הרכבת של היקום: מי בנה אותה?

היה היה מדען משבט פרימיטיבי במעבה הג'ונגל, שהחליט לחקור תעלומה: רכבת.

אחרי שבועות של מחקר הוא חוזר לראש השבט כאילו שהוא כרגע פלש למאדים: "גיליתי איך קרון רכבת זז!", הוא מכריז.

ראש השבט אומר: "מדהים. איך?".

והמדען אומר: "הוא זז כי הוא מחובר לקרון שלפניו, שמושך אותו".

ראש השבט מתרשם... בדיוק לשתי שניות.

"אוקיי... אז מה גורם לקרון שלפניו לזוז?".

המדען חוזר, חוקר עוד, וחוזר: "הקרון השני זז כי היא נמשך על ידי הקרון השלישי!".

וכך נמשך הסיפור.

מתברר שהקרון השלישי נמשך על ידי הרביעי, הרביעי על ידי החמישי, וחוזר חלילה.

ואחרי זמן מה, ראש השבט מסתכל במדען, המום, ואומר: "אחי היקר... אתה חוקר? או רק סופר?".

בסופו של דבר ראש השבט שואל את השאלה המתבקשת: "האם אי פעם נגלה מה מניע את הרכבת כולה?".

המדען נעלב. "למה אתה אובססיבי כל כך על קרון אחד שעוד לא הסברנו? כבר הסברנו מאה קרונות! זה כמעט כולם!".

ובכן, הכירו: במידה מסוימת – זוהי ההיסטוריה של המדע האנושי.

בהתחלה: "העולם שטוח".

אחר כך: "אוקיי, הוא עגול".

אחר כך: "יש יבשות אחרות!".

אחר כך: "יש כוכבי לכת אחרים!".

אחר כך: "יש גלקסיות אחרות!".

אחר כך: "המפץ הגדול!".

כל דור אומר: "חבר'ה, אנחנו כל כך קרובים. אנחנו רק צריכים עוד צעד אחד".

ואל תבינו אותי לא נכון - המדע מבריק. הוא מסביר כל "קרון" בצורה מופלאה. באמת.

אבל עדיין ישנה השאלה המביכה בחזית: למה בכלל יש רכבת? מי בנה אותה? מי הניח את המסילות? מי לחץ על מתג ההפעלה של היקום?

כי אם היקום הוא שרשרת אחת ענקית של סיבות, בשלב מסוים אתה חייב להגיע לקטר.

אם לא, אז אתה בעצם אומר: "הרכבת הזו זזה כי... חלק אחר ממנה מזיז אותה".

וזו לא תיאוריה.

זו פשוט הכחשה... עם אוצר מילים טוב יותר.

אנחנו מבינים? בשלב מסוים, כל רכבת צריכה מנוע, קטר.

בהתייחס למציאות כולה, זה החלק שרבים מאיתנו מכנים: ה'.

כותב המאמר: גיל פרידמן, B.Sc בפיסיקה.