לאישה
מי את רוצה להיות? יש כמה שאלות שאת צריכה לשאול את עצמך
לא פעם יש פער בין האישה שאני רוצה להיות - זו שכבר הגיעה אל האופק הנכסף, לבין האופן שבו אני מתנהגת באמצע הסערה
- חגית מלכה
- פורסם י"ח טבת התשפ"ו
מי אני רוצה להיות?
שאלה שאני משתדלת לשאול את עצמי כמעט כל יום.
על פניו, זו שאלה מצחיקה.
הרי אני כבר יודעת מי אני וגם מי שאני רוצה להיות.
חגית מלכה, בת 35 נשואה, אמא לשלושה מתוקים,
מאמנת נשים, מלמדת ומנחת סדנאות.
אז מה הקשר מי אני רוצה להיות? השבוע מצאתי את עצמי חוזרת לשאלה הזו מתוך סדרה לנשים שהתחלתי, בה אני מלמדת את המזמור “אשת חיל”. כשביארנו את הפסוק: “הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ”, פגשתי פירוש עמוק מתוך הספר “מפנינים מכרה” של הרבנית ניישטאט: אשת חיל היא אשת חזון, כמו רב חובל העומד על הסיפון, עם משקפת ביד, וצופה למרחוק. היא לא רואה רק את הכאן ועכשיו, לא רק את הגלים, לא רק את העייפות, לא רק את הסערה. היא רואה את החוף, את האופק. והמבט הזה למרחוק - הוא שנותן לה כוח להמשיך את הפלגת חייה.
וכאן התחברה לי השאלה:
מי אני רוצה להיות?
זו לא שאלה של כאן ועכשיו בלבד,
זו שאלה של מרחק,
זו שאלה של גאולה.
כמאמנת, אני לא נשארת רק בחזון הרחוק וצופה מהצד מתי יגיעו חיי לחוף המבטחים, אלא אני מחברת את המבט למרחק ומתרגמת אותו לצעדים קטנים ומעשיים בהווה.
כי לא פעם יש פער בין האישה שאני רוצה להיות - זו שכבר הגיעה אל האופק הנכסף, לבין האופן שבו אני מתנהגת ברגע מסוים - באמצע הסערה. והפער הזה -הוא מקום הבחירה.
הרבה פעמים, כשאני נכנסת הביתה אחרי יום עמוס,
אני רוצה להיות האמא הרגועה, עם הסבלנות, עם מאור הפנים. אבל בפועל,
לא פעם אני פועלת מתוך דפוס ההתנהגות האוטומטי שלי - עייפה, קצרה, מגיבה.
תקופה ארוכה תליתי שלט קטן בכניסה לבית.
ועליו היה כתוב:
“מי אני רוצה להיות?”
כלומר , מי אני רוצה שבעלי והילדים יפגשו בכניסה לבית?
והשאלה הזו הכריחה אותי לעצור. לפעמים הייתי בוחרת להיות אשה ואמא עם אנרגיות, ואז ה־“שלוםםם” שלי בכניסה היה גדול, שמח, מלא חיים.
ולפעמים בחרתי להיות אישה ואמא עם נחת. פחות מילים. יותר שקט. יותר נוכחות.
מתוך הבחירה הזו, רגע לפני שאני נסחפת לאוטומט אני משתמשת בשלושה צעדים פשוטים מעולם האימון:
- עצירה
לעצור לרגע, לפני תגובה, לפני כניסה לחדר, לפני שיחה משמעותית וגם בתוך הסיטואציה ניתן לבחור לעצור, זה אולי יותר קשה אבל זה אפשרי. לשאול את עצמי: איך אני בוחרת להתנהג עכשיו? בשפת האימון זה נקרא: איזו הוויה אני בוחרת לאמץ? אם הייתה כאן מצלמה, איזו אנרגיה הייתה בחדר? איך זה היה נראה במילים שלי באינטונציה ובשפת הגוף?
- שאלה
"מי אני רוצה להיות?"
איזו אישה/אמא אני רוצה להיות בתוך הסיפור הזה, מול קשיי הפרנסה/מול אתגרי החיים? ואפילו בסתם אחה"צ עם הילדים בבית?
- פעולה
איזו פעולה קטנה, ממש קטנה, יכולה לעזור לי להיכנס להוויה שאני רוצה להיות ולהישאר בה? זה יכול להיות אמירת “שלום” בחיות נשימה עמוקה לפני תגובה, הנחת יד על הכתף של הילד, או אפילו משפט אחד של עידוד במקום הערה.
באחת הפגישות, בתהליך עם מתאמנת מופלאה, היא הגיעה אליי לקראת פגישה חשובה שהיתה לה. פגישה עם הרבה לחץ והשלכות לעתיד, היה לה חשוב להתכונן לקראת המפגש כדי שהיא תפיק ממנו את המיטב. שאלתי אותה: מי את רוצה להיות בפגישה הזו? ובאיזו הוויה את בוחרת להיות במהלכה?
היא ענתה :
מובילה, ממוקדת, בטוחה.
במשך כל שיחת האימון חזרנו שוב ושוב על ההוויות האלו, איך זה יראה במציאות, בדקנו מה עלול למנוע ממנה להצליח להיות כזו, ואיך היא תתמודד גם אם הצד השני ינסה למשוך לכיוון אחר וכמובן איזה צעדים קטנים היא בוחרת שיעזרו לה להיות בהוויות האלו.
שבוע לאחר מכן היא חזרה ואמרה לי: “זה עבד כמו קסם. כמה שהצד השני ניסה להוביל אותי למקום אחר - נשארתי מובילה, ממוקדת ובטוחה".
כאן אני מרגישה שזה פוגש אותנו כבעלות תשובה. כי במסע התשובה, הראייה למרחוק היא סופר־קריטית. לא תמיד המציאות נראית כמו שדמיינו בתחילת הדרך, לא בחינוך הילדים, לא בשלום בית ולפעמים לא מול אתגרי הפרנסה. ולכן השאלה מי אני רוצה להיות היא שאלה של גאולה.
אל תחכי שהמציאות תשתנה
תתחילי לבחור הוויה
איזו אישה את רוצה להיות מול אתגרי החינוך?
אישה מאמינה/אישה רגועה/אישה קשובה?
ואיזו אישה את רוצה להיות מול קשיי הפרנסה?
אישה עם ביטחון/אישה צומחת/אישה עם תקווה?
תתחילי לצעוד לשם - בצעד קטן קטן.
ואולי זה כל הסוד.
לעצור,
לבחור מי אני רוצה להיות,
ולצעוד לשם בצעד קטן בלי ליפול לזרועות הייאוש, לאט לאט.
האם הטור הזה נגע בך, יש לך שאלה? מחשבה? או נושא שתרצי שאכתוב עליו? מוזמנת לכתוב לי:
חגית מלכה - מאמנת נשים במסע התשובה: malkahagit777@gmail.com
