חוק לישראל - פרשת עקב, יום חמישי

(ח) אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד: אֱלָהָא מְמַלֵל מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִנְתֵּיהּ אֲבוּעַ אֲפַלֵג בִּזְתָא עִם יָתְבֵי שְׁכֶם וְעִם יָתְבֵי מֵישַׁר סֻכּוֹת אֶמְשַׁח תְּחוּמָא:
(ט) לִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי: דִילִי גִלְעָד דִילִי מְנַשֶׁה גִבָּרִין דְבֵית אֶפְרַיִם עוּשְׁנָא דְרֵישִׁי וּמִדְבֵית יְהוּדָה סַפְרֵי:
(י) מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עֲלֵי פְלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע: דוֹשְׁשֵׁית מוֹאָבָאֵי הֵיךְ דוּדִי שֵׁזוּגִי עַל מַלְכוּת אֱדוֹם אֶטְלוֹק סַנְדְלִי עַל מַלְכוּת פְּלִשְׁתָּאֵי אֶתְיַבֵּב:
(יא) מִי יֹבִלֵנִי עִיר מִבְצָר מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם: וּכְדוּן דְּחָבִית מַן אוֹבִיל יָתִי עַד כְּרַכָּא דְּרוּמִי רַשִּׁיעָא מָן דַּבְּרַנִי עַד קוֹשְּׂטַנְטִינָא דֶאֱדוֹם:
(יב) הֲלֹא אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאֹתֵינוּ: הֲלָא עַל דְחַבְנָא קֳדָם יְיָ שְׁבַקְתָּנָא וְלָא נַפְקָא שְׁכִנְתֵּיהּ בְחֵלְוָתָנָא:

משנה בכורות פרק ז

א. מוּמִין אֵלּוּ, בֵּין קְבוּעִין בֵּין עוֹבְרִין, פּוֹסְלִין בָּאָדָם. יוֹתֵר עֲלֵיהֶן בָּאָדָם: הַכִּילוֹן, וְהַלַּפְתָּן, הַמַּקְבָּן, וְשֶׁרֹאשׁוֹ שָׁקוּעַ, וּשְׁקִיפָס. וּבַעֲלֵי הַחֲטוֹטֶרֶת, רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין:

ברטנורה (א) מומין אלו. הפוסלין בבכור, פוסלים בכהן לעבודה, בין קבועים בין עוברים כל זמן שהן עליו: הכילון. שראשו חד מלמעלה ורחב למטה, ודומה לכיסוי של חבית שקרוי אכלה, לפיכך נקרא כילון: והלפתן. שראשו דומה ללפת שרחבה מלמעלה והולכת וכלה מלמטה: מקבן. שדומה ראשו למקבת, שבולט הפדחת לחוץ וכן ערפו מאחוריו, ולצדעיו שוה ראשו, ודומה לפטיש, דהיינו מקבת שיוצא מלפניו ומאחריו: ושראשו שקוע. גרסינן. יש מפרשים, שראשו בולט הרבה, ויוצא לחוץ כלפי פניו. ויש מפרשים, שאינו בולט כלל לפניו, כענין שקיפס מאחוריו שאין ראשו בולט מאחוריו כלל, והוא מחוסר, שדומה כמי שנחתך ממנו חתיכה מאחוריו. ולשון שקיפס, שקול פיסא, שניטלה ממנו חתיכה. ובתוספתא מונה גם כן צוארו שקוע, שראשו מוטל בין כתפיו ודומה כמי שאין לו צואר: ובעלי החטוטרת ר' יהודה מכשיר. כשיש עצם בחטוטרת כולי עלמא לא פליגי דהוי מום. כי פליגי, בשאין בה עצם. ר' יהודה סבר, חתיכת בשר בעלמא היא. ורבנן סברי, אמר קרא (ויקרא כא) כל איש אשר בו מום מזרע אהרן, השוה בזרעו של אהרן יעבוד, ושאינו שוה בזרעו של אהרן לא יעבוד והלכה כחכמים:

ב. הַקֵּרֵחַ, פָּסוּל. אֵיזֶהוּ קֵרֵחַ, כָּל שֶׁאֵין לוֹ שֶׁטַח שֶׁל שֵׂעָר מַקֶּפֶת מֵאֹזֶן לְאֹזֶן. וְאִם יֵשׁ לוֹ, הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. אֵין לוֹ גַבִּינִים, אֵין לוֹ אֶלָּא גַּבִּין אֶחָד, הוּא גִבֵּן הָאָמוּר בַּתּוֹרָה. רַבִּי דוֹסָא אוֹמֵר, כָּל שֶׁגְּבִינָיו שׁוֹכְבִין. רַבִּי חֲנִינָא בֶן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַבִּים וּשְׁתֵּי שִׁדְרָאוֹת:

ברטנורה (ב) ואם יש לו הרי זה כשר. והוא שתהיה שיטת השער המקפת מאוזן לאוזן מאחוריו. ולא לפניו. דטפי הוי נוי כשיש לו לאחוריו ולא לפניו, יותר מכשיש לו סביב כל הראש ובאמצע קרח וכל שכן דיש לו לפניו ולא לאחוריו דפסול: גבינים. גבות העין: שגביניו שוכבים. ששערות גביניו ארוכים ומוטלים על עיניו: מי שיש לו שני גבים ושתי שדראות. לא שיש לו שני גבים ממש. דההוא לא חי. אלא כגון ששדרתו עקומה ומחזי כגבין ושדראות הרבה. וכולי עלמא מודו דכל הני מומי דחשיבי הני תנאי הוי מום. ומשמעות דורשין בלבד איכא בינייהו, דכל חד סבר שהמום שהוא מונה הוא גבן האמור בתורה:

ג. הֶחָרוּם, פָּסוּל. אֵיזֶהוּ חָרוּם, הַכּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאֶחָד. שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָה, וּשְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה, וְעֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָן, וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּן, רוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הָעֲלִיָּה כְּאֶחָד, סָכֵי שֶׁמֶשׁ, זוּגְדוֹס, וְהַצִירָן. וְשֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו, פָּסוּל, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן:

ברטנורה (ג) הכוחל שתי עיניו כאחת. שחוטמו שבין עיניו שקוע ואינו בולט כלל, עד שכשהוא בא להעביר מכחול בעיניו יכול למשוך המכחול בין עין לעין ואין החוטם מעכבו: שתי עיניו למעלה. בגובה המצח שלא כשאר בני אדם: ושתי עיניו למטה. מן המקום שנהוגים להיות: עינו אחת למעלה. מן המקום הנהוג: ועינו אחת למטה. מן המקום הנהוג: רואה את החדר ואת העליה כאחת. שעיניו עומדות במקומן הראוי, אבל עינו אחת רואה למעלה ועינו אחת למטה, חדר למטה ועלייה למעלה. וכל מי שהוא מעוות הראות עושה כן, שמדבר עם חברו ונראה כאילו מביט בפני אדם אחר: סכי שמש. כשרוצה להביט אל השמש מעמץ עיניו וסוגר עפעפיו: זגדוס. זוג שנים. דוס בלשון רומי שנים. כלומר, הזוג של עינים או של גביני העין שדרכן להיות שוין, חלוק לשני ענינים, כגון עינו אחת שחורה ואחת כעין התכלת, באחת מגבות עיניו שער מרובה ובאחת מעט. וכן בכל שאר זוגות של אברים כל זוגא דלא שוו להדדי, זגדוס קרי ליה: צירן. שעיניו זולגות דולפות ויורדות תמיד דמעה: שנשרו ריסי עיניו. שנפל שער שבעפעפיו: מפני מראית העין. אבל מום גמור לא הוי. והני מילי כשנשאר בעפעפים רושם שער. אבל אם לא נשאר רושם לשער כל עיקר, הרי זה מום גמור. וכן אי נפישי שערי בריסי העין, הוי מום גמור. ושלשה דינים חלוקים יש במומי אדם. המומין השוין באדם ובבהמה, כהן דעבר ועבד בהן לוקה ועבודתו מחוללת. והמומין היתירים באדם ואינן בבהמה לוקה אם עבד ואין עבודתו מחוללת. והמומין שהן מפני מראית העין, אם עבר ועבד אינו לוקה, ואין צריך לומר שאין עבודתו מחוללת:

ד. עֵינָיו גְּדוֹלוֹת כְּשֶׁל עֵגֶל, אוֹ קְטַנּוֹת כְּשֶׁל אַוָּז, גּוּפוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו, חָטְמוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו חוֹטְמוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו הַצָמָם וְהַצִמֵּעַ. אֵיזֶה הוּא צִמֵּעַ, שֶׁאָזְנָיו קְטַנּוֹת. וְהַצִמֵּם, שֶׁאָזְנָיו דּוֹמוֹת לִסְפוֹג:

ברטנורה (ד) גופו גדול מאבריו. שיעור גופו גדול מן הראוי לפי שיעור שאר אבריו כגון ידיו ורגליו ושוקיו: חוטמו גדול. שיעור החוטם כשיעור אצבע קטנה של ידו. ואם היה ארוך מכן, או קצר מכן, הרי זה מום: דומות לספוג. שכווצות וסתומות:

ה. שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הַתַּחְתּוֹנָה, וְהַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הָעֶלְיוֹנָה, הֲרֵי זֶה מוּם. וְשֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו, פָּסוּל, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. דַּדָּיו שׁוֹכְבִים כְּשֶׁל אִשָּׁה, כְּרֵסוֹ צָבָה, טַבּוּרוֹ יוֹצֵא, נִכְפֶּה אֲפִלּוּ אַחַת לְיָמִים, רוּחַ קְצָרִית בָּאָה עָלָיו, הַמְאֻשְׁכָּן, וּבַעַל גֶּבֶר. אֵין לוֹ בֵיצִים, אוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא בֵיצָה אַחַת, זֶהוּ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ הָאָמוּר בַּתּוֹרָה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, כָּל שֶׁנִּמְרְחוּ אֲשָׁכָיו. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כָּל שֶׁרוּחַ בַּאֲשָׁכָיו. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, כָּל שֶׁמַּרְאָיו חֲשׁוּכִין:

ברטנורה (ה) דדיו שוכבים. גדולים עד שנראים שוכבים כדדי אשה: נכפה. נופל מחמת חולי: אפילו אחת לימים. שאינו נופל תדיר אלא פעם אחת לזמן מרובה: רוח קצרית. שרוחו קצרה מחמת [מרה] השחורה הגוברת עליו לפרקים ונשאר בלא הרגש: המאושכן. שכיס של ביצים ארוך עד שמגיע לארכובה. בין שהוא נפוח מחמת רוח או מחמת ליחה: ובעל גבר. בעל אבר. שנתארך הגיד שלו ונעשה גדול עד שמגיע לארכובותיו: שנמרחו אשכיו. שנימוחו ביציו: שרוח באשכיו. ועל ידי כן ביציו נפוחים: שמראיו חשוכין. שהוא שחור. ואע''פ שאינו שחור ככושי. ולשון מרוח אשך, מראה חושך, ולאו בביצים משתעי קרא. ובעיקר הדין לא פליגי, שכל אחד מהם מודה במום שמונה חבירו דהוי מום. ולא נחלקו אלא בפירושו של מקרא, ומשמעות דורשין איכא בינייהו:

ו. הַמַּקִּישׁ בְּקַרְסֻלָּיו, וּבְאַרְכּוּבוֹתָיו, וּבַעַל פִּיקָה, וְהָעִקֵּל. אֵיזֶהוּ עִקֵּל, כָּל שֶׁמַּקִּיף פַּרְסוֹתָיו וְאֵין אַרְכּוּבוֹתָיו נוֹשְׁקוֹת זוֹ לָזוֹ. פִּיקָה יוֹצְאָה מִגּוּדָלוֹ, עֲקֵבוֹ יוֹצֵא לַאֲחוֹרָיו, פַּרְסָתוֹ רְחָבָה כְּשֶׁל אַוָּז. אֶצְבְּעוֹתָיו מֻרְכָּבוֹת זוֹ עַל זוֹ, אוֹ קְלוּטוֹת (לְמַעְלָה) עַד הַפֶּרֶק, כָּשֵׁר. לְמַטָּה מִן הַפֶּרֶק וַחֲתָכָהּ, כָּשֵׁר. הָיְתָה בוֹ יוֹתֶרֶת וַחֲתָכָהּ, אִם יֵשׁ בָּהּ עֶצֶם, פָּסוּל. וְאִם לָאו, כָּשֵׁר. יָתֵר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִים. הַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו, רַבִּי פּוֹסֵל, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִים. הַכּוּשִׁי, וְהַגִּיחוֹר, וְהַלַּבְקָן, וְהַקִּפֵּחַ, וְהַנַּנָּס, וְהַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַשִּׁכּוֹר, וּבַעֲלֵי נְגָעִים טְהוֹרִין, פְּסוּלִין בָּאָדָם, וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שׁוֹטֶה בַבְּהֵמָה אֵינָהּ מִן הַמֻּבְחָר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף בַּעֲלֵי דִלְדּוּלִין, פְּסוּלִין בָּאָדָם, וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה:

ברטנורה (ו) המקיש בקרסוליו. שארכובותיו עקומות לחוץ וקרסוליו לפנים ונוקשים זה בזה כשהוא מהלך. ומקיש בארכובותיו הוי איפכא, שרגליו עקומים כלפי חוץ ומרוחקים זו מזו עד שארכובותיו למעלה [העקומות] כלפי פנים נוקשות זו בזו: בעל הפיקין והעיקל. וקא פריש עיקל ברישא: כל שהוא מקיף פרסותיו. כשיושב ומקרב פרסות רגליו זו לזו: ואין ארכובותיו נוגעות זו לזו. שעקומות כלפי חוץ. ובעל הפיקין הוא שפיקה יוצאה מגודלו, חתיכת בשר עגולה כפיקה יוצאה מגודל של ידו או מגודל של רגלו: עקבו יוצא מאחוריו. כגון ששוקו עומד באמצע רגלו שחצי הרגל לפנים וחצי רגל לאחור: רחבות כשל אווז. שקלושות הן כשל אווז ואין ארכן יותר על רחבן: קלוטות. מדובקות זו בזו: עד הפרק. האמצעי של אצבעות: למטה מן הפרק. דהיינו לצד הצפורן שמחוברים כולן: וחתכה. שיהיו מחולקים, כשר: היתה בו יתירה. אצבע יתירה: אם יש בה עצם פסול. דהואיל וחתכה הרי הוא מחוסר אבר שנמצא בו: שש ושש עשרים וארבע. כלומר אפילו היו אצבעות ידיו ואצבעות רגליו שוין שבכל יד ובכל רגל יש שש ושש, אפילו הכי חכמים פוסלים. וכל שכן אם היה בידו אחת חמש ובידו אחת שש, דהוי מום טפי. והלכה כחכמים: השולט בשתי ידיו רבי פוסל. דסבר, כחישותא אתילידא ביה בימין: וחכמים מכשירין. סברי, בריאותא היא דאתילידא ליה בשמאל. והלכה כחכמים: הכושי. שחור: הגיחור. אדום כארגמן: הלבקן. לבן ביותר: והקפח. ארוך ודק, שאינו עב לפי ארכו והוא מכוער ומגונה: והשכור. ולא מיין, הוא דחשיב כבעל מום מן המומין היתרים באדם שאם עבד לוקה ואין עבודתו מחוללת. אבל השכור מיין ושכר, אם עבד חלל. דבפרשת שתויי יין כתיב (ויקרא י) ולהבדיל בין הקודש ובין החול. ושכור דמתניתין אינו אלא ששתה חלב הרבה, או רוב דבש, או אכל דבילה קטילית, ונתבלבלה דעתו. שאלו חשובים כבעלי מומים ואין מחללים עבודה: ובעלי נגעים טהורים. כגון בוהק וכולו הפך לבן. דאי מנגעים טמאים, לא צריך למימר, דאפילו אכניסת עזרה חייב כרת: דלדולין. כמין חתיכות בשר יוצאות תלויות בהן, והלכה כר' אליעזר בן יעקב:

ז. אֵלּוּ כְּשֵׁרִין בָּאָדָם, וּפְסוּלִין בַּבְּהֵמָה, אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, וּטְרֵפָה, וְיוֹצֵא דֹפֶן, וְשֶׁנֶּעֶבְדָה בָהֶן עֲבֵרָה, וְשֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם. הַנּוֹשֵׂא נָשִׁים בַּעֲבֵרָה, פָּסוּל, עַד שֶׁיַּדִּיר הֲנָיָה. הַמִּטַּמֵּא לַמֵּתִים, פָּסוּל, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יְהֵא מִטַּמֵּא לַמֵּתִים:

ברטנורה (ז) אותו ואת בנו. אב ובנו כהן עובדים עבודה ביום אחד ובזמן אחד. ואין אותו ואת בנו בבהמה קרבין ביום אחד: וטריפה. שנולד בה אחד מסימני טרפות המנויין בפרק אלו טריפות, אינה קריבה על גבי המזבח: ויוצא דופן. שקרעו את אמו והוציאוהו חי. בבהמה, פסולה להקרבה, דכי יולד כתיב, פרט ליוצא דופן. ובכהן המקריב לא מיפסיל בהכי: הנושא נשים בעבירה. כהן שנשא גרושה וחללה זונה נודר ועובד. אע''פ שעדיין לא גירש מותר לעבוד אחר שנדר שלא יהנה הוא ממנה והיא ממנו עד שיגרש. והוא שידור על דעת רבים שאין לו התרה אלא לדבר מצוה וליכא למיחש שמא ילך אצל חכם ויאמר דלצורך דבר מצוה הוא שואל שיתירו לו את נדרו, דכיון דקיימא לן שהבא להתיר נדרו צריך לפרש על מה נדר, ודאי כי שמע חכם דמשום שהיא גרושה או זונה דאסורה לו נדר, לא שרי ליה נדרו: עד שיקבל עליו שלא יהא מיטמא למתים. הכא סגי ליה בקבלה, ולא מדרינן ליה כמו גבי נושא נשים בעבירה, משום דהתם יצרו תוקפו, הכא גבי טומאה אין יצרו תוקפו, הלכך בקבלה גרידא סגי ליה:

גמרא בכורות דף מד ע''ב

אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: מַשְׁתִּינִין מַיִם בִּפְנֵי רַבִּים וְאֵין שׁוֹתִין מַיִם בִּפְנֵי רַבִּים. וְתָנֵי נָמֵי הָכִי מַשְׁתִּינִין מַיִם לִפְנֵי רַבִּים וְאֵין שׁוֹתִין מַיִם בִּפְנֵי רַבִּים. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַשְׁתִּין מַיִם וְלֹא הִשְׁתִּין וְנִמְצָא כְּרֵסוֹ צָבָה. שְׁמוּאֵל אִיצְטְרִיךְ לֵהּ בְּשַׁבָּתָא דְּרִגְלָא נָגְדוּ לֵהּ גְּלִימָא. אָתָא לְקַמֵּהּ דַּאֲבוּהָ אָמַר לֵהּ: אֶתֵּן לָךְ אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי וְזִיל אַהֲדֵר עוֹבָדָא אַתְּ דְּאֶפְשָׁר לָךְ, דְּלָא אֶפְשָׁר לֵהּ לִיסְתַּכֵּן. מָר בַּר רַב אָשֵׁי אִיצְטְרִיךְ אֲגוּדָא דְגַמְלָא אַשְׁתִּין אָמְרוּ לֵהּ: חַמְתָךְ קָאַתְיָא. אָמַר לְהוּ: בְּאוּדְנָהּ וְתֵיפּוֹק לִי מִשּׁוּם עֲלָקָא בְּשׁוֹתֵת. תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁנֵי נְקָבִים יֵשׁ בּוֹ בְּאָדָם. אֶחָד מוֹצִיא שֶׁתֶן וְאֶחָד מוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה אֶלָּא כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם נִצְרָךְ אִם נָקְבוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה נִמְצָא עָקָר. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב (דברים ז) לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ. אֵימָתַי לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר. בִּזְמַן שֶׁבִּבְהֶמְתֶּךָ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר מִן הַתַּלְמִידִים. וַעֲקָרָה שֶׁלֹּא תְּהֵא תְּפִלָּתְךָ עֲקוּרָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁאַתָּה מֵשִׂים עַצְמָךְ כַּבְּהֵמָה. תַּנְיָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַמּוּד הַחוֹזֵר מֵבִיא אָדָם לִידֵי הַדְרוֹקָן סִילוֹן הַחוֹזֵר מֵבִיא אָדָם לִידֵי יַרְקוֹן. אָמַר רַבָּא בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב קְטִינָא, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: דָּם רַבָּה שְׁחִין רַבָּה, שִׁכְבַת זֶרַע רַבָּה, צָרַעַת רַבָּה, צוֹאָה רַבָּה, הַדְרוֹקָן רַבָּה. מֵי רַגְלַיִם רַבִּין, יַרְקוּת רַבָּה, רוּחַ קְצָרִית בָּאָה עָלָיו. מַאי נִיהוּ. (נְאָלָא) תָּנָא רוּחַ בֶּן נְפָלִים בָּאָה עָלָיו:

רש''י ואין שותין מים. דרך ת''ח להיות צנוע באכילה ובשתיה אבל להטיל מים לא ליהוי צנוע שמא ימתין ויסתכן: איצטריכא ליה. להטיל מים: בשבתא דריגלא. ל' יום קודם הרגל דשואלין ודורשין בהלכות הרגל כדאמרי' במגילה (ד' ד): נגדו ליה גלימא. פרס סדין בינו לבין העם: אהדר עובדא. דרוש שאסור להמתין ולהטיל מים עד שיהא לו צניעות: את דאיפשר לך. לפרוס סדין לפי שחשוב אתה: ואי ליצטריך אינש אחרינא. דלא איפשר ליה וימתין עד שילכו העם ויסתכן ויהא עקור: חמתך. חמותך: באודנה. אפי' בתוך אזנה הייתי מטיל מים אם לא היה לי מקום אחר קודם שאמתין וכ''ש בפניה: ותיפוק לי משום עלקא. דקתני לעיל שביקש להשתין ולא השתין ונמצא כריסו צבה ממאי דמשום המתנה הוה ליה דילמא עלקא שתה שקורין שנשוא''ה לפיכך צבה כריסו: בשותת. שאינו יכול להטיל מים יפה לאחר כן אלא שותת טיפין טיפין דוודאי מחמת עיכוב שתן הוה ליה: בזמן שבבהמתך. שתשים עצמך כבהמה שלא תהא צנוע בהטלת מים: שלא תהא תפלתך עקורה כו'. וכשתתפלל תהא נשמעת תפלתך: כבהמה. שלא תמתין מלהטיל מים: עמוד. גדולים: דם רבה שחין רבה. המרבה דם שאינו מקיז מרבה שחין: שכבת זרע רבה. מי שיש לו אשה ואינו משמש מטתו מרבה צרעת: נפלים. רוח שטות על ידי שד זהו בן נפלים:

זוהר עקב דף רע''א ע''ב

פָּתַח וְאָמַר וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים וְגוֹמֵר. תָּא חֲזֵי מִנְהָגִין טָבִין וְשַׁפִּירָן הֲווֹ נַהֲגֵי מָארֵי דִּסְעֻדָּתָא דְּמַלְכָּא לְאַחֲזָאָה דְּאִנּוּן מִבְּנֵי פָּתוֹרָא דְּמַלְכָּא. וַעֲשָׂרָה דְּבָרִים צָרִיךְ אָדָם לְמֶעֱבַד בִּסְעֻדָּתָא חַד נְטִילַת יָדַיִם תִּנְיָנָא לְתַקְּנָא שְׁתֵּי כִּכְּרוֹת לְשַׁבָּת תְּלִיתָאָה לְמֵיכָל תְּלַת סְעֻדָּתִין וּלְאוֹסָפָא מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ רְבִיעָאָה לְאַנְהָרָא פָּתוֹרָא בִּשְׁרָגָא חֲמִישָׁאָה כּוֹס דְּוַיְכֻלּוּ שְׁתִיתָאָה לְמֶהֱוֵי עַל פָּתוֹרָא מִילֵי דְּאוֹרָיְתָא. שְׁבִיעָאָה לְאַרְכָאָה עַל פָּתוֹרָא בְּגִין דְּעַנִיִין יֵתוּן עַל פָּתוֹרֵהּ תְּמִינָאָה נְטִילַת יָדַיִם בְּמַיִם אַחֲרוֹנִים תְּשִׁיעָאָה בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עֲשִׂירָאָה כּוֹס דִּבְרָכָה וְצָרִיךְ לְאַחֲזָרָא עָלַיְהוּ וּלְתַקְּנָא לוֹן בְּרָזָא קַדִּישָׁא דְּאִיהִי כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירָן וְאִיהוּ פָּתוֹרָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִסִטְרָא דִּגְבוּרָה. וּבְגִין כָּךְ אוּקְמוּהָ רַבָּנָן שֻׁלְחָן בַּצָפוֹן חַד נְטִילַת יָדַיִם דְּהָכִי אוּקְמוּהָ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין יָדַיִם מְזֻהֲמוֹת פְּסוּלוֹת לִבְרָכָה תִּנְיָנָא לְמִבְצַע עַל שְׁתֵּי כִּכְּרוֹת בְּשַׁבָּת דְּאִנּוּן רְמִיזִין בִּתְרֵי לוּחֵי אוֹרָיְתָא דְּאִתְיְהִיבוּ בְּשַׁבָּת זוּגוֹת תְּלִיתָאָה לְמֵיכָל תְּלַת סְעֻדָּתִין בְּשַׁבָּת כְּמָה דְּאוּקְמוּהוּ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין דְּאָמַר חַד מִנַּיְהוּ יְהֵא חֶלְקִי עִם גּוֹמְרֵי שָׁלש סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת דְּאִנּוּן שְׁלִימוּ דְּשֶׁבַע בִּרְכָאָן דִּצְלוֹתָא לְאַשְׁלָמָא בְּהוֹן לְעֶשֶׂר וְרָזָא דְּעֹנֶג וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן. וּמָאן דְּלָא מְקַיֵּם לוֹן וְאִית לֵהּ רְשׁוּ לְקַיְמָן אִתְהַפָּךְ לֵהּ לְנֶגַע צָרַעַת. רְבִיעָאָה לְאַנְהָרָא פָּתוֹרָא בִּמְנַרְתָּא כְּמָה דְּאוְּקמוּהָ קַדְמָאִין שֻׁלְחָן בַּצָפוֹן מְנוֹרָה בַּדָּרוֹם דְּפָתוֹרָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הָכִי צְרִיכָא לְמֶהֱוֵי חֲמִישָׁאָה כּוֹס דְּוַיְכֻלּוּ. 'כּוֹס' בְּחוּשְׁבָּן אֱלֹהִים. וַיְכֻלּוּ ע''ב דְּכָלִיל לוֹן כַּלָּה קַדִּישָׁא דְּהַאי כּוֹס מָלֵא יֵינָא דְּאוֹרָיְתָא צָרִיךְ לְאַסְהָדָא עַל עוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית שְׁתִיתָאָה לְמֶהֱוֵי עַל פָּתוֹרָא דִּבְרֵי תּוֹרָה דְּהָכִי אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין שְׁלשָה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה וְכוּלֵי. וְרָזָא דְּמִלָּה בְּגִין דְּהָא אוּקְמוּהָ שֻׁלְחָן בַּצָפוֹן וְאוֹרָיְתָא אִתְיְהִיבַת מִימִינָא לְחַבְּרָא יְמִינָא דְּאִיהוּ רַחֲמֵי בִּשְׂמָאלָא דְּאִיהוּ דִּינָא דְּאוֹרָיְתָא אִיהִי יְיָ מִימִינָא פָּתוֹרָא אֲדֹנָ''י מִשְּׂמָאלָא. וְצָרִיךְ לְחַבְּרָא לוֹן דִּבְגִין דְּפָתוֹרָא מִשְּׂמָאלָא אוּקְמוּהָ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף וּבְגִין כָּךְ צָרִיךְ תַּלְמִיד חָכָם לְזַמְּנָא עִמֵּהּ לְמָאן דְּיִשְׁתַּדָּל בְּפִתְגָּמֵי אוֹרָיְתָא שְׁבִיעָאָה לְאַרְכָאָה עַל פָּתוֹרָא בְּגִין עֲנִיִּים וּבְגִין דָּא כָּל הַמַּאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו וּבְגִין כָּךְ וּצְדָקָה תַּצִיל מִמָּוֶת תְּמִינָאָה מַיִם אַחֲרוֹנִים דְּתַקִּינוּ לוֹן בְּגִין מֶלַח סְדוֹמִית וְרָזָא דְּמִלָּה וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם אֵלּוּ מַיִם רִאשׁוֹנִים וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים אֵלּוּ מַיִם אַחֲרוֹנִים תְּשִׁיעָאָה כּוֹס דִּבְרָכָה וְאוּקְמוּהָ מָארֵי דְּמַתְנִיתִין עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּכוֹס דִּבְרָכָה וְאִלֵּין אִנּוּן עִטּוּר, עִטּוּף הַדָּחָה שְׁטִיפָה חַי מָלֵא, וּמְקַבְּלוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו. וְנוֹתְנוֹ בְּיָמִין וּמְסַלְּקוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח. וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ וּמְשַׁגְּרוֹ בְּמַתָּנָה לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ. וְעַכְשָׁיו אֵין לָנוּ אֶלָּא אַרְבָּעָה שֶׁהֵן הַדָּחָה וּשְׁטִיפָה חַי, מָלֵא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים חַי מִן הֶחָבִית, וְיֵשׁ אוֹמְרִים חַי הַכּוֹס שָׁלֵם עֲשִׁירָאָה בִּרְכַּת מְזוֹנָא אוּקְמוּהָ רַבָּנָן בִּשְׁלשָה צָרִיךְ כּוֹס וְרָזָא דְּמִלָּה בְּגִין דְּאִיהִי אַהֲבַת כְּלוּלוֹתַיִךְ דְּאִנּוּן אֲבָהָן בַּכֹּל, מִכֹּל כֹּל וְלֵית לְאַרְכָאָה יַתִּיר:

תרגום הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים. בֹּא וּרְאֵה, מִנְהָגִים טוֹבִים וְיָפִים הָיוּ נוֹהֲגִים בַּעֲלֵי סְעוּדַת הַמֶּלֶךְ, לְהַרְאוֹת שֶׁהֵם מִבְּנֵי שֻׁלְחָן הַמֶּלֶךְ. וַעֲשָׂרָה דְּבָרִים צָרִיךְ הָאָדָם לַעֲשׂוֹת בַּסְּעוּדָה. א) נְטִילַת יָדַיִם. ב) לַעֲרוֹךְ שְׁתֵּי חַלּוֹת לְשַׁבָּת. ג) לֶאֱכוֹל שָׁלֹש סְעוּדוֹת. וּלְהוֹסִיף מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. ד) לְהָאִיר נֵר עַל הַשֻּׁלְחָן, כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמִידוּהוּ, שֻׁלְחָן בַּצָפוֹן וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם. וְצָרִיךְ הֵסֵבָה, כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמִידוּ, הֵסֵבּוּ אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם. ה) כּוֹס שֶׁל יַיִן שֶׁל וַיְכֻלּוּ, דְּהַיְנוּ קִדּוּשׁ. ו) שֶׁדִּבְרֵי תּוֹרָה יִהְיוּ עַל שֻׁלְחָנוֹ. ז) לְהַאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ עֲנִיִּים לְשֻׁלְחָנוֹ. ח) נְטִילַת יָדַיִם בְּמַיִם אַחֲרוֹנִים. ט) בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. י) כּוֹס שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וְצָרִיךְ לַחֲזוֹר עַל עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, לְתַקֵּן אוֹתָם בְּסוֹד קִדּוּשׁ, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת. וְהוּא שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִבְּחִינַת הַגְּבוּרָה. וּמִשּׁוּם זֶה הֶעֱמִידוּ חֲכָמִים שֻׁלְחָן בַּצָפוֹן, שֶׁהוּא צַד הַגְּבוּרָה. הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא נְטִילַת יָדַיִם, כִּי כָּךְ הֶעֱמִידוּ חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה, יָדַיִם מְזוּהֲמוֹת פְּסוּלוֹת לִבְרָכָה. הַתִּקּוּן הַשֵּׁנִי לִבְצוֹעַ עַל שְׁנֵי כִּכָּרוֹת בַּשַּׁבָּת, שֶׁהֵם רְמוּזִים בִּשְׁנֵי לוּחוֹת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנוּ בַּשַּׁבָּת זוּגוֹת. הַתִּקּוּן הַשְּׁלִישִׁי לֶאֱכוֹל שָׁלֹש סְעוּדוֹת בַּשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמִידוּ חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה, שֶׁאָמַר אֶחָד מֵהֶם, יְהִי חֶלְקִי עִם גּוֹמְרֵי שָׁלֹש סְעוּדוֹת בַּשַּׁבָּת, שֶׁהֵם שְׁלֵמוּת שֶׁבַע בְּרָכוֹת הַתְּפִלָּה, שֶׁמַּשְׁלִימִים עִמָּהֶם לְעֶשֶׂר. וְסוֹד הָעֹנֶג, הוּא סוֹד הַכָּתוּב, וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְּׁקוֹת אֶת הַגָּן. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם אוֹתָן, וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְקַיְּמָן, מִתְהַפֵּךְ לוֹ עֹנֶג לְנֶגַע צָרַעַת. הַתִּקּוּן הָרְבִיעִי הוּא, לְהָאִיר בַּמְּנוֹרָה עַל הַשֻּׁלְחָן, כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמִידוּ הָרִאשׁוֹנִים, שֻׁלְחָן בַּצָפוֹן וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם. כִּי שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּךְ. הַתִּקּוּן הַחֲמִישִׁי הוּא, הַכּוֹס שֶׁל וַיְכֻלּוּ, דְּהַיְנוּ כּוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ. כּוֹס, הוּא בְּחֶשְׁבּוֹן אֱלֹהִים, דְּהַיְנוּ פ''ו, וַיְכוּלוּ הוּא בְּחֶשְׁבּוֹן ע''ב, שֶׁהַכַּלָּה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, כּוֹלֶלֶת אוֹתָם, מָלֵא יֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, צָרִיךְ לְהָעִיד עַל מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית. הַתִּקּוּן הַשִּׁשִּׁי, הוּא, שֶׁיִּהְיוּ עַל שֻׁלְחָנוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה, כִּי כָּךְ הֶעֱמִידוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, שְׁל. שָה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה וְכוּ' (אבות פרק ג' משנה ג') וְסוֹד הַדָּבָר, מִשּׁוּם שֶׁהֱעֶמִידוּ, שֶׁהַשֻּׁלְחָן הוּא בַּצָפוֹן, וְהַתּוֹרָה נִתְּנָה בַּיַּיִן, וְעַל כֵּן צָרִיךְ לוֹמַר עַל הַשֻּׁלְחָן דִּבְרֵי תּוֹרָה, כְּדֵי לְחַבֵּר הַיָּמִין שֶׁהוּא רַחֲמִים בִּשְׂמֹאל הוּא דִּין. כִּי הַתּוֹרָה הִיא הוי''ה, מִיָּמִין, וְהַשֻּׁלְחָן הוּא אדנ''י שֶׁהוּא מִשְׂמֹאל. וְעַל כֵּן צְרִיכִים לְחַבֵּר אוֹתָם. וּמִשּׁוּם שֶׁהַשֻּׁלְחָן הוּא בִּשְׂמֹאל, הֶעֱמִידוּ חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה, כִּי קָשִׁים מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף (פסחים קי''ח:). וּמִשּׁוּם זֶה, צָרִיךְ לְהַזְּמִין עִמּוֹ תַּלְמִיד חָכָם, אֶת מִי שֶׁיַּעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. הַתִּקּוּן הַשְּׁבִיעִי הוּא, לְהַאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ עֲנִיִּים. וּמִשּׁוּם זֶה, כָּל הַמַּאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ מַאֲרִיכִים לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו. וּמִשּׁוּם זֶה וּצְדָקָה תַּצִיל מִמָּוֶת. הַתִּקּוּן הַשְּׁמִינִי הוּא, מַיִם אַחֲרוֹנִים, שֶׁתִּקְּנוּ אוֹתָם מִשּׁוּם מֶלַח סְדוֹמִית הַמְּעַוֵּר אֶת הָעֵינַיִם. וְלָמָּה נִקְרָאִים חוֹבָה. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא בְּדֶרֶךְ סוֹד הוּא כִּי סַם הַמָּוֶת שׁוֹרֶה עַל יָדַיִם מְזוּהֲמוֹת, שֶׁעוֹשִׂים עֲלֵיהֶן בְּרָכָה, וְעַל כּוֹס שֶׁמְּבָרְכִים עָלָיו בְּלִי טָהֳרָה, וְנִקְרָא טָמֵא. וּמַה כּוֹס שֶׁשּׁוֹתִים בּוֹ, הוּא טָמֵא לִבְרָכָה עַד שֶׁהֵם מְטַהֲרִים אוֹתוֹ בִּרְחִיצָה בִּפְנִים וּמִבַּחוּץ, כָּל שֶׁכֵּן הַיָּדַיִם. וּמִשּׁוּם זֶה מַיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה. וְסוֹד הַדָּבָר, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם, אֵלּוּ מַיִם רִאשׁוֹנִים, וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים, אֵלּוּ מַיִם אַחֲרוֹנִים. כִּי קָדוֹשׁ, הוּא שֶׁמֶן עָרֵב. שֶׁהָיוּ מוֹשְׁחִים אֶת הַיָּדַיִם לְאַחַר מַיִם אַחֲרוֹנִים (עין ברכות נג:) וְאֵלּוּ שָׁלֹש דְּבָרִים, הֵם כְּנֶגֶד, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, וְגוֹ'. וּמִשּׁוּם זֶה, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וְגוֹ', שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר שֶׁאַתֶּם בָּנִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זֶ''שׁ בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם. הַתִּקּוּן הַתְּשִׁיעִי, הוּא כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, וְהֶעֱמִידוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֱמְרוּ בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה, וְאֵלּוּ הֵם, עִטּוּר, עִטּוּף הַדָּחָה, שְׁטִיפָה, חַי, מָלֵא, וּמְקַבְּלוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְנוֹתְנוֹ בַּיָּמִין, וּמְסַלְּקוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח, וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ, וּמְשַׁגְּרוֹ בְּמַתָּנָה לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ. וְעַתָּה אֵין לָנוּ מֵהֶם אֶלָּא אַרְבָּעָה, שֶׁהֵם הַדָּחָה, וּשְׁטִיפָה, חַי מָלֵא (ברכות נ''א.). וְיֵשׁ אוֹמְרִים חַי מִן הֶחָבִית, אֲבָל בַּכּוֹס אֶפְשָׁר לָתֵת אוֹתוֹ מָזוּג בַּמַּיִם, וְיֵשׁ אוֹמְרִים, חַי, פֵּרוּשׁוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַכּוֹס שָׁלֵם, וְאֵין פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מָזוּג בַּמַּיִם. הַתִּקּוּן הָעֲשִׂירִי שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁל שַׁבָּת, בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, הֲרֵי הֶעֱמִידוּ חֲכָמִים, בִּשְׁל. שָה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד שֶׁצְרִיכִים כּוֹס. וְסוֹד הַדָּבָר, הוּא מִשּׁוּם שֶׁשְּׁל. שָה הוּא בְּחִינָת אַהֲבַת כְּלוּלוֹתָיִךְ שֶׁפֵּרוּשׁוֹ אַהֲבָה שֶׁל שָׁלֹש 'כֹּל', שֶׁהֵם הָאָבוֹת, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם, בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל. כִּי כְּלוּלוֹתָיִךְ הוּא מִלָּשׁוֹן כֹּל. בְּאַבְרָהָם נֶאֱמָר, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. וּבְיִצְחָק נֶאֱמָר, וָאָכַל מִכֹּל. וּבְיַעֲקֹב נֶאֱמָר, יֵשׁ לִי כֹּל. וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה יוֹתֵר.

הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות ברכות פרק א

א. רַבִּים שֶׁנִּתְוַעֲדוּ לֶאֱכֹל פַּת אוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן וּבֵרֵךְ אֶחָד מֵהֶם וְעָנוּ כֻּלָּם אָמֵן הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת אֲבָל אִם לֹא נִתְכַּוְּנוּ לֶאֱכֹל כְּאֶחָד אֶלָּא זֶה בָּא מֵעַצְמוֹ וְזֶה בָּא מֵעַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אוֹכְלִין מִכִּכָּר אֶחָד כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. בְּפַת וְיַיִן בִּלְבַד, אֲבָל שְׁאָר אוֹכְלִין וּמַשְׁקִין אֵינָן צְרִיכִין הֲסֵבָּה אֶלָּא אִם בֵּרֵךְ אֶחָד מֵהֶם וְעָנוּ כֻּלָּם אָמֵן הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוְּנוּ לְהָסֵב כְּאֶחָד: ב. כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מְבָרֵךְ בְּרָכָה מִכָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבְּרָכָה כֻּלָּהּ מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה חַיָּב לַעֲנוֹת אָמֵן. וְאִם הָיָה הַמְבָרֵךְ נָכְרִי אוֹ אֶפִּיקוֹרוֹס אוֹ כּוּתִי אוֹ תִּינוֹק הַמִּתְלַמֵּד אוֹ שֶׁהָיָה גָּדוֹל וְשִׁנָּה מִמַּטְבֵּעַ הַבְּרָכָה אֵין עוֹנִין אַחֲרֵיהֶן אָמֵן:

מוסר
ספר חסידים סימן קסז קסח

יְחֱרַד הָאִישׁ לְתַקֵּן מַעֲשָׂיו כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁזּוֹכִים לִהְיוֹת אֵצֶל שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישיעיה ס) וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה'. וּכְתִיב (ש''א כה) וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ. וּכְתִיב (ישעיה ס) וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם. וְיֵשׁ עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לג) וְחַיָּתוֹ בָּאוֹר תִּרְאֶה. וְיֵשׁ שֶׁלֹּא רוֹאֵהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כו) וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת ה'. וּכְתִיב (איוב כ) אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה. אַל תְּעָרֵב בָּנִים עִם בָּנוֹת פֶּן יַחֲטִיאוּ. תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל לְבַדָּם, אֲבָל בַּחוּרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּיו וְכֵן יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחוֹבוֹתֵיהֶם, יְלָדִים לְבַד וִילָדוֹת לְבַד. וְכֵן בְּסוֹף תְּהִלִּים (קסח) בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת וְלֹא אָמַר בַּחוּרִים עִם בְּתוּלוֹת כְּמוֹ זְקֵנִים עִם נְעָרִים. 'גַּם', לְרַבּוֹת נָשִׁים לְבַד: