כשמכת חושך פוגשת את הילדים והתלמידים שלכם: איך תדעו להתמודד?

"וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם".

אחת המכות הקשות מאז מצרים ועד היום היא מכת חושך ואפלה. זוהי מכה שמכה את הנפש הרבה יותר מאשר את הגוף. ארץ מצרים הוכתה קשות בחושך ובאפלה, ועל ידי כך נעצרו חייהם של המצריים לחלוטין. אך אם חשבנו שמכת חושך הסתיימה במצרים, אז ממש לא!

בדורנו ישנם זמנים או רגעים של מכת חושך ואפלה בכל אחת ואחד מאיתנו. מי יכול להעיד על עצמו שהוא אינו מסתובב לעיתים עם תחושות של אשמה, חרדות וקונפליקטים אישיים בחיי החברה, בזוגיות, במעגל המשפחתי ובתוך מערכת החינוך מבית ומחוץ? אלו רגעים שחוסמים לנו כל נקודת אור טובה בחיינו, וככל שאנו צוללים מטה ונשאבים לתחושות הללו, אנו בחושך ואפלה, ונראה כאילו אין ערך לעולם עבורנו, והכל שחור, חרף הרגעים הטובים שחווינו. פתאום הכל מתגמד ומתאדה וכאילו לא היה כלל, ברגע אחד של רגשי חרדה או דיכאון ותסמיני מכת החושך למיניהם.

בתחום החינוך, מכת חושך תופסת מקום די מרכזי, ומשפיעה על כל חלקי המערכת, מקטן ועד גדול. רבים מאיתנו נמצאים לא מעט בסיטואציות של חושך ואפלה מול ילדים, מול תלמידים, מול שותפים לעבודה בחינוך, וכתוצאה מכך אנו מרגישים תסכול גדול שמשהו לא עובד, כאילו משהו חוסם אותי או את הילד שמולי. זוהי תחושה שמקרבת את הרצון "לזעוק הצילו", אבל... אין לנו האומץ לכך, ואולי אנו אפילו מפתחים חרדה, במידה מסוימת, מגילוי נאות של הדברים החוצה. מין תחושה של: "ומה יגידו, שאני שונה מכולם?", או "כבר אין לי כוח".

מהו החושך הזה באמת?

במכת החושך יש לא מעט הגדרות, אך נדבר על העיקר. אחת ההגדרות הקשות בחושך ובאפלה שרוב בני האדם (צוותי חינוך, תלמידים ועוד) מסתובבים איתן היא "ריקנות בחיים". כולנו מכירים את זה: יש לו בית, יש לו אוטו, יש לו כסף, אבל... הוא מרגיש ריק. חלל של אוויר שמחפש להתפוצץ בתוכו. כהוכחה לכך, ראו כמה ילדים ואנשים משמיעים מפעם לפעם קול של אנחה, ואוויר ריק יוצא מגופם. זה לא סתם קול, זה קול שמביע את הריקנות והאכזבה שבתוכנו. כדי להבין כיצד מכה זו תופסת אותנו במערכת החינוך, אתן דוגמה לתלמיד שהוכה במכת החושך: תלמיד בשם (בדוי) ראובן, בן 14, מתמודד כבר תקופה ארוכה עם תחושת ניכור ובדידות עמוקה בבית הספר. אף על פי שיש לו משפחה תומכת יחסית, הוא מרגיש כי אין לו מקום אמיתי לשתף את רגשותיו או לקבל הבנה מצד חבריו ומוריו. כל יום בבית הספר הופך עבורו למאבק וסבל איום. הוא מתקשה להתרכז בלימודים, מתבודד מהכיתה ולעיתים אף מתפרץ בכעסים לא מובנים. מכת החושך שדני חווה באה לידי ביטוי בריקנות פנימית, תחושה של חוסר משמעות וחוסר תקווה לעתיד. הוא איבד את נקודת האור שלו.

עלינו לדעת שדני אינו לבד בתחושות הללו! רבים מהתלמידים והצוותים החינוכיים חווים מקרים דומים, שבהם תחושות של ייאוש, פחד, חוסר אונים וחוסר אמון, הן בתא המשפחתי והן במערכת החינוך ובקולגות, גורמות להידרדרות במצב הרגשי והחברתי. מצב זה משפיע לא רק על האינדיבידואל, אלא על המערכת החינוכית כולה, כאשר ההשפעות של מכת החושך חורגות מעבר לכיתה ולבית הספר.

הגדרה נוספת במכת החושך בתחום החינוך היא חוסר שקיפות ומידע מטעה בין התלמידים לצוותי החינוך, או בין ילדים להורים. מצב זה יוצר חיץ תקשורתי שמגביר את תחושת הבידוד והבלבול בקרב כל הצדדים המעורבים, ומעצים את תחושת האפלה והחושך הרגשית. כאשר התלמידים אינם חשים שיש להם מקום לבטא את מה שעובר עליהם, או כאשר הם חוששים משיפוט, הם נוטים לשמור דברים לעצמם, או לשתף מידע חלקי ומעוות. כך נוצרת מציאות מעוותת, שמקשה על הצוות החינוכי לזהות את האתגרים האמיתיים ולטפל בהם ביעילות. במקביל, ההורים, שאינם מודעים לקשיים האמיתיים של ילדיהם, עלולים לקבל תמונה לא שלמה, ולעיתים אף מטעה, מה שמקשה על מתן התמיכה הנכונה והמתאימה.

החוסר בשקיפות מוביל לא פעם ליצירת מיתוסים ותחושות של חוסר אמון בין כל הגורמים: תלמידים מרגישים כי אין להם מי שיקשיב להם, הצוות החינוכי חווה תסכול מחוסר היכולת להשפיע, וההורים מוצאים עצמם אבודים, ללא כלים ברורים להתמודד עם המציאות. תוצאה של מצב זה היא תחושת ניתוק, שבה כל אחד מהצדדים מרגיש לבד במאבקו, וכך מכת החושך מתעצמת ומקבלת ביטוי עמוק יותר.

כדי לשבור את המעגל הזה, חשוב לטפח תרבות של תקשורת פתוחה, אמינה וכנה בין התלמידים, הצוות החינוכי וההורים. יש לעודד דיאלוג, הקשבה אמפתית והעברת מידע מדויק וברור במטרה ליצור אמון הדדי. למשל, ניתן לקיים מפגשים קבועים שבהם הילדים יכולים לשתף את תחושותיהם וקשייהם בסביבה תומכת, לצד הדרכות לצוות החינוך וההורים על החשיבות של תקשורת שקופה ורגישה. יצירת שקיפות ומידע אמין תסייע להנמיך את רמת המתח והחרדה בקרב כל המעורבים, תאפשר זיהוי מוקדם של קשיים ותוביל לטיפול מתאים ואפקטיבי יותר. כך נוכל למנוע את התפשטות מכת החושך ולבנות סביבה חינוכית בטוחה, פתוחה ומכילה לכולנו.

לסיכום: כיצד ניתן להתמודד עם מכת החושך בחינוך?

ראשית, חשוב להכיר בכך שמכת חושך היא תופעה מורכבת ורבת פנים, שדורשת התייחסות רגשית מקצועית ותמיכה מערכתית רחבה. יש להעניק למורים, לתלמידים ולהורים כלים להתמודדות עם תחושות אלו, כגון סדנאות לניהול לחץ וחרדה, קבוצות תמיכה וטיפולים פסיכולוגיים מותאמים. בנוסף, יש מקום לקידום תרבות של פתיחות ושיח רגשי במסגרת הבית-ספרית, שבה ילמדו התלמידים והצוות לחוש בטוחים לבטא את רגשותיהם ולקבל עזרה בעת הצורך, ללא פחד משיפוט או סטיגמה. חינוך רגיש ורגוע מאפשר בניית אמפתיה והבנה, שמעודדות יצירת סביבה תומכת ומכילה.

ובפנייה כללית ועצה לחיים:

מנהלים, העצימו את צוותי החינוך. חייכו אליהם, שלפו מילה טובה מפעם לפעם, העריכו אותם. הם באים עם כל העומס של התא המשפחתי להתמודד עם ים של בעיות חושך ואפלה מול התלמידים. הם צריכים חיזוקים שהם לא לבד, זה האור שמגרש את החושך... לשם כך נבחרת להיות מנהל/ת.

מורים, אתם חייבים אוויר לנשימה. לפרוק לחץ נפשי, להעריך את עצמכם באופן אישי, וגם את עבודתכם. אל תתנו לחושך להשתלט עליכם.

הורים, אתם הזרקור של ילדיכם. אל תתנו לילדים לשחות לבד בים הגדול של החושך והאפלה. תנו להם מקום להרגיש שאתם נמצאים חזקים במקום שהם חלשים. לפעמים זה רק לתת את הלב, אבל באמת, כי מתנות, כסף, חדר הכי מושלם – לא קונים אותם, ואם כן, זה רגעי וחולף. הם צריכים את הלב של אמא ואת החוסן של אבא.

תלמידים / ילדים, אתם האור של כולנו בעולם. אל תתנו לחושך להטעות את האור הגדול והעוצמתי שבכם. הכל דמיון פורח. אל תחזיקו שביבים של חושך ואפלה בתוככם לאורך זמן. דברו, צעקו הצילו כשצריך, מבלי לפחד. גרשו את החושך הדמיוני שמנסה לגדול אצלכם והעריכו את עצמכם, כי אתם באמת עולם ומלואו, ומגיע לכם להיות באורות ולא בחושך.

זכרו היטב, מכת החושך היא אתגר כבד, אך ניתן להתמודד איתו באופן מיטבי באמצעות מודעות, תמיכה ופעולה משותפת של כל הגורמים המעורבים בחינוך. רק כך נוכל להאיר את דרכם של אלו שנאבקים בחושך, ולהעניק להם את התקווה והאור הדרושים להתקדמות וצמיחה אישית וחברתית.

ואחתום בטבעת המלך, העצה הנפלאה ביותר לצאת מחושך ואפלה לאורה ושמחת חיים אמיתית, ולמלא את הריקנות בחלל מלא של אור מתוק ומאיר דרך לחיים הרבה יותר רגועים ומשמעותיים, לגוף ולנשמה: פשוט, אמונה בה' יתברך. וכלשון הנביא ישעיה (ל"ג, ו') "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חׇכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ". כי שיש אמונה – יש חוסן, יש ישועות, יש חכמה. פשוט הכל, כין אין עוד מלבדו.

הרב ישראל אזולאי הוא קצין ביקור סדיר ויועץ חינוכי במחלקת יהלו"ם של הידברות.