איך הלב יכול לעבוד כל כך הרבה זמן בלי לנוח? 5 נקודות למחשבה

1. "חיים שלי"

יום אחד בגן המשחקים, הבחנתי באישה עם ילד שובב שרץ והפריע לאחרים. הוא לא הקשיב לה, התמרד ועשה שטויות, והיא ניסתה להחזיר אותו בסבלנות, אך ללא הצלחה. לבסוף, כשהיא כבר מיואשת, היא פנתה אליו ואמרה: "חיים שלי, הולכים הביתה".

באותו רגע, הבנתי את החסד הגדול שבורא עולם עשה איתנו, בני האדם. הוא "שתל" בתוכנו רגש הורי עמוק, אהבה שלא פוסקת, גם כשילדינו מתמרדים או עושים שטויות. אם לא היה לנו רגש זה, היינו עשויים לנטוש את ילדינו כשהם לא מתנהגים כפי שרצינו. האהבה הזו, שבאה ממקום עמוק בלב של ההורה, היא חסד אלוקי אמיתי. הוא נתן לנו את היכולת לאהוב את ילדינו, לא משנה מה הם יעשו, כי האהבה הזו לא תלויה בהתנהגותם.

זה גם מסר עבורנו בעבודת ה'. גם אם אנו לא תמיד הולכים בדרך הנכונה, גם אם אנחנו מועדים או מתמרדים, ה' לא מתייאש מאיתנו. אהבתו אינסופית, הוא תמיד שם, מלווה אותנו ונותן לנו כוחות להמשיך ולהתעלות. אנחנו "החיים" שלו, והוא לא יוותר עלינו.

2. לא עוצר באדום!

הלב שלנו הוא אחד האיברים הכי חשובים בגוף. כל פעימה ופעימה של הלב היא כמו "מנוע", שפועל ומספק את כל מה שהגוף צריך – חמצן, נוזלים, ומזון לכל תא ותא בגוף.

הלב "יודע" מתי להאיץ את פעולתו ומתי להאט אותה. כשאנחנו עושים ספורט, הלב יודע להפעיל את עצמו מהר יותר, כדי לשלוח דם וחמצן לשרירים שלנו. ברגע שאנחנו מפסיקים לרוץ או לפעול, הלב מיד מאט את פעולתו ומחזיר את הקצב הנכון. כל זה קורה בצורה אוטומטית, בלי שאנחנו בכלל חושבים על זה.

הלב פועל בשיתוף פעולה עם מערכת הדם (העורקים והוורידים). כשהלב פועם, הוא שולח את הדם עם חמצן לכל חלקי הגוף דרך כלי דם שנקראים עורקים, ואז, כשהדם חוזר מהגוף, הוא עובר דרך ורידים בחזרה אל הלב. הלב אפילו יודע איך להחזיר את הדם בחזרה אליו, כדי שיוכל לשאוב אותו שוב ולשלוח אותו לריאות, שם הוא יאסוף חמצן חדש ויתחיל את המסלול מחדש.

הלב גם לא עוצר אף פעם. הוא פועם ללא הפסקה, יום ולילה, כל החיים שלנו. אפילו כשאנחנו ישנים, הלב עדיין פועל כדי לשמור עלינו בריאים. איך איבר קטן כזה יכול לעבוד כל כך הרבה זמן בלי להפסיק, ובלי טעויות ופספוסים?

3. מצפן פנימי

הנדידה של הציפורים היא אחת מתופעות הטבע המדהימות ביותר. בכל שנה, מיליוני ציפורים טסות אלפי קילומטרים – ממצרים לאפריקה, מאירופה לאסיה, ומצפון אמריקה לדרומה – בלי מפות, GPS או אינטרנט, ובכל זאת הן תמיד מגיעות ליעדן.

לציפורים יש מנגנוני ניווט מופלאים. הן מסוגלות לזהות את השדה המגנטי של כדור הארץ באמצעות תאים מיוחדים בגופן, כמו מצפן פנימי. חלקן גם נעזרות בכוכבים בשמיים בלילה ובשמש ביום, ומזהות את מיקומן ביחס אליהם כדי לעוף בכיוון הנכון.

הן לא עפות באותם מסלולים בדיוק. לפעמים הן עפות בקבוצות ולפעמים לבד, אך תמיד בכיוון ברור ומחושב. פעמים רבות הן אף חוזרות לאותו המקום שבו שהו שנה קודם לכן, בדיוק מרשים.

איך יצור קטן כמו ציפור יודע בדיוק כיצד למצוא את דרכו, אפילו ללא מפה או מכשירי ניווט?

4. מי "כתב" את ספר ההוראות לכל תא בגוף?

למעשה, ה-DNA שלנו הוא כמו ספר הוראות שמסביר לכל תא בגוף איך הוא צריך לפעול, להתפתח ולתפקד. כל תא בגוף שלנו מכיל בתוכו את ספר ההוראות הזה. זהו המידע שנמסר לנו מההורים, והוא קובע הרבה דברים, כמו צבע העיניים, צבע השיער, ואפילו את היכולת של הגוף להילחם במחלות.

ה-DNA הוא ממש כמו קוד סודי שנמצא בכל תא ותא בגוף שלנו. מדובר במולקולות קטנות מאוד. אם היו מסדרים את כל ה-DNA שבגוף שלנו על פני קו ישר, הוא היה יכול להגיע עד לירח וחזרה – ומכל זה כל תא יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות!

את ה-DNA אנחנו מוצאים בתוך הגרעין של כל תא, וכל החלקים בו עובדים יחד כמו פאזל מורכב מאוד. יש בו הוראות איך ליצור חלבונים, איך להתרבות ולגדול ואיך לתקן תקלות כשיש בעיות. לכל אחד יש קוד DNA משלו, שהוא ייחודי רק לו – כמו טביעת אצבע. אפילו לאחים תאומים יש DNA שונה, כי לכל אחד מהם יש "הקוד" הייחודי שלו.

5. שליחים נאמנים

המערכת ההורמונלית היא אחת המערכות המדהימות והמדויקות בגוף האדם. תפקידה לוודא שכל חלקי הגוף עובדים יחד בצורה מאוזנת ומתואמת, באמצעות חומרים כימיים קטנים שנקראים הורמונים, שנעים דרך מחזור הדם ופועלים כמו שליחים חכמים שמעבירים הוראות לאיברים השונים בגוף.

ההורמונים משפיעים כמעט על כל דבר: מצב הרוח, הרעב, העייפות, מערכות ההתרבות, הגדילה, חילוף החומרים ועוד. למשל, אדרנלין הוא הורמון שמופרש במצבי לחץ או התרגשות – הוא מגביר את קצב הלב, מחדד את החושים ומכין את הגוף לתגובה מהירה. מלטונין, לעומתו, הוא הורמון שמופרש בשעות הערב ו"מסמן" לגוף שזה הזמן להירדם.

בנוסף להורמונים, קיימים גם נוירוטרנסמיטרים – מוליכים עצביים שפועלים במוח. דופמין למשל, הוא נוירוטרנסמיטר שאחראי על תחושת תגמול והנאה – הוא משתחרר כשאנחנו חווים הצלחה, שמחה או עידוד. סרוטונין מווסת את מצב הרוח ותורם לתחושת רוגע ושביעות רצון.

התזמון של כל חומר כזה – מתי הוא משתחרר, לאן הוא נשלח, וכמה זמן הוא פועל – מדויק להפליא. גוף האדם "יודע" מתי בדיוק להפעיל כל חלק, כאילו יש לו "מנצח" פנימי על תזמורת שלמה.