי בברייל, ובבית הספר השתמשתי בספרי לימוד מתורגמים לברייל. בכיתה ד' קיבלתי את המחשב הראשון שלי, שמצויד בתוכנת 'קורא מסך'. זו תוכנה שמקריאה לי את כל מה שרשום על המסך, וכך יוצא שכל מה שאנשים רגילים 'קוראים בעיניים' אני בעצם שומע באודיו. לצורך כתיבה אני משתמש במקלדת רגילה, רק שאצלי ההקלדה היא באמת עיוורת, ולא רק ב'שיטה עיוורת'. יש לי גם מכשיר סלולרי מיוחד שמקריא לי הכל.

"ככל שחולף הזמן אני פחות נזקק לקריאה פיזית, כי הכל עובר אליי במערכת השמע. אגב, זו גם הסיבה שאני אוהב מאוד לשמוע רדיו, והוא חלק משמעותי מהחיים שלי. אמנם אני יכול לשמוע כל כתבה כתובה, אך בהרגשה שלי אין תחליף לכך שמישהו מדבר איתי באמת, וזו לא תוכנה שמקריאה את מה שכתוב על המסך".

ליפול ולקום

לא קל להיות עיוור. יוסף אלחנן פגש זאת לראשונה בגיל צעיר, כשנשאר בכיתה בשעות ההפסקות, בזמן שחבריו שיחקו כדורגל. "לא יכולתי לקחת בכך חלק", הוא אומר בהשלמה. "עם זאת, לא זכור לי שהייתי מסכן. יצרתי קשרים עם הילדים שנשארו בכיתה, וגם הייתי קורא ספרים ושומע רדיו ומוזיקה. עד היום אני נוהג לומר, שמוזיקה היא אחד הכלים המדהימים שבורא עולם יצר".

כבחור בוגר הוא פוגש כיום את האתגרים בעיקר כאשר הוא מתנהל בדרכים. "אני נעזר במקל נחייה באזורים שאני מכיר – בהליכה לבית הכנסת ובדרך חזרה, ואילו באזורים שאני לא מכיר יש לי מורה שיקומי שמתלווה אליי בהתחלה ומלמד אותי את הדרך.

"כיום אני הולך בעצמי למרחקים גדולים, נוסע באוטובוסים, וגם מצליח לרדת בתחנה בדרכי חזרה ולהתנהל הביתה. כשאני מגיע למקומות שאני לא מכיר ומתמצא בהם, אני מבקש עזרה מאנשים, בפרט כשיש רמזורים שאינם מתאימים לעיוורים".

אנשים שמחים לעזור?

"בהחלט, והאמת היא שרבים מהם נרתמים לעזור עוד לפני שאני אפילו מבקש. הם פשוט נעצרים לידי ושואלים אם אני רוצה שייתנו לי יד. אני תמיד משיב בשלילה, הרי יש לי מקל נחייה בדיוק למטרה זו. רק תעשו טובה ותגידו לי אם אני יכול לחצות את הכביש, איפה בדיוק נמצא הצומת ובאיזה צבע הרמזור".

מה עם קיום מצוות? יש מצוות שאתה מתקשה בהן בשל המגבלה?

"אני לא מוותר על כלום חוץ משתי מצוות: יש לי בעיה להדליק נר של חנוכה, וגם לעלות לתורה. כי מי שעולה צריך לקרוא יחד עם בעל הקורא, ואין לי אפשרות לעקוב אחריו ולקרוא מילה במילה.

"ברור שיש קשיים בחיים", הוא מוסיף. "כעיוור אני יודע מה זה נפילות, גם פיזיות, ודווקא בגלל זה ברור לי שהאופציה היחידה היא לקום. זה נכון לגבי כל אדם בעולם. כי מי מאיתנו לא חווה קשיים? כולנו רק צריכים לזכור את המשימה - להתמודד ולקום.

"אני יודע ששלב השידוכים יהווה אתגר, אך יחד עם זאת אני מאמין שיש לי גם יתרון. כי בשונה מאנשים רואים, שמתרשמים ראשית כל ממראה עיניים, אצלי הרושם יהיה פנימי יותר. כי המראה החיצוני לא יבלבל אותי, ואני אקשיב רק לאופי וללב".

הוא עוצר לרגע ומוסיף: "אני משער שיבוא יום בו אצטער למאית השנייה על כך שאני לא יכול לראות. זה יקרה כשבעזרת השם אזכה להביא ילדים לעולם. אני בטוח שבכל לידה מחדש יהיה שבריר קטן של עצב על כך שאני לא יכול לראות אותם. עם זאת, אני לא מרחם עליהם וגם לא על עצמי. ברור לי שלפני שכל נשמה יורדת לעולם, מראים לה את מה שהיא הולכת לעבור, והיא נותנת לכך את הסכמתה".

פינה של תהילים

יוסף אלחנן מציין כמה יתרונות בולטים שיש לעיוורון: "ראשית, אני זוכה לשמירת עיניים ברמה הגבוהה ביותר – 24 שעות ביממה. בנוסף, אני מקבל קצבת נכות וגם זוכה להטבות. אגב, מכיוון שהגעתי לגיל 18 אני מנהל חשבון בנק, ובמידה מסוימת אני חושב שהמגבלה שלי דווקא מסייעת לי לצמצם קניות. כי בעוד שאנשים רואים עוברים ליד חנות ומרגישים שהם חייבים לקנות, אני לא מתפתה וקונה באמת אך ורק את מה שאני זקוק לו.

"וכן, יש גם יתרון נוסף קטן. לאחרונה קראתי מחקר על כך שאנשים מתקשים לעשות דיאטה כי הם 'אוכלים עם העיניים', והעיניים אינן שבעות גם כשהגוף משדר איתותים של שובע, לכן תמיד יש איתותים של 'עוד'. אצלי אני לא מרגיש את זה, ובאמת אוכל בדרך כלל אך ורק כמה שאני צריך".

לפני כמה שנים הקים יוסף אלחנן יחד עם חברו את מיזם 'המשנה היומית'. מדובר במיזם של משניות שמקליט מדי יום את המשנה היומית עם פירוש הברטנורא. "במשך הזמן קו הטלפון התפתח. הוספנו בו פינות של פרשת שבוע, וכן דברי תורה לשבת והלכות", הוא מספר. "כשפרצה המלחמה ניסיתי לחשוב איך אני יכול לשדרג את הקו ולהוסיף בו עוד ועוד דברים לזכותם של החיילים והחטופים. המוח שלי לא חדל לפעול, וכך החלטתי לפתוח את פינת התהילים, בה הגענו לקריאת 28 ספרי תהילים, כשמדי יום אנו מקפידים להתפלל ולבקש מבורא עולם ישועה. במקביל לכך מגיש חברי יוסף חיים בן דוד, אף הוא עיוור, פינה נפרדת בשם 'מתחזקים ביחד'".

ומה קורה עכשיו, אחרי שהסתיימה המלחמה?

"פינת התהילים כמובן נשארה. גם כי נשארו לצערנו הרבה פצועים, הלומי קרב, עיוורים, קטועי גפיים ועוד רבים כל כך שזקוקים לרפואה ולישועה. וגם כי יש מקרים פרטיים שאינם קשורים למלחמה, ושזקוקים לתפילות.

"באופן אישי אני מקדיש את קריאת התהילים בימים אלו לזכותו של איש יקר – אבי כץ, ששמו המלא הוא אבי מאיר בן יהודית. הוא מגיש כבר 30 שנה בהתנדבות תוכנית רדיו בשם 'שיחות לילה', המאפשרת לאנשים לפרוק את אשר על ליבם. כמי שהאזין לו במשך שנים, אני רואה לעצמי זכות להקדיש את התהילים לזכותו, והלוואי שיתקבלו התפילות של כולנו ברצון".

עם הראשון לציון, הגאון רבי יצחק יוסף שליט''א