רוצה אריכות ימים? זה הדבר שאסור לך לפספס

חז"ל מספרים על אמוראים שראו ערך מיוחד במצווה אחת שבה הקפידו יותר משאר המצוות, ועליה שמרו בדיוק ובעקביות. גאון המוסר הרב שלמה וולבה זצ"ל מסביר שזו דרך עבודה מוכרת ועמוקה בעבודת ה׳ - דרך של מיקוד, לא של צמצום.

במסכת שבת מובא: "אמר רב נחמן: 'תיתי לי (ישולם שכרי) שקיימתי ג' סעודות בשבת'. אמר רב יהודה: 'ישולם שכרי שקיימתי עיון תפילה'. אמר רב הונא בנו של רבי יהושע: 'יקוים שכרי שקיימתי מצוות תפילין'. ואמר ר"נ: 'ישולם שכרי שקיימתי מצוות ציצית'". 

מסביר הרב וולבה בספרו "עלי שור", כי כל אחד מהאמוראים האלה החזיק במצווה אחת שקיים אותה בדקדוק במיוחד, וכך מובא על רבה, שדקדק ביותר במצוות ציצית: יום אחד עלה על המדרגות ונקרע לו חוט, ולא זז ממקומו עד שתיקן את הציצית.

הרב וולבה מביא כדוגמה נוספת את החפץ חיים, שידוע בדורות האחרונים בזהירותו המופלגת מלשון הרע. יש ובחרו לעבודתם הפרטית להיות חיים באמונה, ויש שבחרו להיות אנשי אמת, גם אלה על דרך דקדוק מיוחד במצווה אחת.

עבודת ה' זו, באמצעות שמירה במסירות נפש על מצווה אחת תוך הקפדה על כל שאר המצוות, מבוארת על ידי רבנו סעדיה גאון בספרו "האמונות והדעות" (מאמר ה'). כה דבריו:

"אך העובד, הוא אשר ייחד לו מצווה אחת, לא יעברנה כל ימי חייו, שאם יסכים בזולתה או יחלק בה לא יקצר בזאת כלל, כאילו שם לעצמו שלא יאבד תפילה בזמנה, או שלא יקנה ממון מצד איסור בשום אופן, או שאל יבעל בעילת איסור מעולם והדומה לזה".

רבנו סעדיה גאון מוסיף ומציין את דברי הגמרא במסכת קידושין: "כמו שאמרו רבותינו: 'כל העושה מצווה אחת מיטיבין לו ומאריכין לו את ימיו ונוחל את הארץ', וביארו זה: "כגון שייחד לו מצווה אחת לעשותה, כגון כיבוד אב ואם".

אולי אין כאן קריאה לקבלות גדולות, וגם לא מתכון אחיד שמתאים לכולם. אבל יש כאן הזמנה פשוטה לעצור ולחשוב: האם יש מצווה אחת, תחום אחד קטן, שבו נוכל לדייק קצת יותר ממה שאנחנו רגילים. לא כהצהרה חיצונית, אלא כהחלטה אישית ושקטה, כזו שנעשית בעקביות ובלי רעש. לפעמים דווקא המיקוד הצנוע הזה יוצר תנועה פנימית עמוקה - וממנו, לאט ובטבעיות, מושפעים גם שאר חלקי החיים.