הבטן היא השולחן: החיה המדהימה שהופכת כל ארוחה לאטרקציה

יש בעלי חיים שאוכלים בעמידה, יש שאוכלים בריצה, יש שאוגרים, ויש אחת מיוחדת שהחליטה להפוך את הבטן שלה לשולחן אוכל. לוטרת הים הפכה את ההתנהגות הזו לסימן ההיכר הכי קסום שלה: היא צוללת, צדה את הארוחה שלה, עולה לשטח פני המים - ואז נשכבת בנחת על הגב וצפה, בעוד הטרף מונח על בטנה. כל פעם היא לוקחת ביס קטן, וכל השאר נשאר "על השולחן", משל מדובר בארוחת שף על מגש פרטי.

הלוטרה ניזונה בעיקר מסרטנים, רכיכות ודגים קטנים. כשהמזון עטוף בשריון קשה, כמו למשל צדפות, היא משתמשת בכלי עבודה חכמים: אבן קטנה שהיא מחזיקה בידיים או דוחקת בין הרגליים, ומפצחת בעזרתה את הקליפה. את כל זה היא עושה תוך כדי ציפה רגועה על המים, עם בטן שהיא גם משטח עבודה וגם הצלחת.

זה אולי נשמע כמו גימיק חמוד, אבל ההתנהגות הזו היא דוגמה מדהימה לאינטליגנציה ולהתנהגות של הלוטרות. הן יודעות להשתמש בכלים, לתכנן, לבצע, וגם - ליהנות מארוחה בנחת.

הלוטרה תוארה כבר לפני יותר מ-150 שנה בספר “תולדות הטבע”, כ- "חולד הדיג", כינוי שמתאר היטב את מי שהיא: טורף מים מיומן, סקרן וחכם. משפחת הלוטרות כוללת 13 מינים ברחבי העולם, אך מצבן אינו פשוט. כל המינים הוגדרו כמינים מאוימים, וחלקם אף בסכנת הכחדה. גם הלוטרה האירופית, שנמצאת באזורנו, נאבקת על הישרדותה. בישראל ניתן למצוא אותה במספר מצומצם של אזורים לחים, בעיקר בצפון, כשהיא מעידה על מצב הסביבה והטבע - היכן שקיימות לוטרות, ישנם מים נקיים ובית גידול בריא.

הלוטרה מותאמת בצורה מרשימה לחיים במים. היא בעלת גוף גמיש, רגליים חזקות עם קרומי שחייה, זנב המשמש כהגה, חוטם משופם ופרווה עבה במיוחד הכוללת שתי שכבות שמבודדות מחום המים ושומרות על חוף הגוף שלה. היא יכולה לשחות במהירות, לצלול, ולהשתמש גם בעיניה וגם בשפמים הרגישים שלה כדי לאתר טרף במים עכורים או בשעות החשכה. בישראל קשה לראות אותה בטבע, אבל אפשר לזהות את מיקומה לפי סימני שדה שהיא מותירה: עקבות, גללים ושאריות מזון.