אימא, שחררי את האשמה: איך לשחרר את הנפש מאשמה אימהית

זה קורה בדרך כלל בשעות הערב המאוחרות. הבית כבר שקט (פחות או יותר), הילדים ישנים, ואת מתיישבת סוף סוף על הספה. במקום להרגיש סיפוק על יום גדוש בעשייה, מפלצת האשמה מתחילה ללחוש לך: "למה צעקת עליו ככה?", "שוב נתת להם לאכול ממתקים?", "היית צריכה להקשיב לה יותר כשהיא סיפרה על...".

האשמה האימהית היא תופעה חוצת מגזרים, אבל נדמה שדווקא אצלנו, הנשים המאמינות ששואפות לשלמות ורואות באימהות כשליחות, היא פוגשת אותנו בעוצמה גבוהה במיוחד.

מה ההבדל בין "אשמה" ל"אחריות"?

לפני שננקה את הנפש, חשוב להבין מה אנחנו מנקות. בתורת החסידות מוסבר שיש הבדל תהומי בין "עצבות" לבין "מרירות”. העצבות היא רגש כבד וקר. בעל התניא מתאר את העצבות כ"טמטום הלב", כזה שגורם לנו להתייאש מעצמנו ולתייג את עצמנו כ"אימא גרועה". האשמה היא חברתה של הגאווה. היא מגיעה כי קשה לנו לקבל את העובדה שאיננו מושלמות. היא משתקת אותנו, גוזלת מאיתנו את האנרגיה לשחק עם הילדים, וגורמת לנו להתרחק מהם מתוך תחושה ש"אני לא ראויה".

לעומתה, המרירות היא כאב חי, חם ובונה. זהו כאב שנובע מהנפש האלוקית שלנו שבוערת ברצון להיטיב. אומנם עדיין לא הגענו לדרגה שרצינו להגיע, ולכן אנחנו מרירות, אבל יש לנו תקווה.

בעוד שהאשמה כובלת אותנו בשלשלאות של טעויות העבר, האחריות היא מפת דרכים המכוונת אותנו אל העתיד. המרירות אומרת: "כואב לי שטעיתי, דווקא בגלל שאני יודעת כמה כוחות יש לי וכמה הילד שלי יקר", בזמן שהאשמה גורמת לנו לרצות להיעלם.

אם כן, האחריות והמרירות דוחפות אותנו לקום, להתנער ולתקן את מה שצריך מתוך עוצמה ושמחה על היכולת להשתפר. היא מפיחה בנו חיוּת. לעומת זאת, ברגש של עצבות אין חיות. הטוב אינו מורגש ואנחנו פועלות מתוך תחושה של קורבנוּת. וכשאנחנו קורבן, אנחנו לא יכולות להשתנות. אנחנו מאבדות את החיות והכמיהה אל הטוב.

4 צעדים לניקוי הנפש מאשמה

1. שחררי את פנטזיית "האישה המושלמת”

הטעות הגדולה ביותר שלנו היא המחשבה שהילדים שלנו צריכים אימא מושלמת, אבל האמת היא הפוכה. הילדים שלנו צריכים אימא אנושית. אם היית מושלמת, איך הילדים שלך היו לומדים מה עושים כשנכשלים? איך הם היו לומדים לבקש סליחה? הקדוש ברוך הוא ברא עולם חסר, ונתן לנו את היכולת להשלים אותו. כשאת מראה לילד שלך שגם אימא יכולה לטעות וגם יכולה להשתפר, את מעניקה לו את שיעור החיים החשוב ביותר. זכרי, אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. השלמות היא של הבורא, ההשתדלות היא שלנו.

2. הילד הוא לא הפרויקט שלך

חלק גדול מהאשמה נובע מהמחשבה שכל מה שהילד עושה או מרגיש הוא באחריותנו הבלעדית. אם הוא בכה – נכשלתי. אם הוא לא התנהג יפה – לא חינכתי אותו טוב. האמת היא שהילד הוא נשמה עצמאית עם בחירה חופשית ומסלול חיים משלו. אנחנו הצינור, אנחנו השליחות, אבל התוצאות בידי שמיים. כשאנחנו משחררות את השליטה, האשמה מתפוגגת.

3. כלי מעשי: יומן האור

בסוף היום, במקום לעשות רשימה של "איפה נכשלתי", הכריחי את עצמך לכתוב שלושה דברים טובים שעשית עבור הילדים שלך. חיבקת? הכנת כריך? התפללת עליהם? אלו רגעים משמעותיים. המוח שלנו נוטה להתמקד בשלילי, והתרגול הזה מחזיר את הפוקוס לאור הגדול שאת מפיצה בבית.

4. לבקש סליחה זה לא בושה

עשית טעות? איבדת שליטה? במקום לשקוע באשמה שתגרום לך להתרחק מהילד, השתמשי בזה כדי להתקרב. "חמוד שלי, אימא הייתה עייפה וצעקה, אני מצטערת, אני אוהבת אותך". כשאת מבקשת סליחה, את מנקה את הנפש שלך ומלמדת את הילד שיעור עצום בעבודת המידות.

שורה תחתונה

הקדוש ברוך הוא אינו חפץ באימהות חסרות פגמים. הוא רואה את הכמיהה שלך להיטיב ואת התפילות שאת נושאת על ילדייך, ואלו יקרים לפניו יותר מכל ביצוע מושלם. זכרי כי האשמה היא נשק של היצר הרע, שכל מטרתו לכבות את האור בביתך. כשאת משחררת אותה, את מפנה מרחב בנפש לאהבה טהורה, הדבר שילדייך זקוקים לו יותר מכל.

אימא יקרה, היום את מפסיקה להלקות את עצמך. את עושה עבודת קודש, וגם בתוך הרגעים הפחות מוצלחים – את האימא הכי טובה בעולם עבור הילדים שלך.

שירה פריאנט, יוצרת תוכן ומשוררת, מאמנת בשיטת הרב פנגר לניהול רגשות, בשילוב כתיבה אינטואיטיבית.

רוצה שאכתוב על נושא מסוים? יש לך שאלה שאת רוצה לשאול? כתבי לי מייל shira.milatova@gmail.com