אני שמה את הילדים שלי מול מסך, ולא מרגישה אשמה על זה

חזרנו מבית הספר לבית ריק. רק אני, אחי ואחותי הקטנה. השמרטפית הייתה הטלוויזיה. שקענו בסרטים מצוירים, צפינו בסדרות "החינוכית", קצת רבנו על השלט, וכשכבר לא היה מה לראות, רצנו בתחרות אל המחשב, ושוב שקענו, הפעם במשחקי מחשב של ילדי שנות ה-90. שיחקנו גם משחקי קופסה, היו ימים שהיינו יכולים לשחק שעות. בנינו עולמות שלמים סביב המשחקים האלה. לפעמים ירדנו לגינה עם החברים. רצנו, הסתתרנו, בנינו מבצרים מקרטונים ישנים. חזרנו רק כשההורים קראו לנו לקראת הערב, והיינו מזיעים ומאושרים. 

הוריי לא אהבו את המסכים. הם השתדלו ככל יכולתם להעניק לנו חינוך טוב וערכי, אבל מציאות החיים של שני הורים במשרה מלאה הביאה אותם, כמו בבתים רבים, למצוא פתרונות תעסוקה לילדיהם בזמן שההורים עובדים או טרודים במטלות הבית. מטבע הדברים, הורים לא יכולים לשמש כוועדת הפיקוח החינוכי לילדיהם באופן הרמטי, ואני לפעמים נחשפתי לדברים שלא ממש התאימו לגילי: סרט פעולה פה, תוכנית לא חינוכית שם. אבל ככה זה היה אצל רוב ילדי דור הטלוויזיה דאז. למבוגרים לא הייתה בקרת תוכן מלאה, ולא היו להם את הכלים של דורנו. 

היום אני האימא. כשהילדים שלי מבקשים שאשאיר את המסך "עוד עשר דקות", אני מרגישה את אותו קרע בדיוק. אני יודעת שזה לא אידאלי. יש לי את כל המחקרים ואת כל המומחים בראש, אך מצד שני, אני צריכה להספיק דברים, ולפעמים אני פשוט עייפה, ממש כמו ההורים שלי וכמו כל הורה נורמלי. מה השתנה בין הדורות? היום יש לנו כלים שלא היו להורים לפני 30 שנה. 

המסך של ימינו, עשיר בפלטפורמות שמורות וסגורות לילדים, אמצעי בקרת הורים, סיסמאות כניסה, וכל הדרכים האפשריות למניעת תוכן לא חינוכי לילדים. במילים אחרות, כיום, עולמות התוכן השונים הם הרבה יותר מפוקחים.

בהידברות חושבים תמיד על הדור הבא. במחלקת עולם הילדים של הידברות פיתחו עבורכם אתר תוכן נקי, ערכי ואיכותי עם אלפי פרקים של סדרות, סרטים, משחקים, קומיקסים, בדיחות וחוגים דיגיטליים.
התכנים של עולם הילדים נבחרים בקפידה תוך שמירה על סטנדרטים של איכות והקפדה על מה שחשוב לכם באמת. 

בהידברות יצאו במשחק טריוויה חדש שעלה לאחרונה באתר עולם הילדים, ובו הילדים חושבים, לומדים, מתפתחים, ואפילו נכנסים להגרלה בכל ראש חודש, ויכולים לזכות בפרסים יפים. כל זה בהנאה אמיתית ובשקט נפשי. התכנים מועשרים באיכות ובלמידה מהנה המיועדת לילדים. 

ולגבי הילדים שלי, למדתי משהו חשוב: זה בסדר להרגיש קרועה. זה בסדר להודות שאני לא מושלמת. המסכים לא הולכים להיעלם מחיינו, אבל אנחנו בהחלט יכולים לבחור מה הילדים יראו. זה האיזון שלי, לא מושלם, אבל אמיתי. ובינינו, בסוף זה מה שהילדים שלנו יזכרו, לא כמה זמן מסך היה להם, אלא שהיינו שם, בוחרים בשבילם את הטוב ביותר.

ואני? סוף סוף יושבת עם הקפה שלי בלי אשמה, רגועה ושלווה.

היכנסו לעולם הילדים והתחילו לשחק משחק הטריוויה החדש יצא לדרך