ביקורתיים כלפי עצמכם? דמיינו שאתם חברים שלכם

אדם שהוא ביקורתי כלפי עצמו, מטיל ספק בעצמו – מה הוא יכול לעשות כדי לשפר את המצב?

ראשית צריך לדעת: ביקורת עצמית שואבת אנרגיה, מחלישה את הביטחון ומונעת התקדמות.

לעיתים השורש נעוץ בעבר – חוויות קשות שעיצבו את האדם כך שהוא מגביל את עצמו ומסיק: "אני לא שווה, כי כך למדתי מהעבר שלי".

השינוי מתחיל כשהאדם מחליט: מה שהיה לא חייב לקבוע את העתיד.

מודעות חדה יותר מגלה שהקול שאומר עליי דברים כלל אינו אני, אלא קולות של דמויות סמכותיות מהעבר שאמרו את דבריהן. אני לא מוגבל למה שאחרים חושבים עלי.

האדמו״ר מקוצק אמר: האדם איננו מה שהוא חושב על עצמו, ולא מה שאחרים חושבים עליו, אלא מה שהוא חושב שאחרים חושבים עליו. הגדלות והאחריות היא להיפרד מהתלות בגישה הזו. אמנם טעיתי בעבר – אך אינני טעות. אני תמיד במסע של שיפור.

שינוי קטן בשפה, שינוי בדיאלוג הפנימי של האדם בינו לבין עצמו – יכול לחולל שינוי גדול: ללמוד לתקשר עם עצמנו בצורה בריאה, חדה ויעילה יותר.

נשאל את עצמנו: מה היינו אומרים לחבר טוב שנמצא במצב כזה?

לרוב התשובה תהיה עדינה, סבלנית ומכילה הרבה יותר ממה שאנו אומרים לעצמנו. מה שנאמר לאחרים – נאמר גם לעצמנו. כך נחזק את הקול הבונה בנפש.

טוב שהאדם רוצה ביקורת – אך בתנאי שהיא מחדדת ומלטשת אותו, ולא מגבילה וחוסמת אותו. אפשר לקבוע זמן יומי של ביקורת: חמש דקות ביום לכתוב את הביקורת על עצמנו, ועוד חמש דקות לכתוב איך משתפרים. וזהו. מעבר לזה – נזכיר לעצמנו: זה כבר לא הקול הביקורתי החכם והיעיל, שרוצה בטובתנו, אלא קול חוסם.

המודעות הזו מובילה לשליטה עצמית ולחירות פנימית.