מה עושים בגן עדן? הצצה נדירה לעולם האמת

יש שאלות שלא מרפות מהלב: מה קורה לנשמה אחרי מאה ועשרים? מה היא לוקחת עמה מן העולם הזה, ומה באמת ממתין לה שם, בעולם האמת? האם רק מי שישב שנים על דפי הגמרא זוכה להבין ולהשיג, או שגם מי שתמך, חיזק ופתח את ידו לתורה, נעשה שותף אמיתי בדעת ובאור? בין פסוק אחד בפרשת ראה, דברי גדולי ישראל וסיפור מצמרר מישיבת וולוז’ין, נפתחת בפנינו הצצה נדירה אל עומק שותפות יששכר וזבולון - ואל הדרך שבה נדיבות הלב כאן הופכת לידיעת תורה שם.

"הסכם יששכר וזבולון" הוא הסכם בין אדם בעל יכולת כלכלית לתלמיד חכם עני. העשיר תומך בתלמיד החכם ומספק לו את צרכיו הגשמיים, ובתמורה נחשב לשותף בתורה של הלומד, ושכר המצווה מתחלק ביניהם.

ספר החינוך (פרשת ראה, מצווה תפ), מסביר כי על האדם לעצב את ליבו, לקבוע בו את מידת הנדיבות ולהרחיק ממנו, עד קצה הגבול, את מידת הכילות. כה דבריו: "לחזק ולקבוע בלבבנו מידת הנדיבות ולהרחיק תכלית ההרחקה מדת הכילות. כי ה' ידין את האדם לפי מעשיו ויעניקהו מברכתו כפי התקרבו אליה, ומדת הכילות מחיצה של ברזל בינו ובין הברכה, והנדיבות חלק מחלקי הברכה". כלומר, בורא עולם משפיע על האדם כפי מעשיו, ואדם כילי חוסם מעצמו את הברכה, ואילו אדם נדיב זוכה לשפע ברכה.

רבי אהרן קוטלר זצ"ל, ראש ישיבת לייקווד, היה מרבה לומר שמחזיקי תורה, "הזבולונים", בשעה שיוצאת נשמתם מן העולם הזה, נשמתם סופגת ויודעת את כל התורה שנלמדה בעזרתם - במשנה, בגמרא, בראשונים ובאחרונים - וכך הופכים המה להיות תלמידי חכמים ממש.

הוא היה נוהג לפרש על פי רעיון זה את הפסוק (דברים לג יח) "שמח זבולון בצאתך", שדרשו ממנו בספרי: "בצאתך מן העולם". ופעמים שסיפר שהחפץ חיים דיבר פעם על "שותפות יששכר וזבולון", ובתוך דבריו התבטא ואמר: "וכי זו שותפות?! הרי יששכר כשיבוא לגן עדן ידבר עם רש"י ועם הרמב"ן, ואילו זבולון יעמוד בצד ולא יבין מאומה, כלום לזו שותפות יקרא?! אלא שרק בעולם הזה אי אפשר לקנות תורה בלי עמל ויגיעה, אך שם בעולם האמת כבר עכשיו מתקיימת הבחינה של 'כי מלאה הארץ דעה', ואף תומכי התורה ישיגו הכל, ואכן תהיה זו שותפות מלאה!"

היה יהודי שהקדיש קודם מותו חלק גדול מהונו עבור ישיבת וולוז'ין, וראש הישיבה רבי חיים מוולוז'ין הבטיח לו בתמורה לכך שילמד משניות לעילוי נשמתו. לאחר שנפטר אותו יהודי לבית עולמו, קיים רבי חיים את הבטחתו והחל ללמוד משניות בקביעות לעילוי נשמתו. באחד הימים התקשה רבי חיים בהבנתה של משנה אחת, והתייגע רבות בפשט הדברים. לפתע נפלה עליו תרדמה, ובחלומו בא אליו אותו יהודי והסביר לו בפשטות את ההסבר במשנה, והסתלק.

כאשר התעורר רבי חיים משנתו הקצרה, אמר בהשתוממות: "לא ידעתי ששם לומדים כל כך מהר"...