האם זה שאנחנו לא רואים, אומר שלא קורה שום דבר באמת?

ט"ו בשבט, שאותו נחגוג השבוע, נקרא חג לאילנות, אבל לא רק. כי אם נבין מה האילנות מלמדים אותנו, נגרום לזה שהחגיגה תהיה קשורה גם אלינו.

בכל פעם שאנחנו רוצים להגיע למקום טוב יותר ולהתקדם בחיים (זוגיות, קידום בעבודה, מימוש יכולות וכישרונות, הצלחה בכל תחום), הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות הוא לכוון קודם כל את הפנימיות שלנו בהתאם למה שאנחנו רוצים להשיג. ברגע שהפנימיות תהיה מתואמת עם המטרה, המעשים שנעשה יהיו ממוקדים יותר, ונוכל להגיע רחוק ולהצליח. זה כמו חץ, שאם אנחנו מכוונים אותו ונשארים ממוקדים – אז כשנשלח אותו הוא יהיה מדויק, ויגיע במהירות למטרה. התהליך של העבודה הפנימית לא כזה פשוט כמו שהוא נשמע, אבל אם נתבונן על תהליך הצמיחה של האילנות, נוכל לקבל חיזוק עצום שיכול לעזור לנו להתמיד בדרך.

כששותלים את הזרעים באדמה ומשקים אותם, אם נבדוק יום יום, בהתחלה נראה שעדיין לא רואים שום דבר. אבל האם זה שאנחנו לא רואים אומר שלא קורה שום דבר באמת? העצים והאילנות לא צומחים ככה פתאום, יש להם איזשהו תהליך שקורה מתחת לפני השטח. זמן רב משקיעים, וכביכול עדיין לא רואים תוצאות, אך אם ממשיכים להתמיד – פתאום מתחילים לראות איך העץ מתחיל לגדול ולהוציא פירות ופרחים.

תהליך של עבודה פנימית דורש מאיתנו הרבה סבלנות. לפעמים אנחנו באמת משנים גישה, מסתכלים על הדברים אחרת, עובדים על האמונות שלנו, על התפיסות שלנו ועל המחשבות שלנו, מתאימים אותם למה שאנחנו רוצים להשיג, ואפילו מתחילים לעשות מעשים – אבל עדיין נראה לנו שלא קורה שום דבר במציאות, וזה יכול לייאש. בדיוק ברגעים כאלה נזכור – גם אם אנחנו עדיין לא רואים שום דבר, זה לא אומר שבאמת לא קורה כלום. חשוב שנמשיך להתמיד ולא להתייאש, כי רק ככה נזכה לראות את התוצאות שנשיג, ונהיה גם אנחנו כמו העצים והאילנות, ונחגוג את הפירות והפרחים שיצאו לנו מתוך העמל שלנו.

בפרשת בשלח בני ישראל מגיעים לשיא השיאים – לקריעת ים סוף, שמסמלת את הגאולה והשחרור הסופי משעבוד מצרים. אבל עוד לפני שהגיעו לרגע הזה, הקב"ה העביר אותם תהליך פנימי עמוק דרך עשר המכות שעברו המצרים, תהליך ששינה לבני ישראל תפיסות (מעבד לבן חורין), וחיזק את האמונה בה' ובגאולה. לפי הפשט, בני ישראל לא ידעו שיבואו 10 מכות על מצרים. ובכלל, למה היה צריך כל כך הרבה מכות? למכות מצרים היתה מטרה מרכזית עבור שני הצדדים, והיא: להעביר תהליך – תהליך שבו המצרים יתרככו ויכירו את ה', ותהליך שבו בני ישראל ישנו תפיסות ואמונות, מאנשים משועבדים לאנשים חופשיים.

בתהליך שה' העביר את בני ישראל, הוא מראה לנו עד כמה חשובה ההתמדה כדי להגיע לגאולה. אם בני ישראל היו רואים רק מכה אחת שה' עשה במצרים, ומיד לאחר מכן היו נגאלים, הם לא היו עוברים תהליך פנימי עמוק שבו היו מפנימים את האמונה ואת השגחת ה'. בזכות זה שהם ראו שוב ושוב שה' איתם, בזכות זה שהם חוו בכל פעם מציאות טובה יותר מפעם (שהמכות לא נגעו בהם, שהים נקרע להם) – זה התחיל לחלחל לתוכם, ולשנות את התפיסות הישנות של היותם עבדים.

כבר תקופה שבמשך כל יום השיח באוויר הוא על השאלה אם תהיה תקיפה אמריקאית באיראן או לא, האם טראמפ יתקוף. ההתעסקות בשאלה הזו יום יום מעצימה את חוסר הוודאות, את הפחדים ואת החרדות. במקום להתעסק בזה, כדאי שנתעסק יום יום, בהתמדה, בחיזוק האמונה והביטחון בה'. כמו שהוא היה איתנו עד עכשיו, כך הוא ימשיך להיות איתנו גם מעכשיו. ובכלל, ההתמדה החיובית הזו תזכה גם אותנו, בעז"ה, לעבור תהליך פנימי וחיצוני, ומתוך כך נגיע לגאולה ולקריעת ים סוף הפרטית והכללית של כולנו.

נסיים בחיוך: איך נקרע ים סוף? משה סיפר לו בדיחה!

לתגובות: oritoz91@gmail.com